הורים לילדים חולי סרטן בוחרים במוות

60% מההורים לילדים חולי סרטן בשלב הסופני מוכנים לחתום על הוראה שלא להחיותם, ורק 20% מהם מוכנים לספר את האמת על המצב לילדיהם – כך עולה ממחקר שנערך בבית החולים "מאייר" במרכז הרפואי "רמב"ם" בחיפה.

המחקר, שהוצג אתמול בכנס שארגנה האגודה למלחמה בסרטן בגבעתיים, התבצע בשנים 1998-2003 בקרב הורים ל-21 בנים ו-16 בנות בני 1-22. הגיל הממוצע היה 10. מדובר בילדים חולי סרטן בשלב סופני. בישראל, יש לציין, 13 מכל 100 אלף ילדים חולים במחלה ממארת.

הצוות הרפואי בבית החולים "מאייר" ב"רמב"ם" שוחח עם הורי הילדים החולים על האפשרות לחתום על הוראת DNR, כלומר המתת חסד פסיבית. מתוצאות המחקר עלה, כי 60% מההורים הסכימו לחתום על הוראה שלא להחיות את הילד. משך הזמן מהחתימה על המתת חסד פסיבי ועד מות הילד יכול לנוע בין כמה שעות ל-82 ימים, כשהממוצע - תשעה ימים. 13% מהילדים שהוריהם חתמו על ההוראה מתו בתוך 24 שעות. למרות ההוראה שלא לבצע החייאה בילד, רוב ההורים העדיפו להביא את הילד למחלקה האונקולוגית בבית החולים, ולא להשאירו למות בבית.

להתכונן בצורה הטובה ביותר למוות

"ההוראה חוסכת לחולה התערבות רפואית חסרת תועלת, מאפשרת לצוות ולהורים להתרכז בטיפול בסבל של הילד ובשמירה על כבודו בזמן מותו. היא מאפשרת למשפחה להתכונן בצורה טובה ביותר למוות, דבר שמתבטא פעמים רבות בקיום משאלה אחרונה, מאפשר שימוש רציונלי במשאבים ועוד", אומרת אנה לוינזון, סגנית אחות ראשית במחלקת אונקולוגיית ילדים ב"רמב"ם", שהציגה את המחקר.

לדברי לוינזון, יש לדון עם כל הורה על ההוראה בהשתתפות רופא, מטפל, אחות, פסיכולוגית קלינית ועובדת סוציאלית. היא הוסיפה כי "על הצוותים בבית החולים לרכוש מיומנויות וטכניקות תקשורת להעמקת הידע והטיפול בילד ובמשפחתו".