שתף קטע נבחר

לחיות את הרגע

הוא רקד ב"בת-שבע" בתחילת שנות ה-90 והיה הרקדן הזר היחיד שהסכים להשאר בארץ במלחמת המפרץ. עכשיו מגיע הכוריאוגרף פיליפ בלנשאר להופעות עם להקתו השבדית ואומר: "ישראל לימדה אותי לחיות בהווה"

הוא היה הרקדן הזר היחיד שנשאר בלהקת בת-שבע במהלך מלחמת המפרץ הראשונה. ישראל לימדה אותו, לדבריו, לחיות את הרגע. כיום, אחרי שרקד בכמה מלהקות המחול הטובות בעולם, בהן בלט קולברג ומץ אק, תיאטרון המחול ההולנדי ויירי קיליאן, וכאמור בת-שבע ואוהד נהרין, עובד פיליפ בלנשאר ככוריאוגרף עצמאי שפועל בשבדיה. לישראל הוא מגיע עם להקתו "Adekwhat", שתציג במוצאי שבת הקרובה את "נודלס", יצירה דינמית שמערבבת בתוכה אמנויות במה נוספות לצד המחול.

 

"השם 'נודלס' הוא מטפורה לכל מי שחי בנו, למוח ולקרביים. הוא גם מטפורה לבלבול ולאיבוד עצמי. זה לא באמת אימג' קונקרטי אלא בסיס רעיוני", אומר בלנשאר במהלך שיחת בוקר רוגעת. נדמה שיש בו בבלנשאר הרבה יותר ממה שנגלה אל העין – השקט שהוא מפגין כלפי חוץ מכסה על סערה גדולה שרוחשת בתוכו.

 

'נודלס', שהועלתה בבכורה לפני שלוש שנים בשבדיה, נולדה בין היתר מתוך מחשבות על הצייר האקספרסיוניסטי הבריטי פרנסיס בייקון. "קראתי את הביוגרפיה של בייקון והיא העלתה בי שאלות על נושאים כמו כוח המשיכה וחוסר משקל, על המקום הזה שבין אלימות לבין הנאה. המקום הזה שבו אתה נמצא מבחינה רגשית כשאתה מגיע למסיבה באמצע ולא ממש יודע לתרגם את האווירה. המקום שבו אתה מתקשה להגדיר לעצמך אם כיף בו או אם הוא מעביר בך ויברציות אלימות. זה מעניין אותי".

 

עולם של צללים

 

מתוך קריאת הביוגרפיה של בייקון בלנשאר הבין כי הריקוד עבורו הוא כלי לחפירה עמוקה בנבכי הנפש: "בייקון דיבר על האופן שבו הוא רואה את העולם, הציור בשבילו היה אמצעי ולא המהות. הרגשתי מאד קטן כשקראתי את הביוגרפיה שלו מכיוון שהיה לו את האומץ, היושר והבהירות לומר את מה שהוא חשב לא כפרובוקציה אלא כאמירה. אני מרגיש קרוב לאיכות הזו, למהות הזו", הוא אומר וממשיך, "גם בשבילי הריקוד הוא כלי להעברת תפישת העולם שלי. הריקוד עצמו הוא לא הדבר העיקרי אלא מכשיר שמאפשר לי להעביר את המחשבות שבי ולהניח אותם שם. אני לא מחפש מסקנות, זו התיימרות בעיני, אני מעלה שאלות. בכלל, אני לא מחפש שליטה אלא ללכת לאיבוד".

 

חלקים רבים מתוך העבודה הם אימפרוביזציה של הרקדנים מתוך הרצון להביא אותם למקום שביר. "אימפרובזציה מאיימת על הרקדן, הרבה יותר קל לרקוד לכוריאוגרפיה מובנית. זה שם אותו במקום חשוף ומחייב להתרכז ולהיות קשוב. אני אוהב לראות אנשים שיוצרים מהמקום הזה, זה מאתגר".

 

כשהוא נשאל על תהליך היצירה הוא מדבר על חיפוש: "אני לא אוהב דברים בשחור לבן מכיוון שיש כל-כך הרבה ניואנסים, מה שיפה בשבילי יכול להיות מכוער בשבילך, בגלל זה הפרדוקס הוא מובנה. תהליך העבודה על 'נודלס' נמשך שלושה חודשים שבמהלכם השתמשתי בסטודיו כמו בחצר גרוטאות, כמו מעבדה שלתוכה הקאתי את כל מה שהיה בי. רקדן נמצא בחשיפה מתמדת לכן התהליך הוא ארוך. לצערי, רבים מאיתנו חושבים שאנחנו יוצרים על-מנת לייצר במקום ליצור על מנת ליצור. מופעל עלינו לחץ מאד גדול שמגביל את היצירה מכיוון שהמקום שבו הדברים קורים הוא במעבדת המחקר".

 

אחד הדברים החשובים שלימדו אותו החיים בישראל ואותם הוא מיישם גם ביצירה הוא להתנקות מהעבר והעתיד ולהתמקד בהווה. "אני משתדל לא לחשוב על העבר או על העתיד ולחיות בהווה, לספוג מה שאני יכול ולהקיא".

 

"נודלס" - המשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב, 1-2 בנובמבר בשעה 21:00

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לאתר ההטבות
מומלצים