מוסר המלחמה
מוסר המלחמה אינו רק השאלה האם לירות או לא לירות, אלא גם האופן שבו אנו מנהלים את חיי הפלסטינים. שוב אין זו שאלה של החייל במחסום אלא של הרמטכ"ל במשרדו
סוף-סוף הגיעה שאלת מוסר המלחמה גם אל שולחן הרמטכ"ל. היא כבר אינה מנת חלקו של החייל במחסום ושל מפקד פלוגת המילואים, וגם לא של טייסי-עבר מבולבלים שמסרבים ללחוץ על הדק שלא ליטפו שנים רבות. לפתע נחתה השאלה על שולחן הרב-אלוף. זמן רב חלף בטרם התחילה לחלחל בצבא התחושה שמוסר המלחמה אינו מתמצה בשאלה אם לירות או לא לירות, אלא שהיא נוגעת לאופן שבו אנחנו מנהלים את חייו של העם הפלסטיני.
לכאורה, הוויכוח הנוכחי בין הדרג המדיני לבין הרמטכ"ל עוסק בסוגיה פרגמטית: האם יש תועלת גדולה יותר וביטחון רב יותר בהמשך בידוד האוכלוסייה הפלסטינית כפי שממליץ השב"כ ומאמץ הדרג המדיני, או שאולי עדיפה גישת הרמטכ"ל, לפיה המשך הלחץ יביא להתפוצצות וכך ייצא שכרנו בהפסדנו. אבל אי אפשר להתכחש לכך שבמקביל ניצבת שאלה מוסרית כבדה מאוד: עד כמה מותר לנו ללחוץ את האוכלוסייה הפלסטינית כדי למנוע פיגועים? קשה מאוד לקבוע קריטריונים ברורים למענה לדילמה בסיסית זו עבור הדרג המדיני, עבור הרמטכ"ל ועבור כל אזרח ואזרח. המענה נמצא בתפיסת עולמו של כל אחד מאתנו.
לפני שנה קבע הרמטכ"ל את עמדתו כשאמר: "אני רואה את הנושא הערכי-מוסרי כנושא מאוד חשוב, קודם כל כבסיס לצבא. המקצועיות באה אחר-כך. אם הנושא הערכי-מוסרי הוא מוצק, בהיר וברור, וחיילים ומפקדים פועלים לפיו – המקצועיות תהיה מובנת מאליה".
כאשר צה"ל טוען שהוא הצבא ההומני ביותר, עליו למלא הצהרה זאת בתוכן. בפני הלוחם והמפקד בדרגות הביניים עומדות בעיקר שאלות הקשורות ללחיצה על ההדק. חיילים ומפקדים זוטרים שמבצעים או נותנים פקודות לא מוסריות אכן מואשמים ונשפטים, אך לא זו הדרך לשינוי משמעותי במצב. האחריות נמצאת בידי המפקדים בדרגות הגבוהות יותר.
עליהם לדעת כי הם האחראים והם יתנו את הדין על מעשיהם של פקודיהם. מוסר הוא חלק מאחריות המפקדים ולא איזשהו יעד מופשט. אם המקרים חוזרים ונשנים בגזרת אחריות אוגדתית או פיקודית בתדירות גבוהה מאשר באחרות – ישא באחריות מפקד האוגדה או אלוף הפיקוד. וכאשר עוסקים בהגדרת הגישה הצבאית הכוללת – מגיעה האחריות עד למשרדו הצנוע של הרמטכ"ל.
גישה זו למשמעות הפיקוד חייבת להיות מוגדרת על-ידי הרמטכ"ל. עליו להטמיע אותה בשטח ולתת דוגמה אישית בשעת הצורך, כמו הדוגמה שהוא נותן בשעת מבחן זו. אפשר להשיג שינוי משמעותי ומהיר בהתנהגות החייל במחסום והמפקדים בכל שרשרת הפיקוד על-ידי הגדרה מחודשת של גישת הצבא לאוכלוסייה האזרחית בשטחים ועל-ידי הדגשת חשיבות מוסר הלחימה כקריטריון חיוני בהתקדמות המפקדים בדרגים הגבוהים ביותר.
פוליטיקאים, פרשנים, היסטוריונים ואנשי רוח חוזרים על המנטרה: "הכיבוש משחית". אסור להיכנע לרעיון שאיננו יכולים להימנע מההשחתה הכרוכה בהחזקת השטחים כל עוד אין ביטחון ושלום. אין זה תהליך דטרמיניסטי. אפשר להיאבק ולהפחית עד למינימום התנהגות לא מוסרית כלפי האוכלוסייה הפלסטינית.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
