שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הכל על כעס ואיך יוצאים ממנו
    אנשים שסובלים מהתפרצויות זעם הופכים את חייהם ואת חיי הקרובים אליהם לגיהנום. אילו אנשים מועדים לסבול מהתופעה, מה מקור הכעס הנורא ואיך מתעלים אותו כדי שיהפוך לכלי בונה ולא הורס
    ד' הוא איש כועס. לא תמיד ולא בכל מקום, אבל כשזה קורה - הכעס שלו בלתי נשלט, מתבטא בצורה מפחידה ומתפרץ כמו לבה רותחת. אם תשאלו את א', אשתו, החיים לצדו הם בלתי צפויים לחלוטין. גם אחרי 20 שנות נישואים היא לא מצליחה לצפות מתי התקפי הכעס יגיעו, מה יצית אותם וכמה זמן הם יימשכו. היא רק יודעת שהנזק שהוא גורם לעצמו, לה ולילדיהם הוא נורא.

     

    אני אוהבת אותו, היא אומרת בייאוש. כשהוא רגוע הוא האדם הכי נפלא שיש, אבל כשהוא מתפרץ אני שונאת אותו. הילדים שלנו, שהוא באמת אוהב, מפחדים ממנו. הוא כל כך לא צפוי, שהם לא מסוגלים לתת בו אמון.

     

    - תארי לי התפרצות כעס שלו

     

    הוא יכול להגיע הביתה, לכאורה רגוע ונינוח, נשב כולנו ליד השולחן במטבח או מול הטלוויזיה, ופתאום משהו נכנס בו. כמו דיבוק. זה יכול להיות כי מישהו מאיתנו לא התייחס למשהו שהוא אמר, כי הילדים רוצים לצפות בטלנובלה שהוא מתעב, או כי מישהו העיר הערה שכביכול, אינה במקומה.

     

    תוך דקה מצב הרוח שלו משתנה מקצה לקצה. הוא מתחיל לצעוק, לגדף. כאילו הופך לאדם אחר. עם הזמן למדנו לא להגיב, כי זה רק מחמיר את המצב. זה בדיוק
    הטריגר שהוא צריך. יחד עם זאת, גם השתיקה שלנו מגבירה את ההתלהמות שלו.

     

    מכאן מתחיל מסע שיכול להימשך חמש דקות ויכול לארוך שלוש שעות. צעקות, קללות, עלבונות, מילים כמו סכינים. הוא מתיש את עצמו, אותנו. שלא לדבר על כך שכל השכונה שומעת אותו. כל העניין הוא שהוא לא שולט בזה. זה כמו שד רע. אני מרגישה, למרות שמעולם הוא לא הרים יד עלי או על הילדים, שאנחנו בעצם משפחה מוכה.

     

    - נראה לי שהכעס שלו שולט לא רק בו אלא גם בכם

     

    נכון. כי אנחנו חיים באווירה של טרור. אני אף פעם לא יודעת מתי זה יתפוצץ.

     

    - ומה קורה לו בחוץ, עם אנשים אחרים?

     

    אה, שם הוא תמיד נחמד. הוא לעולם אינו מבטא כעסים ברמה הזו מחוץ לבית. אני חושבת שזה מה שמשגע אותי יותר מהכל. שרק אנחנו סובלים מכך.

     

    טרור בתוך הבית

     

    גברים ונשים מסוגלים לצעוק על בני זוגם ולגדף אותם בלשון שמעולם לא היו מעזים לנקוט בנוכחות חברים או עמיתים לעבודה. יש אנשים שיתעצבנו בגלל פקיד מס ההכנסה או התור בבנק או הפקקים בכביש, אבל יפנו את הכעס כלפי האנשים הקרובים להם ביותר. למה? כי הם שם. כי הם נגישים, ולפחות לכאורה מוכנים לספוג. הרי קל יותר לשאוג על האישה או על הבעל או על הילדים מאשר על הבוס, נכון?

     

    האם אנשים כאלה הם טרוריסטים של כעס? אדם שמתפרץ רק בתוך המשפחה, למד שבבית מותר לו ולא צריך לשמור על בלמים, אומר דר גידי רובינשטיין, פסיכותרפיסט ומרצה בכיר במכללת נתניה. הרי זה לא שאין לו בלמים בכלל. יש פה שיתוף פעולה פסיבי מצד שאר בני המשפחה, שנותנים לו לגיטימציה להתנהג כמו ילד קטן וחסר אחריות.

     

    התקפי זעם הם הבעה מאוד מסוימת של כעס שהצטבר לאורך זמן בצורה לא מודעת, אומרת הפסיכולוגית נגה נברו-רובינשטיין, מנהלת מכון 'שינוי' מהרצליה. יש אנשים שהם נחמדים לכל העולם, אבל בבית מרשים לעצמם להגיב לתסכול בהתקפי זעם - שם הכל יכול לצאת. ככלל, ביחסים יותר קרובים ואינטנסיביים, כל מעשה או משפט מקבלים פרשנות הרבה יותר רחבה, ולעיתים קרובות הכעס יוצא מכלל פרופורציה.

     

    - יש אנשים שמועדים להתפרצויות כעס?

     

    התקפי זעם אפשר למצוא אצל אדם שעבר טראומה, התעללות רגשית או פיזית, דחייה, הזנחה, נטישה. אצל מי שלימדו אותו לפחד מסמכות ולרצות אנשים אחרים. ברגע שהאדם הזה נמצא ביחסים קרובים, הוא פחות מאוים ויכול להרשות לעצמו להיות פחות 'נחמד'. הרבה יותר קל לבטא כעס מאשר פגיעות, למשל, שזה רגש מאוד חשוף.

     

    - מתי ביטוי של כעס נחווה על ידי הסביבה כטרור?

     

    כאשר הכעס הופך להיות הדרך שבה אדם משיג מטרות, או כאשר הוא לומד שהכעס שלו גורם לכך שאנשים מפחדים ממנו ועושים את מה שהוא רוצה. בסיטואציה של קשר בסיסי טוב אדם יכול לפגוע בבן הזוג שלו, ובכל זאת האחרון יהיה מוכן לספוג את הכעס, העלבון והפגיעה ולעבור לסדר היום, בשל הרצון להישאר יחד. זה בניגוד לקשר שבו הכעס ממלא תפקיד של מבודד, מסלק, מגרש.

     

    כעס, צריך לזכור, פוגע לא רק בנפש אלא גם בגופו של הכועס. כמה פעמים שמעתם משפטים כמו: 'רעדתי מכעס', 'הדם עלה לי לראש', 'כל-כך כעסתי שהרגשתי שאני מתפוצץ'? אז זהו, זה בדיוק מה שקורה. כשאנחנו כועסים כל מערכות הגוף שלנו נכנסות למצב 'היכון'. השיער סומר, הלב פועם בחוזקה, האישונים מתרחבים, לחץ-הדם עלול לעלות. אנחנו עשויים לחוש רעד, נוקשות שרירים וקוצר נשימה. מי שצובר כעסים במקום לבטא אותם חשוף יותר למחלות לב וליתר לחץ-דם. אבל גם מי שמפרק כעס 'בגדול' מסכן את בריאותו.

     

    מתי אנחנו כועסים

     

    אבל לא תמיד כעס מתפרץ החוצה. כעס יכול להיות גם שקט מאוד. יש אנשים שאש הכעס שלהם מתלקחת בעוצמה גדולה לזמן קצר, ונכבית באותה פתאומיות. ג'ינג'ים כאלה, או מה שאנחנו מכנים חמי-מזג. אנשים כאלה מתכעסים בקלות רבה יותר ומגיבים בעוצמה גדולה יותר מאשר האדם הממוצע ומתאפיינים בסף סובלנות נמוך לתסכול. יש מי שהכעס שלהם יכול לתסוס במשך ימים רבים, ויש מי שעוצמת הכעס שמציף אותם כל כך מאיימת עליהם, שהם נסגרים פנימה, נעלמים או נאלמים.

     

    כעס בא לידי ביטוי בצורות שונות, אומרת נברו. יש מי שמבטאים כעס באופן חופשי, אבל מבוקר. יש אנשים שמבטאים כעס באופן עקיף או לא מפנים אותו כלפי המטרה שלו. יש כאלה שמבטאים כעס בצורת תוקפנות - גם פיזית וגם מילולית. ויש כאלה שיודעים לתעל את הכעס נכון, מה שרוב האנשים אינם יודעים לעשות.

     

    - למה בעצם אנחנו כועסים?

     

    אנחנו כועסים כי אנחנו לא מקבלים את מה שאנחנו רוצים, מתי שאנחנו רוצים ואיך שאנחנו רוצים. כעס בא בדרך כלל כדי לשנות מצב קיים. אם אני מתוסכל - אני כועס, כי אני רוצה להסיר את המכשול הפוגע, לשנות את הסיטואציה המתסכלת.

     

    אנחנו גם כועסים כאשר הציפיות שלנו לא מתממשות. למשל, אני הולך לבנק ומצפה שתוך עשר דקות אסיים את ענייני שם ואוכל להגיע בזמן לפגישה שקבעתי. אבל יש תור ארוך, ואז מתחילים להרגיש אובדן שליטה ומגיבים בכעס. כועסים על כולם - על הפקיד האיטי, על האנשים האחרים בתור, על הנהלת הבנק - חוץ מאשר על עצמנו.

     

    לכעס יש כמעט תמיד אובייקט מסוים, אבל לא תמיד אנחנו כועסים על משהו מסוים. לפעמים מספיק שמישהו יאמר משהו שאנחנו מפרשים כביקורת או כגנאי, כדי לעורר כעס שבעצם נובע מחוויות העבר שלנו. כך הכעס נעשה הרבה יותר 'גדול' ממה שלכאורה עורר אותו.

     

    כעס יכול להיווצר גם ממקורות פיזיולוגיים. למשל, מסיבות הורמונליות, בעיקר אצל נשים בגיל המעבר. הוא יכול להתעורר גם נוכח תנאים סביבתיים קשים, שאין לנו יכולת להשפיע עליהם, כגון – פקקי תנועה, תורים ארוכים, מתח כלכלי ובטחוני, מזג אוויר וכו'.

     

    תוקפנות היא כלי הישרדותי בסיסי של האדם, אומר דר רובינשטיין, וכעס הוא אחד הביטויים הלא מעודנים של תוקפנות, שקיים בכולנו אבל מתבטא בצורות שונות, בהתאם להיסטוריה הפרטית של כל אחד.

     

    כשהכעס נשאר בפנים

     

    אחד הגורמים המעיקים ביותר על חייה של גילה )23( הוא הזיכרון של אמה הכועסת. היא אף פעם לא הרימה עלי קול, לא ביטאה כעס באופן ישיר. היא פשוט השתתקה ולא התייחסה אלי יותר, היא מספרת. זה יכול היה להימשך שבוע, לפעמים יותר. בזמן הזה לא הייתי קיימת עבורה. הייתי שקופה.

     

    - ומה הרגשת אז?

     

    שאני לא מסוגלת לנשום מרוב חרדה. הרגשתי לא קיימת. אני לא יכולה להסביר כמה ההתעלמות הזו מפחידה ובריונית. את המחיר הנפשי של העונש השיטתי הזה אני משלמת גם היום.

     

    - למה את מתכוונת?

     

    אני מפחדת מכך שאחרים יכעסו עלי. אני לא יכולה לשאת מצבים שבהם מישהו הופך אותי ללא קיימת, אז אני נמנעת ממצבים שיש להם פוטנציאל לעורר כעס. מוותרת גם על דברים שחשובים לי כדי לא להתעמת. אני מרגישה שאין בי טיפת אסרטיביות, שאני לא מסוגלת להתמודד עם מצבים שבהם אני יכולה להידחות. דחייה בשבילי היא כמו מוות.

     

    - איך היו הברוגזים האלה מסתיימים?

     

    התחנפתי אליה. נטל ההתפייסות היה מוטל על כתפי. עשיתי הכל כדי להיות בסדר, כדי שהיא תחזור לאהוב אותי, כדי שאחזור להיות קיימת.

     

    התעלמות ממי שאנחנו כועסים עליו היא שיטה הרסנית מאוד. קשה מאוד לחיות לצד מישהו שבמשך ימים שלמים מתייחס אלינו כאילו אנו שקופים. כל שכן כשמדובר בילדים - שהתעלמות ההורים מקיומם דומה למניעת חמצן מהם.

     

    כאשר אדם מבטא את הכעס שיש בו בשתיקות ארוכות או בהתעלמות מהאובייקט שגרם לו לכעוס מדובר בדפוס אגרסיבי-פסיבי, אומר דר רובינשטיין. בדרך כלל אדם כזה מפנה את הכעס שיש בו כלפי עצמו. הבעיה היא שגם הסביבה סובלת מזה. בהרבה בתים אסור לבטא כעסים. זה לא לגיטימי. אני כועס פירושו אני רע. בתהליך של למידה והפנמה זה עובר מדור לדור.

     

    אם בכל פעם שכעסנו השתיקו אותנו, אמרו לנו שאנחנו כפויי טובה, לימדו אותנו שאין לנו שום אפשרות להיות צודקים, ברגע שנוצר תסכול או גירוי שלא מקבל ביטוי - כי הרי אסור - לא נגיב אליו. בעל לא יאמר לאשתו כשאת אומרת כך וכך זה פוגע בי, אלא ישתוק ויתכנס בתוך עצמו. וכשזה יתפוצץ לבסוף, זה יתפוצץ על כל ההיסטוריה.

     

    כעס, צריך לזכור, הוא רגש נורמלי, טבעי ולא בהכרח מזיק. השאלה היא מה עושים איתו. איך מתעלים אותו, איך משתמשים בו ואיך הופכים אותו לכלי בונה ולא הורס.

     

    איך 'להרגיע' את הכעס לפני שהוא יוצא החוצה

     

    להלן כמה טיפים של האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה, שיסייעו לכם להתגבר על התקף הכעס רגע לפני שהוא מתפרץ החוצה:

     

    • נסו לזהות מה מעורר בכם כעס, מה מגרה אתכם לתגובה של כעס, ואז פתחו אסטרטגיות שלא יאפשרו ל'טריגרים' האלה להוציא אתכם מכליכם.
    • לפני שהכעס משתלט עליכם, הזכירו לעצמכם שכעס אינו פותר דבר ושלא תרגישו טוב יותר לאחר שתתפרצו ותפרקו אותו.
    • נסו להשתמש בטכניקות פשוטות להירגעות, כמו נשימות עמוקות ודמיון מודרך. למשל, נשמו עמוק כמה פעמים מהבטן לפני שאתם מגיבים. נסו לדמיין את האוויר יוצא ממכם החוצה, יחד עם הכעס. חזרו ואמרו מילים כמו 'קח את זה בקלות', 'הירגע' בזמן שאתם מבצעים את הנשימות. נסו להעלות בדמיונכם תמונה מרגיעה, ששאובה מנסיונכם או מדמיונכם.
    • הרפו את השרירים. בזמן כעס הגוף שלנו נדרך ונמתח. נסו 'להרגיע' את הגוף.
    • גם כעס 'הגיוני' יכול להפוך על נקלה לסיטואציה לא רציונאלית. זכרו שאנשים בזמן כעס נוטים לראות דברים באופן מוגזם ודרמטי.
    • הזכירו לעצמכם שהעולם אינו נגדכם. זה יסייע לכם לקבל פרופורציות נכונות.
    • אנשים כועסים נוטים לקפוץ למסקנות לא נכונות. נסו להאט ולחשוב על תגובתכם ועל מה שאתם עומדים לומר. אל תאמרו את הדבר הראשון שעולה על דעתכם. נסו גם להימנע משימוש במילים כמו 'תמיד' או 'אף פעם' או 'לעולם לא'.
    • הקשיבו לצד השני. ייתכן שהוא אומר משהו לגמרי אחר ממה שאתם מפרשים. ייתכן שמה שהוא אומר בא מתוך כוונה טובה ולא מתוך רצון לפגוע בכם.
    • אם אתם נעשים לוחמנים בשעות הלילה, אולי אתם פשוט עייפים ולא ממוקדים. נסו להימנע בשעות אלה משיחות על נושאים שעלולים להביא לוויכוח.
    • אם אתם מרגישים שהכעס שלכם יוצא מכלל שליטה ומשליך על איכות חייכם ועל איכות היחסים שלכם עם הסביבה, שקלו לגשת לאיש מקצוע או להשתתף בסדנה שבה מלמדים ניהול כעסים.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים