פסטיבל "דאנסאירופה" רשם הצלחה מסחררת

פסטיבל דאנסאירופה שהסתיים אמש רשם הצלחה אדירה עם יותר מעשרת אלפים צופים שהגיעו ל-14 מופעים.למרות שהפסטיבל, שהחל את דרכו לפני חמש שנים כפרוייקט של מרכז סוזן דלל, שיתף פעולה במשך שנתיים עם פסטיבל ישראל הירושלמי, נדמה כי דווקא שיתוף הפעולה החדש עם המשכן לאמנויות הבמה בת"א מיצב אותו כאחד מאירועי התרבות המרכזיים והמרתקים בארץ.

שיתוף הפעולה נולד, אמנם, מתוך כורח, אך כעת ברור לגמרי שבעסק הזה כל הצדדים מרוויחים – דאנסאירופה "מרוויח" את האולם והבמה הנחשבים בארץ ובמקביל את מנויי בית האופרה והמשכן לאמנויות הבמה; בית האופרה והמשכן מתהדרים בתכניה עשירה, פותחים שערים לקהל צעיר וקושרים קשרים עם להקות מחול אירופאיות ויוצרים בעלי שם; והקהל מצדו מקבל את המיטב בתנאים אופטימליים.

גושפנקה נוספת לשדרוגו של הפסטיבל והפיכתו לחלק בלתי נפרד ומהותי בנוף התרבותי שלנו מתקבלת מצדה של עיריית תל-אביב, שהחליטה השנה לתמוך לראשונה בפסטיבל והעמידה לרשותו מערך פרסום מרשים, שעזר, מן הסתם, למשוך קהל. אך מעבר לכל יש לומר כי השנה התבלט הפסטיבל בזכות תכניו המסקרנים וההיצע העשיר והמעשיר שהביא.

בתקופה שבה מנהלי פסטיבלים עושים שמיניות באוויר על-מנת לגרום ליוצרים להגיע לישראל ולא לבטל ברגע האחרון, יאיר ורדי, מנכ"ל סוזן דלל ויוזם הפסטיבל, הילך בוירטואוזיות מבריקה בין הטיפות. הוא בנה תכנית שכוללת שלושה יוצרים עם זיקה מובהקת לישראל – בלנשאר, שרקד בעבר בבת-שבע; סארינן, שהופיע בישראל בין היתר עם רנה שיינפלד ויצר עבור בת-שבע; ואיציק גלילי הישראלי -  ושתי להקות שהביעו את רצונן להגיע לכאן בכל מקרה: להקת ABC האוסטרית ולהקתה של הכוריאוגרפית הצרפתייה מאגי מארן.

הקהל הישראלי רוצה גם

מארן, שפתחה את הפסטיבל, אמנם הופיעה בישראל עם אותה היצירה (May-B) לפני כעשור, אבל חשיפה של יצירה על זמנית שכזו בפני דור חדש שאינו מכיר אותה יש בה ערך מוסף. גם הבאתה ארצה של להקת Galili Dance, ראויה לציון, בין היתר מפני שזו הפעם הראשונה בה מקבל איציק גלילי הזדמנות אמיתית להציג את יצירותיו במולדת. גלילי, שיוצר מזה 13 שנים בהולנד, אמנם הופיע במסגרת מצומצמת בפסטיבל מחולות כרמיאל לפני כשנתיים, אך מעולם לא הציג ערב שלם מיצירותיו על הבמה הישראלית. יש לומר כי גם מופעים פחות מוצלחים במסגרת הפסטיבל, כמו "משחקי ואלס" של להקת ABC האוסטרית או "נודלס" של פיליפ בלנשאר, הציעו לקהל שפות יצירה מגוונות ואחרות מאלו שהוא מכיר.

"דאנסאירופה" בהגדרתו מציע לקהל מסע אל הלא נודע מתוקף כך שהוא נוצר כפלטפורמה ליוצרים אירופאים עכשוויים שאינם מהווים את המיינסטרים ולכן אינם מוכרים. הקהל העצום שהגיע ל"דאנסאירופה" על אף עובדה זו, הביע בעצם רכישת הכרטיסים את אמונו המוחלט בפסטיבל. בישראל יש קהל חם למחול, זה לא חדש, אבל בתקופה כה קשה מבחינה כלכלית, וכשמחירי הכרטיסים נעים בין 91-146 שקל במרכז סוזן דלל ובין 112-299 במשכן לאמנויות הבמה, תפוסה ממוצעת של 85 אחוזים באולמות היא הישג רציני שאסור לזלזל בו.

פסטיבל "דאנסאירופה" לא רק שהצליח לשרוד את התקופה האיומה והמאיימת שהובילה לקריסתם של לא מעט מפעלי תרבות, אלא אף הוכיח כי היום, יותר מתמיד, הקהל הישראלי צמא לתרבות ומוכן לשלם עליה.