עשור הזהב

הכל התחיל בסוף שנת 94'. קצת יותר משנה מאז נולד ערוץ 2, התבקשו קוראי "פנאי פלוס" להחליט אילו תוכניות ומנחים הם מעדיפים לראות בכ-20 קטגוריות שונות. למעלה מ-7,000 איש מילאו את השאלון ושלחו אותו (בדואר, מה זאת אומרת איך? על טלמסר לא רצינו לשמוע ועל אינטרנט בכלל עוד לא שמענו אז). קראנו לסקר "הרייטינג של 'פנאי פלוס'".

הכוכבים המקומיים הבלתי מעורערים שלנו היו אז חיים יבין, דן שילון, מלכת הילדים מיכל ינאי ודודו טופז, ארבעת המופלאים שזכו להישאר איתנו עוד שנים לאחר מכן. בקטגוריית תוכניות החדשות והאקטואליה גברה "עובדה" על מהדורת החדשות בשני הערוצים, "לילה גוב" היתה תוכנית האירוח המועדפת (אפילו יותר מ"המעגל" של דן שילון), וז'וז'ו עם "הקומדי סטור" זכו במספר קולות גבוה יותר משל דודו טופז.

היום צביקה הדר ודודו טופז מחזיקים בשיא המועמדויות. משנת 95', כל שנה ברציפות, הם מועמדים לפרס כלשהו. שנה לאחר מכן, ב-96', מספר הקוראים שהשתתפו בסקר כמעט הוכפל. זו היתה השנה של אופרת הסבון המקומית הראשונה, "רמת אביב ג'", שזכתה בפרס הסידרה המקורית הטובה ביותר וזיכתה את גילת אנקורי בפרס השחקנית הדרמטית הטובה ביותר, כשמייד אחריה בדירוג עמיתותיה לסידרה, יעל בר-זוהר ונועה תשבי.

לצד "רמת אביב ג'" קמו מתחרות כמו "המוסד" ו"כסף קטלני". לפחות שחקן דרמטי אחד הן תרמו באותה שנה, נתי רביץ, אבל גם כמה כוכבות שעוד נשמע עליהן בהמשך. ספי ריבלין זכה בפרס השחקן הקומי על משחקו ב"איצ'ה". "חמש עם" נבחרה כתוכנית האקטואליה הטובה ביותר, ורפי רשף זכה בתואר איש החדשות והאקטואליה של השנה. מיקי חיימוביץ', שגם לה רומן ארוך עם "מסך הזהב" (פרטים בהמשך), הגיעה למקום השני.

באותה שנה ניסינו ליצור קטגוריה חדשה, "הכישלון של השנה". צביקה הדר, עד לא מזמן כוכב "הקומדי סטור", זכה בפרס המפוקפק בעקבות החלטה תמוהה להגיש את "שישי שואו", תוכנית בידור סוליסטית בפריים טיים הקטלני אז של ערב שבת. הדר כבר קטף מאז כמה וכמה פרסים שווים ביותר.

בשנים 97' ו-98' הוסיפו למלא את הטפסים אלפי קוראים. ב-98' נרשמו רעידות אדמה קלות. האחת בתחום תוכניות הבידור והשעשועונים, כשהתוכנית של דודו טופז מאבדת את הבכורה לטובת "רק בישראל" (שתזכה בכתר בשלוש השנים הבאות ברציפות), מה שלא עוצר את טופז מלהמשיך ולגרוף את פרס מנחה תוכנית הבידור והשעשועונים שנה אחר שנה. רעידה נוספת נרשמה כשיאיר לפיד דחק הצידה את דן שילון, כשקטף את פרס מנחה תוכנית האירוח הטוב ביותר.

כשחדשות ערוץ 2 זכתה ב-98' בקטגוריית תוכנית האקטואליה של השנה (וגברה על "עובדה", שהחזיקה בתואר שלוש שנים ברציפות), עם יעקב אילון כאיש החדשות של השנה, ננעץ עוד מסמר בארון החניטה ששמו הערוץ הראשון. חיים יבין היה במקום הראשון כמגיש חדשות במשך השנתיים הראשונות של הטקס, ואז ירד למקום השני. ב-98' הוא הגיע למקום השלישי, ושנה לאחר מכן, ב-99', שמו אפילו לא הופיע בחמישייה הפותחת.

מיקי חיימוביץ', לעומת זאת, סימנה את ההגמוניה של מעמד חדשות ערוץ 2 ואת המהפך הפמיניסטי. בשנת 95' הגיעה אומנם רק למקום הרביעי, אך בעלייה איטית קטפה בסולו את הבכורה בשנת 99'. ב-2000 הצטרף אליה אילון לזכייה משותפת, וב-2001 התנוסס שמה בזכייה נוספת, הפעם עם הפרטנר החדש, גדי סוקניק.

גם ב-2002 לא החמיצה חיימוביץ' את הפרס, מייד לאחר ההודעה הדרמטית שלה על מעבר לערוץ 10 (ואיך אפשר לשכוח את הדיאלוג העוקצני בינה לבין סוקניק, ששידר מהאולפן, כשאמר לה "נבחרת מנצחת לא מחליפים", ואילו חיימוביץ' החזירה לו כשאמרה "לדרבי חוקים משלו"). השנה, 2003, הדרבי הגיע כשהיא ואילון, שותפה להגשה בערוץ 10, מתמודדים על התואר מול סוקניק ויונית לוי. כמה אירוני.

בשנת 99' עבר "מסך הזהב" אל מקומו הראוי, מסך הטלוויזיה, וזכה לטקס מושקע, שבתחילת הדרך אהבנו להעניק לו את הכינוי "אירוע נוצץ נוסח ה'אמי' האמריקאי". חמש שנים אחרי כבר אפשר להחליף את הכינוי ל"אירוע נוצץ ישראלי למהדרין". כבר מתחילת הדרך היה "מסך הזהב" אירוע חובה לכל הטאלנטים ולכל מי שחושב שהוא משהו, מאחר שזהו המדד האמיתי למה שהצופים אוהבים באמת.

הם הקובעים האחרונים מי הזוכים ולא ועדות מקצועיות כאלה או אחרות. באותה שנה, 99', נפרד דן שילון, הזוכה בפרס תוכנית האירוח הטובה ביותר בארבע השנים האחרונות, מ"בשידור חי". במקומו בחרו הצופים להעניק את הפרס לאמנון לוי, שהינחה את "פותחים שבוע".

גם מיכל ינאי, עד אז מלכת הילדים הבלתי מעורערת (ארבע שנים ברציפות), איבדה את הבכורה לטובת יעל בר-זוהר, שהודתה בנאומה לצה"ל (שנים אחר כך הבעת תודה זו עדיין בגדר תעלומה). גיא פינס, שעלה לבמה שנה שנייה ברציפות (היום הוא כבר סוגר חמש שנים רצופות, מישהו אמר שש?), הודה בין השאר ל"ערוצים אחרים שמנסים לחקות את התוכנית שלנו".

ההפתעה הגדולה של הערב היתה, ללא ספק, הזכייה הכפולה של גלית גיאת בפרס השחקנית הקומית ("שמש") ובפרס השחקנית הדרמטית ("כסף קטלני"), ואם זה לא הספיק לה, היא גם עלתה לבמה יחד עם כל משתתפי "שמש", לקבל את פרס הסידרה הקומית של השנה. עוד ב-99' יאיר לפיד (מנחה תוכנית אירוח) ואקי אבני (שחקן דרמטי, "טירונות") זכו שניהם, בפעם השנייה ברציפות, כל אחד בקטגוריה שלו.

אבני קטף את פרס השחקן הדרמטי גם בשנת 2000, אבל במקום "טירונות" זכתה הסידרה "זינזאנה", שסיפקה גם את הזוכה בפרס השחקנית הדרמטית, אורלי פרל. אותה אורלי ביצעה גליץ' חינני בעלייה לבמה, וקינחה בנאום חינני אך מבולבל. אחת הקטגוריות שציפו להן יותר מכל בשנת 2000 היא השעשועונים, עם ההתמודדות בין "מיליונר" ל"הכספת". יורם ארבל עלה לקבל את הפרס, לבוש חליפה שחורה קולית, לא לפני שכינה את תוכניתו "אב מייסד, אחרת משאר התוכניות ובנויה לתלפיות". אבל אל דאגה, עוד יגיע תורה של "הכספת" לזכות.

ומי זכה ב-2000 בפרס תוכנית האירוח הטובה ביותר? לא יאיר לפיד, גם לא אמנון לוי, אלא "חלומות בהקיציס", עם איל קיציס וטל פרידמן. 2001 הביאה זכייה נוספת לצמד, אבל הפעם הם הכינו את נאום התודות בבית, בדמות חולצות אותן לבשו כל אנשי הצוות ועליהן הכיתוב: "מה קורה, אחים שלי? הכל סקס, סמים וטל מוסרי".

אבל נישאר עוד קצת בשנת 2000. בגזרת השחקנים הקומיים הסתפקה גלית גיאת, ללא תקדים הדאבל משנה שעברה, בפרס אחד על משחקה ב"שמש". צביקה הדר, מאותה תוכנית ממש, קיבל את פרס השחקן.

בשנת 2001 חזרה חני נחמיאס על תקדים הדאבל, כשהיא גוברת על יעל בר-זוהר ועודד מנשה, המנצח מהשנה שעברה, וקטפה את הפרס, שהוגש בפעם האחרונה בקטגוריית מנחת תוכניות הילדים והנוער, רגע לפני שגרפה פרס נוסף, על "בחדר של חני".

לראשונה ב-2001 זכתה תוכניתו של אלי יצפאן בקטגוריית תוכניות הבידור והשעשועונים, אלא מה. זו היתה זכייתו הראשונה מאז היה מועמד ב-98', אבל לא האחרונה. ב-2002 הוא זכה שוב, הפעם כמנחה תוכנית הבידור.

קטגוריה חדשה נולדה ב-2001: תוכנית פנאי וסגנון חיים. זו איפשרה לאיל פלד לקבל, לאחר מספר שנות מועמדות ללא זכייה, את הפסלון הנכסף על "מסע עולמי". פלד, מקצוען שכמותו, לא שכח לעשות פרומו קצר לתוכנית הבאה שלו.

2001 היתה בלי ספק השנה של "לגעת באושר", שללא כל קושי גרפה את הפסלון על סידרת המקור הטובה ביותר. הטלנובלה הלוהטת זכתה גם בפרס השחקנית הדרמטית, הלא היא נטע הבר, שלא שכחה להודות לאלוהים ולקנח בברכת "איי לאב יו" סטייל הוליווד. המפסיד העיקרי של הערב היה דן תורג'מן. למרות ש"לגעת באושר" הביאה לו את הקאמבק הגדול, הוא לא יכול היה על אקי אבני, שגרף את פרס השחקן הדרמטי.

ובדיוק כשחשבנו שלא יכול להיות מרשים יותר, 2002 הביאה איתה את מירי בוהדנה ורן תלם, עם מישדר הכנה לטקס. הם יצאו אל השטיח האדום, ריאיינו את הסלבס שהגיחו באלגנטיות מהלימוזינות וסיפקו אווירה נוצצת ומרגשת עד מאוד. וכך, למרות שנוספו בינתיים עוד טקסי פרסים שמעניקה התעשייה הקטנטונת לפועליה היגעים, עדיין היה "מסך הזהב" הטקס הנצפה ביותר בטלוויזיה, עם נוכחות הסלבריטאים המרשימה ביותר.

בקטגוריות החדשות, שחקן ושחקנית אופרות הסבון והטלנובלות, זכו יהודה לוי (בלוק פרחי מוקפד) וסופי צדקה, שהודתה גם היא לאלוהים "שעונה לי על כל הממתינות", שניהם מ"לחיי האהבה". ומנגד "הבורגנים", שקטפה את פרס הסידרה הדרמטית, השחקנית (קרן מור) והשחקן (דב נבון, שהסביר ש"שחקן בלי קהל זה כמו שקע בלי תקע"). ונעבור לקומדיה.

שנזכיר שוב את "שמש"? נראה לי שהבנו את העניין, או כמו שאמרו אלי ומריאנו, שהגישו את פרס השחקנית הקומית: "המועמדות בקטגוריית גלית גיאת, אה, סליחה, השחקנית הטובה ביותר בסידרה קומית...". ב-2002 היה זה תורו של ארז טל לגרוף זכיות כפולות. הוא קיבל את פרס תוכנית הבידור על "רק בישראל" ואת פרס השעשועון על "הכספת".

מסך הזהב 2003 אוטוטו כאן. נתתם כבר את קולכם למועמדים החביבים עליכם, השמלות והחליפות כבר יצאו מהארון, והתורים במספרות כבר נקבעו. עוד מעט נדע מה היו הבחירות שלכם ואיך הן ישפיעו על המסך שלנו בשנה הבאה.