ספרו של סאדיסט
לירן רון-פורר הוא פושע מלחמה. אל תקנו את ספרו. אל תתגמלו אותו. יותר מזה: האם מישהו בפרקליטות יואיל לעשות את המתבקש ולהעמיד אותו לדין?
זה היה סוף השבוע הגדול של סאדיסט קטן בשם לירן רון-פורר. אל תכירו, מאוד לא נעים. רון-פורר, 26, העביר את שירותו הצבאי במחסום בעזה, שם התעלל להנאתו – המוצהרת – בפלסטינים, במבחר דרכים.
בואו נשמע ממנו קצת: "רצתי אליהם ובתנופה הכנסתי לערבי אגרוף לתוך הפרצוף, בחיים לא הכנסתי ככה למישהו, הוא התרסק על הכביש... הובלתי אותו מאחורי הג'יפ, העפתי אותו פנימה, הברכיים שלו נתקעו בפגוש והוא נחת בפנים. התיישבנו מאחור, דורכים על הערבי.... הערבי שלנו שכב ורק בכה בשקט לעצמו... והוא דימם ועשה מין שלולית של דם ורוק, זה הגעיל והכעיס אותי אז תפסתי אותו בשיער וסובבתי את הראש שלו על הצד. הוא בכה בקול... הוא לא הפסיק לבכות ומישהו אמר שכואבות לו הידיים מהאזיקון. אחד החיילים התקרב אליו ונתן לו בעיטה בבטן. הערבי התקפל מכאב וחרחר, כולנו גיחכנו, זה היה מצחיק... בעטתי לו ממש חזק בתחת והוא עף פנימה, כמו שתיכננתי. הם צעקו שאני משוגע על כל הראש וצחקו – ואני הרגשתי מאושר".
את כל הדברים האלה – ועוד דוגמאות לתיק העבודות המפלצתי של רון-פורר וחבריו במהלך שירותם הצבאי – ניתן לקרוא בספרו התיעודי החדש של רון-פורר, שיצא השבוע לאור. לרגל צאת הספר קיבל רון-פורר כתבות נרחבות במוסף "7 ימים" ובמוסף סוף השבוע של "הארץ". גדעון לוי אפילו טען שמדובר ב"צעיר דעתן ומעמיק". ואכן אין ספק, רון-פורר הוא מעמיק – בעיקר בכל הקשור במפגשים בין כף רגלו לגופם של ערבים כפותים.
רון-פורר הוא, בשתי מילים, פושע מלחמה. לא פושע גדול, סתם דג רקק. מבצע פקודות. חייל אוטומטי. כמוהו יש כמובן עוד עשרות ומאות חיילים בסדיר, שהשירות בשטחים והמסגרת הצה"לית מחלצים מהם את מיטב הרפרטואר החייתי. בכניסה לשטחים עוברים בחורינו ניתוח זריז להסרת אנושיותם, וכעבור פרק-זמן סביר הם הופכים לחיות אדם שהנאתן הגדולה היא התעללות, השפלה ורמיסת כבוד האדם באשר הוא תת-אדם. רון-פורר הוא רק דוגמה מייצגת, וספרו מבהיר כי מדובר בנורמה צה"לית שגורה במחסומים ("היוקרה היא בלהיות מטורף, פסיכי, להיות אלים בצורה יוצאת-דופן", כדבריו).
אז מה בדיוק מצפה מאיתנו רון-פורר לעשות עם הפגנת הרגישות הפתאומית הזו שלו? כי מה אתם יודעים, לא חלפו שלוש שנים, ורון-פורר השתחרר, טייל קצת בהודו ולפתע פקדה אותו ההבנה המסובכת שמה שעשה שם במחסום היה כאילו לא בסדר כזה? רון-פורר ידע בדיוק מה הוא עושה כאשר נטל את ערכם השערורייתי במופגן של סיפורי השפל והבריונות העזתיים שלו וכרך אותם לספר. ברור לו כי יש כאן פוטנציאל תקשורתי. התנהלות התקשורת הישראלית ברורה מאליה ופשוטה כל-כך לחיזוי, עד שגם המוח הקהה ביותר מסוגל להבין כיצד לשחק את המשחק.
והנה זה קורה בדיוק כפי שרון-פורר קיווה. בסוף השבוע האחרון הענקנו לו את הפרס על שנות שירותו המועילות למען המולדת: כתבות נרחבות בשני מוספים יוקרתיים. השלב הבא? אנחנו אמורים מן הסתם לצאת לחנויות ולקנות את הספר, כך שהאיש יתוגמל באופן מושלם.
צריך להבהיר כי רון-פורר – גם אם הוא רק תפוח רקוב אחד במכל עצום של תפוחים רקובים – אינו ראוי לשום דבר מכל זה. אל תקנו את ספרו. אל תתגמלו אותו. יותר מזה: האם מישהו בפרקליטות יואיל לעשות את המתבקש ולהעמיד את רון-פורר לדין? זה יהיה קל. האיש כבר הודה בכתב מיוזמתו – ומתוך אינטרס מסחרי ברור – בכל פשעיו, והם פליליים בכל קנה מידה.
הנורמות התקשורתיות כאן מתגמלות אותו, בעקיפין, על ביצוע הפשעים. רון-פורר איננו יותר מהמלשן של הכיתה, זה שלאחר שהשתתף בביצוע הפשע נזכר לרוץ ולהלשין למורה על כולם. זה לא מנקה אותו מאחריותו האישית. באותה הזדמנות, למה לא לגבות ממנו את שמות כל חבריו המתוארים בספר, ולהעמיד גם אותם לדין? בקיצור, אל תעניקו לו דבר. קחו אותו למעצר. ואם אפשר, שמישהו יכניס לו בעיטה בדרך לשם.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
