זהירות, שטח פרטי

בבית ספר תיכון בגוש דן נחרדו לאחרונה התלמידים, כאשר קראו בעיתון כי למנהל החדש שלהם יש "עבר" מטריד: במפעל קודם שהוא ניהל הוא הורה על הצבת מצלמות מעקב סמויות בחדרי השירותים, משום שמישהו נהג לכתוב שם כתובות נאצה נגדו. האם מותר גם להנהלת בית הספר להתקין מצלמות כאלה? האם אין בכך חדירה לפרטיות?

בבית ספר יסודי במרכז הארץ התחבטו לאחרונה ההורים בשאלת האבטחה. בשנה שעברה הועסקו שני שומרים בשכר בשטח בית הספר, והשנה, עם הקטנת התקציבים, מועסק רק שומר אחד, שאינו יכול לפקח על כל בית הספר. ההורים החליטו לעשות מאמץ כספי חד פעמי, ורכשו לבית הספר מערכת משוכללת של מצלמות מעקב. בשבוע שעבר נחנכה המערכת, המאפשרת לשומר היחיד לצפות, מתוך ה"בוטקה" שלו, בנעשה בכל חצרות בית הספר ובמקומות רגישים בתוכו.

לכאורה, חידוש טכנולוגי יעיל. אבל האם מישהו חשב על פרטיותם של התלמידים, ש"האח הגדול" צופה בהם באמצעות מצלמות נסתרות, גם כאשר הם משוכנעים שהם לבדם?

הזכות לפרטיות הפכה בשנים האחרונות, עם התפתחות הטכנולוגיה ועם שינויים חברתיים שעברו עלינו, לאחת הזכויות המעניינות ביותר. חברות מסחריות מציעות להורים המשאירים את ילדיהם עם מטפלות שכירות לעקוב אחרי הנעשה בבית באמצעות האינטרנט. זהו אמצעי יעיל להורדת רמת החרדה של ההורים, אבל מה עם הפרטיות של המטפלת?

מיקי ברקוביץ', למשל

עו"ד אלי הלם, משפטן המחזיק גם בתארים בפילוסופיה ובמדעי המדינה, עבד בעבר במשרד עורכי דין המייצג עיתונים גדולים והתמחה בדיני לשון הרע ובדיני פרטיות. בשנים האחרונות הוא עסק במחקר דיני הפרטיות בישראל, מחקר המתפרסם בימים אלה בספר חדש - "דיני הגנת הפרטיות", בהוצאת "פרלשטיין-גינוסר".

אחד הנושאים שבהם עוסק עו"ד הלם בספרו הוא ההגנה על דמותו של אדם. הכדורסלנים מיקי ברקוביץ' ואריאל מקדונלד, הכדורגלן איציק קורנפיין, החזאי דני רופ, השחקן יוסי ידין ז"ל, הזמרת דנה אינטרנשיונל, הדוגמנית שירלי גליק ומפורסמים אחרים נזכרים בספר כמי שזכותם לפרטיות נפגעה על ידי ניצול דמותם לצורך עשיית רווח.

בחוק הגנת הפרטיות, נקבע כי אסור לעשות שימוש בדמותו של אדם לשם רווח. בכל המקרים האלה זכו הידוענים בפיצוי כספי על השימוש בשמם, בקולם או בתמונתם.

גם צילום דמותו של אדם כשהוא ברשות היחיד אסור לפי החוק. לפני כמה שנים נרעשה המדינה כאשר מוסיקאי מפורסם נכנס לדירתו, בלוויית חוקרים פרטיים שהחזיקו מצלמות, על מנת לתעד יחסי מין של אשתו עם המאהב שלה. בסופו של דבר דווקא המוסיקאי והחוקרים הפרטיים הם שהורשעו - בפגיעה בפרטיות הזוג, שצולמו במצב אינטימי.

הדוא"ל הזה הוא שלי

לא רק צילום ברשות היחיד יכול להיות נושא לתביעת פרטיות. גם פירסום של צילום מבזה, שנעשה ברשות הרבים, אסור לפי החוק. עו"ד הלם דן בספרו על הפירסום בתקשורת של תצלומי קורבנות פיגועים או בני משפחותיהם. עו"ד הלם כותב, כי לא אחת נשמעים קולות המבקשים לאסור בחקיקה את פירסום מראות הזוועה המשודרים בטלוויזיה תוך חשיפת הפצועים לעין הציבורית.

חוק הגנת הפרטיות אוסר גם לפרסם מכתבים אישיים וכתבים פרטיים אחרים. בספרו מזכיר עו"ד הלם את הפגיעה בפרטיות ה"באבא ברוך" מנתיבות. לאחר מות אביו, ה"באבא סאלי", פירסם העיתון "חדשות" כתבה על פרשת אהבה שהיתה לבנו, ברוך אבוחצירא, מחוץ לנישואים. בכתבה צוטטו מכתבי אהבה ששלח לאהובתו. ברוך אבוחצירא פנה לבית המשפט לפני פירסום הכתבה וביקש מהשופט לאסור את פירסומה, בשל הפגיעה בפרטיותו.

בית המשפט לא קיבל את בקשתו משום שלפי החוק בישראל אם הנמען נתן את הסכמתו לפירסום, אי אפשר למנוע אותו. במקרה זה אהובתו של ה"באבא ברוך" מסרה את המכתבים לעיתון, ולכן הם חדלו להיות פרטיים.

בתי המשפט לעתים פוגעים בפרטיות

פגיעה קשה בזכותנו לפרטיות נעשית לעיתים קרובות דווקא בבתי המשפט. לפי החוק, בית המשפט דן בפומבי ולכן מה שנחשף במהלך הדיונים מותר לפירסום. באחד המקרים הגישה אם שכולה תביעת נזיקין לבית המשפט וטענה כי נגרמו לה נזקים נפשיים. היא העבירה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע חוות דעת פסיכיאטריות, וביקשה למנוע את פירסומן ברבים. בית המשפט לא היה מוכן לחרוג מהוראות החוק והתיר לפרסם את חוות הדעת, אך המליץ לעיתונאים שלא יפרסמו את המידע הפרטי. כל העיתונאים נשמעו להמלצה ונמנעו מפגיעה בפרטיותה של האם.

עו"ד הלם מעלה בספרו שאלות רבות וכבדות משקל בסוגיית הזכות לפרטיות באינטרנט. הוא מזכיר מקרה של אדם שגלש בפורום לחירשים בשם בדוי ותבע בבית המשפט גולש אחר, שחשף בפורום את שמו האמיתי. בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי בין הגולשים באינטרנט אין הסכמה הדדית להימנע מפירסום שמותיהם - כל עוד הפרטים האלה כשלעצמם אינם מהווים פגיעה בפרטיות.

אבל כאשר ביקשו שלטונות צה"ל מבית המשפט לקבל לידיהם תדפיסים של הודעות דואר אלקטרוני של גולשים מסוימים, קבע בית המשפט כי למשתמשי האינטרנט יש זכות לפרטיות וספק האינטרנט אינו יכול לחשוף מה נכתב בהודעות הדואר אלקטרוני שלהם.

צרות במקום העבודה

גם במקום העבודה יש לנו זכות לפרטיות, ועו"ד הלם מקדיש לכך פרק שלם בספרו. בית הדין לעבודה דן במקרה שבו הציב מעביד מצלמות וידיאו סמויות במקום העבודה. עובד שגילה כי צולם התפטר - ובית הדין קבע כי התפטרותו בנסיבות כאלה נחשבת לפיטורים, והוא זכאי לקבל פיצויי פיטורים כאילו המעביד פיטר אותו.

אבל רוב הפגיעות בפרטיות במקום העבודה מתרחשות כאשר העובד מבקש להתקבל לעבודה. עו"ד הלם קובע בספרו, כי מבחני אמינות (פוליגרף), מבחני אישיות, מבחנים בריאותיים ומבחנים נוספים פוגעים בזכות לפרטיות העובד, כשאינם נעשים באופן שהותווה בפסיקת בתי הדין לעבודה.

לעיתים קרובות אנחנו נדרשים לוותר על פרטיותנו. למשל, כאשר אנחנו תובעים את חברת הביטוח בעקבות תאונת דרכים קלה אנחנו נדרשים לחתום על טופס "ויתור על סודיות רפואית". במקרה כזה כל התיק הרפואי שלנו (כולל מידע על הפלות שנעשו בחשאי לפני 20 שנה) פתוח לעיני פקידי מחלקת התביעות.

"אני מנסה להוביל מהלך שיביא ליותר מודעות לחוק הגנת הפרטיות", אומר עו"ד הלם. "הרבה פעמים אנשים אינם מודעים לפגיעה בפרטיותם. למשל, יולדות רבות מקבלות אחרי שהן עוזבות את בית החולים סידרה של פניות טלפוניות ואחרות מחברות מסחריות המשווקות מוצרים לתינוקות. כמובן שיש כאן פגיעה בפרטיות. מישהו מסר לחברות האלה את פרטי היולדות.

"אנשים כועסים - אבל אף אחד אינו תובע. אנשים אינם מבינים שזוהי חדירה לפרטיותם. אם המודעות לחוק הזה תהיה גדולה יותר, אנשים יתעוררו. אולי גם יהיו תביעות ייצוגיות בנושא".