תבוסה לגלעד שרון בעליון

המרדף המשפטי אחרי מסמכי גלעד שרון: בית המשפט העליון החליט הבוקר (ד') לקבל את עירעור המדינה בעניין המסמכים של גלעד שרון בפרשת סיריל קרן  וקבע כי לא עומדת לבנו של ראש הממשלה זכות השתיקה בנושא המסמכים.

עם זאת, קבעו שופטי העליון פה אחד כי הנושא יוחזר לבית משפט השלום בתל אביב, שם תיבחן השאלה האם עומד לגלעד שרון חיסיון בפני הפללה עצמית. בימים הקרובים ימסור שרון את המסמכים לבית המשפט. את ההחלטה קיבל הרכב של חמישה משופטי העליון, בראשות המשנה לנשיא, השופט תיאודור אור, ובהשתתפות אליהו מצא, מישאל חשין, דורית בייניש ואדמונד לוי.

עניינו של הערעור נסוב סביב השאלה האם חלה על החשוד בביצוע עבירה פלילית החובה לציית לצו שיפוטי, המורה לו למסור מסמכים אשר נמצאים ברשותו, או שמא עומדת לו "זכות השתיקה", אשר במסגרתה הוא רשאי שלא למסרם. עמדתו של שרון הבן היתה כי הזכות לשתוק כוללת גם את הזכות לסרב למסור את המסמכים ולא להגיב כלל לצו.

מנגד, טענה המדינה, באמצעות עו"ד אפרת ברזילי, כי לא קיימת לגלעד שרון זכות לשתיקה מוחלטת לגבי המסמכים אלא חיסיון בפני הפללה עצמית בלבד. לטענת עו"ד ברזילי, יש להבחין בין זכות השתיקה העומדת רק לנאשמים במשפטם, לבין החיסיון בפני הפללה עצמית, העומד לעדים במשפט ולנחקרים, בין שהם חשודים ובין שהם נחקרים כעדים.

עו"ד ברזילי טענה: "ככלל, המדינה אינה נוהגת לבקש צווים. עם זאת, בענייננו הנסיבות הן מיוחדות, בשל היעדר האפשרות לקיים חיפוש בביתו של המשיב (חוות השקמים - א.ו.), לפני שתוסר חסינות אביו, ראש הממשלה, המתגורר עמו, בפני חיפוש. בנסיבות אלה הדרך של צו שיפוטי לדעת המדינה היא הדרך היעילה והרצויה יותר".

בית המשפט קיבל את עמדת המדינה ודחה את טענות בנו של ראש הממשלה, שניהל מאבק משפטי עיקש נגד העברת המסמכים המדוברים למשטרה, וכן שמר על זכות השתיקה לאורך חקירותיו. בפסק הדין כתב השופט תיאודור אור: "חוזרת אם כן השאלה, האם אמנם רשאי חשוד, בהסתמך על זכות השתיקה המוקנית לו, להימנע מלמסור מסמכים, כולל מסמכים אשר אין בהם כדי להפלילו - אותם נצטווה למסור בצו שיפוטי, מבלי לנמק את סירובו, מבלי לאשר או להכחיש את דבר קיום המסמכים או חלקם, ברשותו, ומבלי שתתקיים כל ביקורת שיפוטית על המנעותו ממסירת המסמכים? לדעתי, התשובה לכך היא בשלילה".

בעקבות ההחלטה, ימסור גלעד שרון את המסמכים לבית משפט השלום, שם יוכלו השופטים לעיין בהם לראשונה - ולהכריע בשאלת ההפללה העצמית.

גלעד שרון עזב את המקום וסירב להתייחס לשאלות העיתונאים. עורך דינו, מיכה פטמן, אמר לאחר הקראת ההחלטה: "נכבד כל החלטה של בית המשפט. נפעל לאחר שנלמד את פסק הדין". על השאלה מדוע ביקשו שלא להציג ולהעביר את המסמכים כבר היום אמר עו"ד פטמן: "לא ראינו מקום להיחפז כאילו מדובר בחקירה".

עו"ד ברזילי הגיבה בסיפוק: "בית המשפט קיבל את ערעור המדינה, והוא יהיה רשאי עכשיו לטעון לחיסיון בפני הפללה עצמית". 

המחוזי קבע: זכות השתיקה עומדת

בפרק הקודם בפרשה, קבעו שלושת שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב כי לבנו של ראש הממשלה עומדת זכות השתיקה, גם בנושא של המצאת מסמכים. עם זאת, מתחו השופטים ביקורת קשה על החלטתו של גלעד שרון שלא למסור את המסמכים בפרשה, והדגישו כי הם נותנים את החלטתם בהרגשה כבדה.

"מעיקה עלינו המחשבה שאנו נאלצים לשמש באמצעים משפטיים כלי בידי גלעד שרון, בשל מעמדו המיוחד, להתחמק ממתן מידע שיתכן והמשטרה הייתה שמה עליו ידה", אמרו השופטים בהחלטתם.

עוד אמרו השופטים: "לפנינו מקרה מיוחד במינו, ומערער מיוחד במינו. אין זה סוד שרק בשל ההחלטה שלא לערוך בביתו חיפוש בתחילת החקירה, כמקובל בחקירותיהם של רוב החשודים במדינתנו, ובשל מעמדו 'המעין ציבורי', ומעמדם הציבורי של המקורבים לו, נאלצה המדינה לנקוט בצעד חריג, שככל הנראה טרם ננקט עד כה של הוצאת צו".

הדיון בבית המשפט המחוזי התקיים לאחר שבית משפט השלום קבע קודם לכן כי על גלעד שרון להציג את המסמכים במשטרה, ודחה את טענת עורך דינו, מיכה פטמן, לזכות השתיקה. בעקבות החלטת שופטת בית משפט השלום, ערער גלעד שרון לבית המשפט המחוזי, וזה כאמור קיבל את ערעורו. בעקבות כך הגישה הפרקליטות לבית המשפט העליון בקשה לערעור.

במשטרה ובפרקליטות חושדים כי המסמכים שמסתיר שרון הבן נוגעים לתנועות כספיות שביצע, בעניין ההלוואה שקיבל ראש הממשלה שרון מידידו, המיליונר הדרום-אפריקני סיריל קרן, כדי לכסות על חובותיו בעקבות הפריימריס לראשות הליכוד.

תזכורת: מיליונים זרמו מחו"ל

באוקטובר 2001 עלו בדו"ח מבקר המדינה חשדות לכאורה לכך שראש הממשלה שרון קיבל תרומות אסורות מחברה בשם "אננקס מחקרים" בסך 5.9 מיליון שקל, תוך עקיפת חוק המפלגות האוסר קבלת תרומות בסדר גודל כזה. בעקבות דו"ח זה התחייב שרון להחזיר 4.7 מיליון שקלים מהתרומות שקיבל. כדי להחזיר את התרומה פנה גלעד שרון לבנק לאומי בשדרות וביקש הלוואה בסך 4.2 מיליון שקל. בתמורה התחייב שרון הבן למשכן לטובת הבנק את חוות השקמים.

מהמסמך עולה, כי בנק לאומי העמיד לרשות גלעד שרון את ההלוואה, וכי שרון שילם את הכסף לחברת "אננקס מחקרים". אלא שמבדיקת בנק לאומי התברר, כי אי אפשר למשכן את חוות השקמים. זאת משום שהחווה כבר היתה ממושכנת לבנק הספנות.

כשלושה חודשים לאחר שנלקחה ההלוואה העביר המיליונר הדרום אפריקני סיריל קרן, ידיד של משפחת שרון, סכום של 1.49 מיליון דולר מחשבונו באוסטריה לחשבון הבנק של האחים גלעד ועמרי שרון בבנק דיסקונט בשדרות רוטשילד בתל אביב. הסכום ניתן כהלוואה בריבית שנתית של 3% בלבד, ריבית נמוכה מהריבית שהיתה נהוגה במשק באותה עת. מאוחר יותר, על פי מסמך של משרד המשפטים, שימשה הלוואה זו כביטחון להלוואה שלקחו בניו של שרון מבנק לאומי בשדרות.

במשטרה חושדים כי ההלוואה ניתנה כטובת הנאה לבניו של שרון או לשרון עצמו. במשטרה גם חושדים כי שרון הונה את מבקר המדינה ואת השוטרים שחקרו אותו בפרשה בכך שהעלים מהם את העובדה כי הכסף להחזרת התשלום ל"אננקס" בא בעצם מסיריל קרן ולא ממשכון החווה, כפי שטען בחקירתו.