מירל'ה אפרת בבית לסין: תיאטרון איכותי

"מירל'ה אפרת", הדרמה המשפחתית המפורסמת ביותר של התיאטרון היידי, היא מחזה שמאחד מרכיבים של הטרגדיה הקלאסית ('המלך ליר') לצד אלמנטים מודרניים כמו דמותה של מירל'ה כאישה עצמאית, חזקה ובעלת מעוף עסקי. אך במהות, זו מלודרמה סוחטת דמעות, כי עיצוב הדמויות הוא סטריאוטיפי ונוטה לחלוקה פשטנית של שחור ולבן.

הבימוי של מיכה לבינסון שומר על הפן המלודרמטי בעיקר בעיצובם הקומי של שיינדלה, כלתה המרשעת של מירל'ה, והמחותנים הדוחים (בביצוע עסיסי של דורית בר-אור, אברהם סלקטר ועדי לב), אך גם מאפק את הטון במשחקן של שאר הדמויות כדי להתאים את הסיפור לסגנון יותר ריאליסטי. רפי תבור, בדמות שלמן, מנהל החשבונות הנאמן, בונה דמות משכנעת. רבקה גור יודעת להפיק את ההומור מדמותה של מחלה המשרתת בלי להגזים. גם שני הצעירים, צחי גליק וגיל נתנזון, מגישים ביצוע אמין ומדויק בתור הבנים של מירל'ה שבוגדים בה.

עיצוב התפאורה הנאה (כנרת קיש) והמוזיקה העדינה (אלדד לידור) מסייעים גם הם לבנות את האווירה המכובדת. אך בראש-ובראשונה מחזיק את הערב הביצוע המלכותי והמאופק של יונה אליאן, שבונה דמות אנושית ומורכבת: יודעת להיות יהירה ומתנשאת אך גם מלאת דאגה, אהבה וכאב עמוק. אמנם, במערכה האחרונה האיפוק שלה מונע מהסיום הסנטימנטלי לסחוף את הקהל לים של דמעות, אבל בעצם ייתכן שכך עדיף. התוצאה היא הצגה אפקטיבית מאוד שמוכיחה שגם מלודרמה יכולה לייצר תיאטרון איכותי אם עושים אותה מתוך תשומת-לב לפרטים הקטנים.