עוזי ארד: לספח את הגדה והמשולש לירדן

"שרון צודק - אם יתברר שהפלסטינים אינם מסוגלים לבצע את מפת הדרכים, יש מקום לצעדים חד-צדדיים, כדי לשפר את מצבנו". כך אומר ד"ר עוזי ארד, ראש המכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבין-תחומי בהרצליה.

ארד משמש גם יועץ לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, כיהן בשעתו כיועצו המדיני של ראש הממשלה נתניהו ושירת במשך שנים בתפקידים בכירים במוסד. בשבוע הבא הוא ישמש כיו"ר "כנס הרצליה", בו צפוי ראש הממשלה שרון לפזר את הערפל סביב תוכניותיו המדיניות וכוונותיו בנושא המהלכים החד-צדדיים.  

בראיון ל-ynet פורס ארד את פתרון הקבע, כפי שהוא רואה אותו: מדינה יהודית עם רוב יהודי ולצידה מדינה פלסטינית, שמרכז הכובד שלה יהיה דווקא ממזרח לירדן. הגבול יעבור מערבית לכפרי המשולש. בניגוד לראש הממשלה, שסבור ש"הזמן פועל לטובתנו", ארד משוכנע: נשקף איום לרוב היהודי בישראל.     

בשבועות האחרונים ישנה התעניינות גוברת ברעיונות לנסיגה חד צדדית מיישובים, ואולי גם לקביעת קו גבול. האם אתה תומך ברעיונות הללו?

"בחיים, שום דבר לא ממש חד צדדי. אין ספק שעם היריב איננו מתייעצים, אך לא כך עם בת ברית כמו ארצות-הברית, שיש לה מה לומר, ושאנו מצפים שתעמוד מאחורינו. האמריקנים ירצו לוודא שמיצינו את האפשרויות עם אבו-עלא. הם לא בנקל ישאירו את הנשיא בוש, שהטיל את כל יוקרתו על התוכנית, עם הלשון בחוץ".  

"בקיצור, אין דבר כזה מהלך חד-צדדי טהור. לתהליך הסכמי יש יתרון, אבל אני חושב שצודק ראש הממשלה, ואם יסתבר שהפלסטינים לא מסוגלים לבצע את מפת הדרכים, עלינו לעבור לתוכנית חלופית. אז גם יש מקום לצעדים חד-צדדיים, שמטרתם לשפר את מצבנו, להימנע מישיבה משטחים שהם יותר עול מיתרון וליצור מקפצות להילחם בטרור בצורה משופרת".

"אנחנו לא בעלי בית לגבול. אנחנו יכולים להכריז כמו תרנגול 20 פעם בכל בוקר שזה הגבול. זה לא יחייב את העולם. אירופה, למשל, רואה את הגבול אחרת. בלבנון, ברגע שהקיזו את דמנו ברמה מסוימת, נסוגנו שלא בהסכם. השאלה היא, איך מגיעים לנסיגה מבלי לגרום לאפקט של הסלמה. בלבנון היה צריך לתת מהלומה צבאית לצורך הרתעה, ואז לסגת.

"יש גם דרכים מדיניות להביא לכך שלא להגדיל את האמביציה להסלמה. כשמבצעים מהלך שמתפרש כנסיגה, זה צריך להיות עבור מטרה שמשפרת את מצבנו, אחרת, מה שהחל כנסיגה עשוי להסתיים כמפולת. לתהליך כזה יש הגיון משלו, כדי שלא יהפוך למנוסה, וזה האתגר האמיתי".

כיצד אתה רואה את הסכם ז'נווה, שזכה לחשיפה בינלאומית נכבדת?

"ההסכם היה הטעייה מכוונת, כי חסידי ז'נווה, בדומה לחסידי אוסלו, חשבו שצריך ליפות את ההסכם כדי להקל על שיווקו. בשתי נקודות קריטיות מציגים את הדברים כאילו הם סגורים: בעניין זכות השיבה והמדינה היהודית. צריך להבהיר שמספר הפליטים שיורשו לחזור לישראל צריך להיות אפס. הם נותנים ניסוחים מעורפלים ומשחקים את המשחק בקריצות עין. יש מצבים שאסור ליצור ערפול כי זה מעורר ציפיות".

ומה לגבי עצם היוזמה, להידבר בשעה של קפאון מדיני?

"אין לעשות הפקרה או הפרטה של מדיניות החוץ. זוהי עקיפה של התהליך הדמוקרטי. איך הם מעזים, טרם יבש הדיו על הישגי הבחירות, לעשות עקיפה, לגייס כסף מגויים, שטובת ישראל אינה הדבר שמטריד אותם יום יום, ולעשות הסכם.

"אחת הסיבות לכך שישראל צריכה לפעול היום באורח חד-צדדי היא העובדה שהלכנו לפלסטינים, ואמרנו להם שהם לא צריכים ליישם את שלב א' של מפת הדרכים. זה גרם לנזק בכך שזה הוריד מהפלסטינים את הכורח לקיים את התחייבויותיהם. נתנו להם פתח מילוט קלאסי, והם לקחו אותו בשתי ידיים. אין ספק שלו הלכנו בחזית אחת, יכולנו לעבות את הלחץ על אבו-עלא, ועכשיו זה אולי היה נושא פרי".

היית משווה בין יוזמת ז'נווה לאוסלו?

"רבין, חשוב לומר, היה איש רציני. הוא לא היה הולך לשום הסכם, ומתיז עליו בושם זול. היתה לו תוכנית להציב לפלסטינים אולטימטום בתחילת 96', שיפעלו נגד האלימות. אני יודע זאת. לצערנו, בנובמבר 95' הוא נרצח.

"הקו העתידי צריך לבטא את האינטרסים שלנו ואת המציאות בשטח. אני תומך בכך שבמסגרת הסכם, נמתח את קו הגבול העתידי מערבה מכפרי מהמשולש, בדיוק כפי ששטחים ממזרח לקו יהיו שלנו. כפרי המשולש משיקים לישות פלסטינית, יושבים שם 200 אלף ערבים שמזדהים עם אחיהם הפלסטינים, הם רוצים לכפור במדינה יהודית וזה נראה לי מאוד עקום. את זה היה צריך להציע, בניגוד למה שעשו יוזמי ז'נווה, שהציעו להם שטחים ליד קיבוצים בנגב.

"ההסדר ההיסטורי העתידי הנכון יהיה שבמידה ותקום מדינה פלסטינית, מרכז הכובד שלה יהיה מזרחה לירדן. זו תהיה מדינה שהרוב בה פלסטיני, מדינה פלסטינית-האשמית. זה לא מופרך, אם בירדן תהיה דמוקרטיזציה. את ארץ ישראל לא צריך לחלק להרבה מדינות קטנות".