נצרים במבט-על
במבט על נצרים וסביבתה מגובה עשרות מטרים, מובן עד כמה המצב שם הוא בלתי אפשרי, מובן שאין ברירה אלא לבצע בהקדם פינוי
בשבת בצהרים, ממרומי מגדל השמירה הצבאי בנצרים, השקפנו על הפלונטר: יישוב יהודי קטן, מבודד, מוקף באוכלוסייה ערבית צפופה. מצפון – העיר עזה, שבשכנותה הקרובה ביותר לנצרים, שכונת סברה, מתגוררים אנשי חמאס עם מנהיגם שייח' יאסין. מעבר לעזה – מחנה הפליטים ג'באליה, ומדרום לנצרים, מלוא רוחב העין, המחנות נוצייראת ואל בורג'.
כשמשקיפים על כל אלה מגובה של עשרות מטרים, מבינים עד כמה המצב שנוצר שם הוא בלתי אפשרי. וכשרואים את המכתשים שיצרו פצצות המרגמה הנורות אל עבר נצרים בלי הרף, ואת מסלול המוות של המחבל, שחדר אל היישוב ורצח מטווח קרוב שתי חיילות וחייל, עומדים על עוצמת המשטמה שהיישוב הזה מעורר אצל הפלסטינים ויודעים שאין מנוס מנקיטת צעדים דרסטיים ולא בהכרח פופולריים.
היתה לנו אמנם שבת נפלאה, שבה 60 משפחות של נצרים אירחו ברוחב לב יותר מאלף תומכים והאצילו על כולנו מתעצומות נפשם. התפעלנו מבית שאחד התושבים בנה לעצמו ולמשפחתו במו ידיו, ומן המשאבים הכלכליים והאנושיים שתושבים אחרים השקיעו, גם בזמן האחרון, בהרחבת בתיהם ובשיפוצם. התרגשנו משמחת החיים המפעמת ביישוב, ומפתיחותם של מאות הילדים ובני הנוער הגדלים במקום ואוהבים אותו. ונמלאנו הערצה כשהראו לנו את עשרות החממות שחקלאי נצרים מגדלים בהן עגבניות ופלפלים, וכשסיפרו לנו על תושבים היוצאים מדי יום לעבודה מחוץ ליישוב, על אחרים שלומדים ומלמדים בישיבה שבמקום, ועל הרופאה והאחות, שתיהן תושבות נצרים, שמגיעות ראשונות לכל זירת פיגוע באזור ומבצעות החיאה גם תחת אש.
אבל כשטיפסנו לראש המגדל הצבאי, והשקפנו מלמעלה על הפלונטר, ידענו: אי אפשר להמשיך כך. אנשי נצרים מוכנים אמנם להישאר ולגדול ולפרוח בתוך האוכלוסייה הערבית הצפופה והעוינת הזאת, אפילו עוד מאה שנה, אפילו לעולם ועד, ודבקותם זו ראויה לכל הוקרה ולכל שבח – אבל זה לא ילך. למרות שהם מוכנים להמשיך בדיוק כך, ולמרות שנדמה כאילו המציאות הבלתי אפשרית רק מחזקת אותם עוד ועוד, אין ברירה אלא להתגבר על הקושי העצום הכרוך בכך ולבצע, בהקדם האפשרי, פינוי. של הפליטים הפלסטינים.
שהרי אם מישהו צריך להתפנות משם, למה שיהיו אלה היהודים? היהודים החיים שם רואים את אזור עזה כביתם, ואילו הפליטים הפלסטינים – לא. 800 אלף הפליטים, שהם שני שלישים מערביי הרצועה, משתוקקים להתפנות ממנה מאז שנעקרו לפני 56 שנה מבתיהם שבעכו, יפו, מג'דל (היום אשקלון) ומקומות נוספים.
הצורך לפרק את המחנות ג'באליה, נוצייראת ואל בורג', המקיפים את נצרים, הוא כבר קונסנזוס: אי אפשר להעניק לתושביהם "זכות שיבה" למקומותיהם המקוריים, אבל גם אי אפשר להשאירם במחנות.
כשהשקפנו ממרומי המגדל נזכרנו כי רצועת עזה אינה יחידה טריטוריאלית בפני עצמה, כי בעיר עזה התקיימה לאורך דורות רבים קהילה יהודית מפוארת, וכי שמו האמיתי של האזור הזה אינו רצועת עזה אל חוף הנגב. העובדה המצערת שכיום מתגוררים בחוף הנגב יותר פליטים מיהודים ויותר טרוריסטים משוחרי שלום אינה מצדיקה פירוק יישוב יהודי יקר, שאריאל שרון הגדיר אותו, בעבר, כעמדה קדמית של המאבק הכולל על חיינו בארץ הזאת.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
