למי שייכת המדינה
הבעיה של "העבודה", תעשיינים, אנשי תקשורת ואחרים שרוצים לתפוס את השלטון, היא שהיום יש גם בימין אנשים שחושבים שהם יודעים מה טוב למדינה
התסכול על אי-פירוקה של הממשלה אינו נחלתו הבלעדית של יוסף לפיד, שדחף את מפלגות הימין החוצה מיום הקמת הקואליציה, וקיווה, בימים האחרונים, שהן עומדות להיכנע לדחיפותיו. שותפים לו לא רק שרידי "העבודה", הממתינים מעבר לדלת בקוצר רוח וערוכים לזנק פנימה ברגע שרק יתנו להם.
רוב בכירי "העבודה" אינם מסתירים את תשוקתם העזה לחזור לשלטון בכל מחיר, ושמעון פרס אף הזדרז להודיע לשרון שהוא מוכן לוותר על תיק ולהסתפק בתפקיד מ"מ ראש הממשלה. אבל מי שמתאווים לא פחות מלפיד ומפרס לראות את הימין בחוץ הם כל מיני תעשיינים, אנשי תקשורת, מחזיקי תפקידים ציבוריים לשעבר ופוליטיקאים שנפלטו מן המערכת, הפועלים ברגעים אלה ממש, איש כפי יכולתו, ל"הבראת" המדינה על-ידי החלפת ממשלת הימין בממשלת מרכז "שפויה". לדעתם, הייתה הממשלה אמורה להתפרק כבר בשבוע שעבר, או לפחות אחרי נאומו של אריאל שרון בהרצליה.
מה חושבים לעצמם שרי הימין, הם מתמרמרים, מדוע מסרבים המפד"ל והאיחוד הלאומי לפרוש מן הממשלה?
לטענת דן מרגלית ב"מעריב", מתנגד סילבן שלום למהלכים שיביאו לפרישת הימין רק מפני שהוא חושש שחילופי שרים יגרמו לו לאבד את לשכת שר החוץ. לדברי חנה קים ב"הארץ", גם עמרי שרון מעדיף לראות את מפלגות הימין על ספסלי האופוזיציה, ולכן הוא מקשר בין אביו ובין קבוצה בראשות מנכ"ל משרד החוץ לשעבר, אבי גיל, והתעשיין דב לאוטמן, כדי להביא לפינוי קרוב של יישובים ביש"ע. בקבוצה חברים דן מרידור, עמי איילון, אמנון ליפקין-שחק, יעקב פרי ואחרים.
אנשים בתוך המערכת הפוליטית ומחוצה לה, שרובם גברים חילוניים אשכנזים בעלי מעמד כלכלי מבוסס והשקפה מדינית שמוגדרת כ"מרכז" אך נוטה שמאלה, רוצים עכשיו – רוצים מאוד – שהימין יפרוש מהממשלה. הם נמנים עם אליטה פוליטית-חברתית שבטוחה שהמדינה שייכת רק לה, אליטה שחבריה אינם משתנים וכמעט שאינם מתחלפים. תמיד הם יודעים מה טוב לישראל, תמיד הם יודעים מה יגרום לעולם לאהוב אותה סוף-סוף, ותמיד הם משקיפים מלמעלה עלינו, ההמונים הנבערים, ומטכסים עצה איך לסדר לנו את החיים גם כשאנחנו מתעקשים לבחור לעצמנו את הממשלות הלא-נכונות.
לא משנה כמה פעמים בעבר הם נכשלו בתפקידיהם או טעו בתחזיותיהם: לדעתם שייכת המדינה להם, ומי שצריך להשפיע בעת הזאת על ראש הממשלה הם "העבודה" ו"שינוי", לא נציגי "המתנחלים הסהרוריים".
הבעיה שלהם, כרגע, היא שמפלגות הימין השתנו. עם כל הכבוד הראוי, היום יש גם בימין אנשים שבטוחים שהם יודעים מה טוב לישראל. אנשים שמרגישים שהמדינה שייכת גם להם, ושרגש האחריות כלפיה אינו מניח להם לפרוש מן הממשלה ולהפקיר את ההנהגה בידי יריביהם הפוליטיים.
השאיפה העיקרית של האליטה ה"מרכזית" היא לא פינוי יישובים ביש"ע אלא השבה של הנהגת המדינה לידיה, ועל זה חייבות מפלגות הימין להיאבק נגדה בכל הכוח. מי שהמדינה שייכת גם לו אינו נוטש את הממשלה כל עוד יש באפשרותו להשפיע על מהלכיה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
