ניסן נתיב מחכה לנס

הסניף הירושלמי של הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב נמצא בסכנת סגירה. החודש אמור נתיב לפנות את המבנה בו הוא פועל בבירה, על-פי צו בית משפט. זאת, בשל אי יכולתו לשלם את שכר הדירה. בסניף הירושלמי של בית הספר למשחק לומדים עשרות תלמידים.

המצוקה הכלכלית נובעת מהחלטת "קרן ירושלים" להפסיק את מימון שכר הדירה של המבנה בו פועל בית הספר, כחלק ממגמה כללית לתמוך בגופים ופרוייקטים ירושלמים שהוגדרו כ"נזקקים יותר". מלבד ביטול התמיכה הזו סובל בית הספר גם מהמיתון הכללי במשק ומכך שבשנת 2003 ירד גובה התמיכה בו מצד מינהל התרבות שבמשרד החינוך ב-155 אלף שקלים לעומת השנה שלפניה ועמד על 1,400,000 שקל. גם תמיכות עיריית ירושלים בבית הספר צומצמו והן עמדו בשנה החולפת על סכום של 663,600 שקל לעומת 750 אלף שקל בשנה הקודמת.

ניסן נתיב, בן 85, הקים את הסניף התל אביבי שלו לפני יותר מ-40 שנה. הסניף הירושלמי הצטרף אליו ב-86' בעקבות פניות רבות לנתיב, בין השאר מראש העיר דאז טדי קולק והנהלת הקרן לירושלים. מסלול הלימודים בבית הספר נמשך שלוש שנים ונערך בקבוצות אינטימיות, שמאפשרות התמקדות אישית בכל אחד מהשחקנים. במשך השנים למדו בבית הספר מאות אנשי תיאטרון ידועים ובהם שולי רנד, אביטל דיקר, מרק איווניר, אורנה בנאי, משה איבגי, קרן מור, מיקי גורביץ', ירון מוטולה, מיטל דוהן, אבשלום פולק, מני פאר, שירה גפן, ליאת גליק, רמי הויברגר ועוד.

למרות שעתיד בית הספר, שגם הסניף התל אביבי שלו נמצא בקשיים כלכליים, עומד על בלימה -נתיב מסרב להתייאש ומקווה לישועה ברגע האחרון. "בישראל, תכנון לעתיד בכל הנוגע לתחזוק של מוסדות תרבות, הוא משהו שאינו קיים", אומר נתיב, "התוצאה היא שהסטודיו למשחק בירושלים עומד בפני פינוי המבנה. אין לנו לאן ללכת וכרגע אנחנו מחכים לנס שגם אם יקרה, אינו אומר שנפתרו הבעיות אלא שנמצא טלאי זמני. יוצא שהחיים שלנו כאן מטולאים, בנויים טלאי על טלאי".

"טענות שווא"

נתיב טוען כי הקרן לירושלים אינה עומדת בהתחייבויותיה כלפיו. "הקרן הביאה אותי לפתוח סטודיו נוסף בבירה והבטיחה לתמוך בקיומו, אבל משכה את ידיה מבית הספר ומתנערת ממנו. הם הפסיקו לשלם את שכר הדירה ומינואר אנחנו עובדים במקום שאינו שלנו. הביאו אותי לירושלים בטענות שווא, ניצלו את שמי הטוב ואת כוח העבודה שלי, שהרי עבדתי שם במשך שנים בהתנדבות, וכעת זורקים אותנו לרחוב".

נתיב תוקף גם את חלוקת התמיכות של משרד החינוך והתרבות בבתי הספר למשחק, שנעשית לטענתו "על פי ראות עינם של פקידים ולא על פי קריטריונים ברורים, כך שלמעשה כל פקיד זוטר קובע חלוקת כספים על פי צבע עיניו של הנתמך".

למרות הקשיים נראה שנתיב מסרב להרים ידיים. "המלחמה הזו אכן מייאשת, אבל זה הפך להיות ספורט עבורי. אני רגיל אליה עד כדי כך שאינני יכול לדמיין לעצמי יום בלעדיה", הוא אומר בסרקסטיות, "אני לא מתכוון להפסיק להילחם, למרות שמרבית הזמן מתבזבז על ביורוקרטיה במקום על העבודה עצמה".

"נקטנו אמצעים דרסטיים ביותר כדי להמשיך לשרוד", הוא אומר, ומספר על צמצום מירבי של צוות המורים והרעת תנאי העסקתם. "עשינו כל חיסכון אפשרי ויש מורים שוויתרו כליל על שכרם. אין יותר במה לקצץ. בניגוד לתיאטרונים, שיכולים להמשיך ולקיים את המוסד עם פחות הפקות רצות, אנחנו הגענו למצב שבו או שמלמדים או שלא מלמדים. אי אפשר לבטל מקצועות נלמדים בבית ספר למשחק".

נתיב אומר, כי אין לו מושג כיצד להמשיך מנקודת השפל בו נמצא המוסד אותו הקים, אבל הוא לא מוותר על האופטימיות: "עברנו תקופות קשות ושרדנו אותן, אבל מעולם הזמנים לא היו כה קשים, אני מקווה שגם הפעם יקרה איזה נס שייתן לנו אפשרות לשרוד".

בינתיים, מנסה הסטודיו להרחיב את פעילותו באופן שיאפשר מקורות הכנסה נוספים מעבר לשכר הלימוד השנתי של תלמידיו. "גם אם נצליח להרחיב את פעילויות בית הספר, ואנחנו עושים זאת, עדיין לא יתמלא החסר שנוצר מהקיצוצים האכזריים ביותר, חסרי ההתחשבות והפרופורציות. גם כעת איננו יודעים מה מצפה לנו, יש מעין ערפל בכל הנוגע לתקציב השנה הקרובה, ועם זאת כבר מדובר על קיצוץ עתידי שיחול, כנראה, בחודש מרץ. אם אכן יהיה קיצוץ נוסף - השד יודע איך נשרוד אחריו. ברור שלקובעי המדיניות לא אכפת בכלל, הם מתנהגים כאילו זה אינו עסקם ומבחינתם שכל התרבות תלך לכל הרוחות. אין שום ראייה קדימה, אין תכנון לטווח רחוק, אף אחד מקובעי המדיניות לא מסתכל מעבר לאף של עצמו. הם דואגים בעיקר על-מנת לשמר את קולות המצביעים. אין שום דאגה לעתיד, אין מחשבה על העתיד כי אין גם מי שיחשוב".

סדנה חדשה

פרוייקט חדש של הסטודיו, שמזכיר מודלים קיימים בחו"ל, הוא הקמת סדנה לשחקנים מקצועניים. מטרת הסדנה, בהנחיית נתיב, היא לרענן ולחדש תהליכי עבודה והיא תתקיים אחת לשבוע, ביום ו', בסניף התל-אביבי של הסטודיו. מדובר בסדנה אינטימית הפועלת בהיקף מצומצם של משתתפים. כל אחד מהמשתתפים יכול להציע נושאי עבודה ולהתמקד בין היתר במציאת פתרונות נקודתיים לבעיות שעלו במהלך העבודה בתיאטרון, בקולנוע או בטלוויזיה. בין המשתתפים בסדנה הראשונה: שחקני תיאטרון "גשר" שירי גדני ועידו מוסרי, שחקן תיאטרון חיפה אודי רוטשילד ובוגרת הסטודיו לוסי דובינצ'יק. 

"העבודה בתיאטרון היא לעתים מאוד שגרתית, וברובה מאוד לא יסודית ולא תמיד ניתנת תשומת לב מספקת לפרט", מסביר נתיב. "כאן מדובר בקבוצה קטנה יחסית, ויש זמן ואפשרות להתייחס לכל אחד. החלטנו לפתוח את הסדנה בשל דרישה של שחקנים, זאת היתה יוזמה שלהם ולא שלי. אני משער שחסרה להם תחושת היצירה במשחק, מפני שהאלמנט היצירתי אצל השחקן בתיאטרון הוא קטן עד כדי מבוטל. שחקן תורם רק חלק מאוד קטן מעצמו לתפקיד, הוא בעיקר עושה מה שאומרים לו לעשות, ובסדנה הוא יכול להיות יותר חופשי ולגעת בנטיות ליבו".

לדברי נתיב, אין קשר בין פתיחת הסדנה למצוקה הכלכלית ממנה סובל הסטודיו. "זו אינה סדנה מסחרית ושכר הלימוד הוא נמוך מאוד ובעיקרו מיועד לכיסוי הוצאות. אם נחפש רווח, ברור מאליו שלא נחפש אותו אצל שחקנים - שמתקשים גם כך להתקיים. שחקנים ישראלים בדרך כלל מחפשים להתרענן בסדנאות משחק בחו"ל, וחשבנו שיהיה נכון להציע להם אפשרות כזו גם בארץ, בעלות נסבלת".

"חשיבות רבה"

במשרד התרבות אומרים בתגובה לטענותיו של נתיב: "בית הספר למשחק בהנהלת ניסן נתיב הוא אחד המפעלים התרבותיים החשובים בישראל, שהניח - יחד עם גופים אחרים - את התשתית של העשייה התיאטרונית האדירה במדינה. פעילותו של בית הספר בירושלים הנה רבת חשיבות, ובית הספר אף קיבל בשנה החולפת תוספת מיוחדת כדי לסייע לו להתמודד עם הקשיים הכרוכים בהפעלתו. משרד החינוך והתרבות רואה חשיבות רבה בהכנת קריטריונים מסודרים ומפורטים בכל התחומים, ובימים אלה פועלת ועדה שעוסקת בניסוח קריטריונים לבתי ספר לאמנות ובמהלך שנת 2004 יוחלפו הקריטריונים הישנים שנקבעו בשנת 1993 במודל חדש, מפורט שיענה על הצרכים שהשתנו במהלך השנים".

"הטענות מופרכות"

מ"הקרן לירושלים" נמסר בתגובה כי "טענותיו של מר ניסן נתיב כלפי הקרן לירושלים מופרכות מעיקרן. הקרן מעולם לא התחייבה 'לתקצב' את הסטודיו למשחק לאורך שנים, שכן מטבעה הקרן הנה גוף יוזם ומפתח המגייס תרומות חד-פעמיות למטרה ספציפית. הקרן הקימה את הסטודיו למשחק מתוך הבנה מלאה עם ראשיו כי הקרן תסייע לו 'לעמוד על רגליו' ועם הזמן יעבור להישען על הכנסותיו העצמיות ועל תקציבים ממלכתיים.

לפני ארבע שנים התריעה הקרן לירושלים בפני כלל מוסדות התרבות בירושלים, בהם הסטודיו, כי היא מתקשה לגייס תרומות לפעילות שוטפת למוסדות התרבות, שכן תחום זה נתפס על-ידי תורמנו כמותרות בתקופה כה קשה. כל הצעה שהעלתה הקרן בניסיון למצוא מוצא שיאפשר את פעילותו של הסטודיו במשכנו הנוכחי, נדחתה על הסף על-ידי ניסן נתיב, והקרן נאלצה לבקש סעד משפטי. בית המשפט אימץ את עמדת הקרן וקבע, כי הקרן כגוף פילנטרופי אינה יכולה להתחייב עד אין-סוף לממן פעילות שוטפת של מוסד זה או אחר. יצויין, כי למרות העובדה שהקרן הפסיקה לממן את שכר הדירה של הסטודיו, היא ממשיכה לנסות ככל יכולה לגייס תרומות מיועדות לתמיכה במוסד. לראיה: רק לפני שבועיים הוענקו מלגות לימוד לתלמידי המוסד באמצעות תרומה שגויסה למטרה זו".