שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    יש פטריות (אחרי הגשם)
    התזמון צריך להיות מדויק, הקטיף חייב להיות זהיר, הבישול יכול להיות תענוג, ובעצם, החלק הכי נחמד הוא החיפוש עצמו, גם אם לא מוצאים כלום. איפה מחפשים, מה קוטפים והכי חשוב: ממה נזהרים. מדריך עונתי
    סוגי פטריות טיפים לקוטפים זהירות, רעל 

    אחד מהבילויים הנחמדים ביותר אחרי סגר-גשם של כמה ימים הוא טיול ביער בעקבות פטריות. אם מוצאים את המינים הטובים למאכל, הטיול יכול להסתיים בחגיגת בישול בבית. אבל גם אם לא מצאתם או לא העזתם לאכול את הפיטריות שמצאתם, לא נורא. חיפוש הפטריות הוא חוויה בפני עצמה. הצייד חשוב לעתים מהטרף, ותמיד אפשר לעבור אצל הירקן בדרך הביתה.

     

    לביטוי 'כפטריות אחרי הגשם', שורשים במציאות. הזמן הטוב ביותר ללכת לחפש פטריות ביער הוא באמת אחרי הגשם (אי שם בין נובמבר למרץ), בעיקר

    כשלא קר מדי. אם הטמפרטורה ירדה מתחת ל-16 מעלות או עלתה מעל 25 מעלות - חבל על המאמץ, עדיף לחכות לגשם הבא. 

     

    היערות המתאימים לחיפוש פטריות הם אלה בהם צומחים אורן ירושלים, אלון מצוי ואלה ארץ ישראלית. אם אתם זוכרים איפה מצאתם מושבת פטריות בחורף שעבר - חזרו לשם, סביר שהיא תהיה שם גם השנה, בעיקר אם לא כיסחתם לה את הצורה. פרופ' ניסן בנימיני, מומחה לפטריות מאוניברסיטת תל אביב, מסביר שזה בגלל שהפטריות חיות בסימביוזה עם שורשי צמחים אחרים (הידועה שבהן היא זו שבין האורן לבין האורניה). 

     

    הפטריה עצמה, משכיל אותנו פרופ' בנימיני, חיה מתחת לקרקע. מה שאנו מכנים 'פטריות' הם בעצם גופי הרבייה של הצמח. לפטריה תפקיד אקולוגי חשוב והיער יודה לכם אם לא תקטפו פטריות שלא למטרת מאכל. הטבע צריך את הפטריות שחיות, כאמור, בשיתוף עם שורשי צמחים ועצים, מקבלות ונותנות לסביבתן תוספות מים ומלחים שונים.

     

    הפטריה המזוהה ביותר והנאכלת ביותר בארץ היא האורניה, לא בגלל התענוג הגסטרונומי אלא בגלל שהפטריה קלה לזיהוי. מי שמוכן להשקיע מאמץ לא רב ולהכיר מינים נוספים יכול ליהנות גם מהאחלמית והנרתיקנית, מפקועת השדה, הנטופה הערבה, הישעורית ואפילו מכמהין.

     

    סוגי פטריות

     

    פטריות, מא' ועד פ'

     

    אורניה מצויה: גדלה ביערות האורן בכל אזורי הארץ. קוטר הכובע 5-12 ס"מ, צבעו חום-ערמוני וכשהוא צעיר הוא רירי ודביק (שרידים של מחטי אורן נשארים דבוקים אליו). מתחת לכובע מצויים פתחי צינורות – נקבוביות שצבען צהוב-זהוב. הרגל צהובה ומכוסה נקודות חומות-ערמוניות, הנבגים צבעם חום-צהוב. 

     

    היזהרו מפטריות דומות הנמצאות ביערות אלונים: הן אמנם דומות מאוד לאורניה, אבל שמן 'גושיות' ומרביתן רעילות. האורניה טובה לכל מיני תבשילים, והכי קל להעשיר איתה חביתה.

     

    אחלמית ערומה: פטרייה שקל לזהותה בגלל צבעה: הכובע, הדפים והרגל כולם בצבע סגול. אין בבסיס הרגל נרתיק ואין לה טבעת. הפטרייה גדלה בדרך כלל בקבוצות של שניים-חמישה פרטים. האחלמית היא מן הפטריות הנפוצות בארץ וגדלה ביערות אורן ירושלים, ברוש, אקליפטוס, אלונים ועוד.

     

    א. נונימי, גולש פעיל ומגיב ב- ynet, אומר שהאחלמית טובה במיוחד על פיצה.

     

    ישעורית אפורה: מחכה לכם ביערות כבר מאמצע דצמבר.

     

    כמהין: נקראות כך על שום כמיהתן אל האור. את הפטרייה הנחשקת, שמחיר קרובת המשפחה האירופית שלה, מגיע עד ל- 2,000 דולר לק"ג, ניתן למצוא בדרום הארץ דווקא בעונת האביב. חפשו אותה בין שורשי שיחי ה'שמשון יושב'.

     

    נטופה ערבה: הפטרייה נקראת בשם זה משום שלאחר קרע או שבירת הדפים מופרשות ממנה טיפות בצבע הגזר המוריקות עם הזמן. הכובע דמוי משפך בהבשלה. צבעו צהוב-תפוז. הדפים בצבע הכובע, שבירים וגולשים- יורדים במקצת על הרגל. ריחה נעים. הנטופה גדלה לעתים בקבוצות ביער מעורב של אורן ואלון.

     

    נרתיקנית נאה דביקה: הפטרייה נקראת בשם זה משום שהכובע דביק מאוד. צבע הכובע חום בהיר וקוטרו 5-10 ס"מ. הדפים בהירים בגיל צעיר ונעשים ורודים סגולים בהבשלה. הרגל רחבה יותר בבסיסה והיא נעשית צרה כלפי מעלה. בבסיס הרגל מצוי נרתיק לבנבן המחולק בדרך כלל לאונות. אין לה טבעת מסביב לרגל. הנרתיקנית היא פטרייה גדולה ובולטת והיא נפוצה במקומות חרושים ובאזורים פתוחים וגלויים לשמש.

     

    א. נונימי סבור ש"לנרתיקנית נאה-דביקה יש טעם וריח נוראיים של מלפפון. אי אפשר להשתמש בה לשום דבר חוץ מלסלט ירקות. אם כי היא די טובה בסלט".

     

    פקועת השדה: הכובע חום אפור, כדורי למחצה, קוטרו חמישה-עשרה ס"מ ועל פי רוב יש עליו קשקשים חומים כהים. הדפים סגולים בצעירותם והופכים אחר כך לצבע חום כהה בגוון ארגמני. הרגל עבה, לבנה וחלקה. מסביבה טבעת קרומית שבמשך הזמן נצמדת לרגל או נעלמת. לבשר הפטרייה ריח נעים. פקועת השדה גדלה בשדות בור ומרעה.

     

    "מפקועת השדה", ממליץ א. נונימי, "אפשר להכין מרק מצוין".

     

    חזור למעלה
    טיפים לקוטפים

     

    יצירה עם פטריה

     

    1. בחרו רק את הפטריות הצעירות. פטריות שהזדקנו מכילות חומרים פקטיניים קשים לעיכול העלולים לגרום למיחושי בטן.

     

    2. שימו לב בייחוד לאורנים יפים, ירוקים וצעירים. יש סיכוי שתמצאו פטריות לרגליהם (א. נונימי).

     

    3. אפשר לשמור את הפטריות במקרר ליום

    או יומיים. לא רצוי להחזיקן זמן ממושך יותר.

     

    4. אל תקטפו ותפזרו פטריות שלא למטרת אכילה. כאמור, הטבע צריך את הפטריות. א. נונימי מוסיף: "כשאתם קוטפים אורניות, בין כה וכה אין מה לעשות עם הרשת שלמטה. אז אם תקלפו את הרשת הצהובה ותזרקו אותה על אורנים צעירים, עשיתם טובה לכולנו לשנים הבאות (גם לאורנים: הם גדלים ירוקים יותר ויפים יותר כשיש לרגליהם פטריה שחיה איתם בסימביוזה)."  

     

    5. לאחר איסוף הפטריות, יש לשטוף ידיים - עדיף במים ללא סבון שגורם להשחרת הידיים.

     

    6. אחד הדברים היפים שניתן לעשות עם פטריות הוא 'תדפיס נבגים'. לוקחים פטרייה, קוטעים לה את הרגל, ומניחים את הכובע על נייר לבן למשך הלילה. עד הבוקר תשיר הפטרייה מיליוני נבגים על דף הנייר, שייצרו עליו תדפיס של דפי הפטרייה.

     

    7. טיפ מנצח של א. נונימי: "יש להקפיד על ניקיון בזמן הליקוט וכך נמנעים ככל האפשר מכאבי הגב הכרוכים בעמידה ובניקוי הפטריות לאחר מכן". 

     

    חזור למעלה
    זהירות, רעל

     

    הרעילות ביותר פועלות לאט

     

    חלק ממיני הפטריות רעילים מאוד, ומסוכנים מאוד, מכיוון שהזמן שלוקח מרגע ההרעלה ועל למוות הוא קצר. הסימפטומים משתנים מפטרייה לפטרייה, וכן משך הזמן שחולף מעת האכילה עד להופעת התופעות - לעתים זה יכול לקחת יממה שלמה עד שמתחילים להרגיש לא טוב,

    והמורעל לא קושר כלל בין אכילת הפטריות לבין ההרגשה הרעה. 

     

    "בציבור רווחות אמונות טפלות בקשר לזיהוי פטריות רעילות כגון מטבע כסף שמשחיר כשמכניסים אותו לתבשיל פטריות", מסביר בנימיני, "אין לאמונות אלה כל יסוד מדעי". אמונה שגויה נוספת היא שפטריות רעילות הן אלו שיש טבעת לרגליהן. בנימיני מדגיש כי יש להימנע מאכילת כל פטרייה שאינה מוכרת.

     

    מדי שנה מגיעים לבתי החולים מטיילים שאכלו פטריות מורעלות. שלא כמו במקרה של הכשת נחשים, הטיפול אינו באמצעות נוגדנים אלא באמצעות תרופות ספציפיות, לרעלים ספציפיים, הנמצאים בפטריות ספציפיות. את חייהם של רוב רובם של מי שאכלו פטריות רעילות מצליחים להציל.

     

    הגולש א. נונימי מוסיף עוד פרטים מפחידים: "הפטריות המסוכנות באמת הן דווקא אלו שהרעל שלהן פועל לאט. 

     

    "הרעילות ביותר הן הפטריות ממשפחת האמנית. הרעל של משפחה זו מבוסס מולטי-אנזימים מטיפוס פוליפפטין הממיסים, פשוטו כמשמעו, תאים מסוימים בגוף ובייחוד פוגעים בכבד. הרעלה מפטריות אלו מאובחנת רק לאחר יום או יומיים, ואז מאוחר מדי לטפל. 

     

    "גם ממשפחת פטריות הסיבית חייבים להתרחק. בגלל השפעתן הקשה על מערכת העצבים המרכזית, וגם משפחת הקרוחה רעילה מאוד. יש אפילו פטריה רעילה שגדלה סמוך לעצי זית בשם 'טבורית זית' הזוהרת בחושך בגוון ירקרק צהבהב (מצאתי פעם אחת כזו ונבהלתי כהוגן!)".  

     

    הנחיות זהירות:

     

    1. כשיש ספק, אין ספק: היזהרו מאכילת פטריות בלתי מוכרות. אם יש לכם ספק קל ביותר אם פטרייה היא טובה למאכל או רעילה - לא לאכול.

     

    2. מהפטריות שנאספו ונאכלו יש לשמור במקרר פטרייה אחת או שתיים, שאם חלילה תהיה טעות בהגדרה והאוכל את הפטרייה ירגיש לא טוב, תהיה אפשרות לדעת איזו פטרייה נאכלה וכיצד לטפל במורעל.

     

    3. לא רצוי ללקט פטריות ביערות אלונים, שבהם מתרכזות רוב פטריות הרעל.

     

    4. לא לערבב בין מינים שונים של פטריות - שמרו כל מין בשקית נפרדת. הנבגים המיקרוסקופיים רעילים אף הם.

     

     

    5. א. נונימי ממליץ לטייל עם הספר של פרופ' ניסן בנימיני על פטריות הכובע בישראל. "אם תראו משהו לא מוכר, סביר שתמצאו אותו שם".

     

    חזור למעלה
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "יש פטריות (אחרי הגשם)"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אלעד גרשגורן
    אורניות. הכי מזוהות, הכי נאכלות
    צילום: אלעד גרשגורן
    צילום: גילי סופר
    ישעורית. מחכה לכם ביער
    צילום: גילי סופר
    צילום: גילי סופר
    פטריית רעל. כשיש ספק, אין ספק
    צילום: גילי סופר
    מומלצים