התמונות עולות מחדש

צלקת פינוי ימית שכבר הגלידה, נפתחת מחדש באלי סיני שברצועה. אתי גבאי (47) הגיעה לאלי סיני בשנת 1983, לאחר שבאפריל 1982 פונתה מימית על ידי שר הביטחון דאז, אריאל שרון.

דבריו של ראש הממשלה שרון הבוקר על כוונתו לפנות את ההתנחלויות ברצועה העבירו בגופה צמרמורת והחזירו אותה לרגעים הקשים בחייה.

"לימית הגענו כי היינו רווקים. לא יכולנו להרשות לעצמנו לגור בירושלים וקנינו בית בימית", סיפרה גבאי. "בחיים אז לא חשבתי שיפנו את זה. היה ברור שזה חלק מהמדינה ומותר לי לגור איפה שאני רוצה. הממשלה עודדה אותנו לעבור לשם.

"אחרי הפינוי עברנו לראשון לציון ובמקביל התחלנו בתהליך המעבר לאלי סיני. זה גרעין של מתיישבי ימית שהחליטו לבנות משהו דומה מאוד באלי סיני. ההרשמה כללה 250 איש והיינו באים לבקר כאן בשבתות לגיבוש הגרעין. בפועל הגרעין עבר ב-1987. חמש שנים גרנו בקרוואן עד שהבית ייבנה. באנו לפה עם שלושה ילדים, היום הגדול בן 17.

"באלי סיני בחרנו כי המקום מקסים - על חוף הים, ישוב קהילתי קטן, לא עיר. לא הצלחנו לגור בעיר, חיפשנו מקום של חברה מגובשת. זה מה שמצאנו באלי סיני. זו חממה לחיות בה מבחינה חברתית ותרבותית. וגם אנחנו ממש קרובים לאשקלון, שבע דקות נסיעה.

"(היום) ישבתי מול הטלוויזיה והיו לי פרפרים בבטן, וגם עכשיו יש לי פרפרים. רק המחשבה הזאת מעלה לי את כל האסוציאציות הקשות האלה מחדש. לקחת אותך ממשהו שבנית, יצרת והקמת, ולעקור אותך. אני לא מעלה על הדעת שבכלל זה יכול להיות. אני לא חושבת שמישהו מהתושבים חושב כך, או רוצה בזה.

"אוי ואבוי אם הבן שלי ישמע שרוצים לפנות את היישוב. הוא מאוד קשור למקום. אני חושבת שהוא לא מפנים את מה שהוא שומע בחדשות.

"כולנו אגואיסטים בסופו של דבר. אנחנו רוצים שלום, אבל כשזה נוגע לך אתה הופך לאגואיסט. אתה מסתכל על הבעיה האישית שלך - איך תתמודד עם המעבר, מה לעשות עם החיים שלך. זה קשה. אני לא חושבת שנעלה על בריקדות ונעשה מהומות, אבל אי אפשר לרדת לסוף דעתו של שרון.

"אני מכירה את נצרים מקרוב. דווקא שם הגיוני לפנות. אבל אני מקווה בשביל האנשים שם שלא יצטרכו לעבור את הטראומה הזו".