דיאטה: בלי הבטחות שאי אפשר לקיים

מכירים את שפת הגוף כאשר לוקחים החלטה גורלית? הגוף מזדקף, הראש נוטה קדימה, העיניים נעוצות באיזו נקודה באופק, ובקול חזק מכריזים, "זהו, מהיום...".

כשמדובר בדיאטה, בואו נבדוק כמה פעמים החלטנו החלטות הרות-גורל שכאלה, שהחזיקו, במקרה הטוב, יומיים. ואיך מרגישים עם זה? תסכול, אכזבה, כאב עם דיכאון קל וכעס עצמי גדול. ותחושות אלו הרי מובילות היישר למקרר.

לפני שנכנסים למעגל ההרסני הזה, כדאי לברר עם עצמנו האם בכלל היה סיכוי לקיים החלטה כה נוקשה. ייתכן שלפני שנים הצלחנו לעמוד באיזו דיאטה נוקשה, אבל היום התנאים השתנו ואין סיכוי שנצליח שוב באותה דיאטה – אבטיחים, למשל. החלטה נבונה צריכה להיות מעשית ומציאותית, ובוודאי לא גרנדיוזית ודמיונית. דוגמאות להחלטות לא מציאותיות? בבקשה:

הפעם אצליח 100 אחוז: זה בסדר לשאוף למקסימום הצלחה, אבל, בינינו, האם אנחנו יכולים להיות תמיד 100 אחוז? אנחנו בני-אדם ולא רובוטים.

החלטה מציאותית: גם 70 אחוז זה בסדר.

מהיום והלאה אני לא נוגע/ת במתוק: ומי מחליט כך? מי שחי בשביל המתוק, מי שרואה שוקולד ונמס. מה הסיכוי שהנ"ל לא ייגע אף-פעם במתוק? ומה תהיה ההרגשה שלו אחרי הביס הראשון של העוגה?

החלטה מציאותית: מפחיתים בכמויות המתוק בהדרגה.

השבוע אני יורדת/ת לפחות שני ק"ג: ומה יקרה אם הירידה תסתכם "רק" 1.5-ב ק"ג?

החלטה מציאותית: כל ירידה זה הישג. בשבע בערב

מפסיקים לאכול: נו, באמת, זה מתאים לאלה שהולכים לישון בשבע וחצי...

החלטה מציאותית: מתאימים את האכילה לצורת החיים שלנו.

מחר צמים: אחרי ארוחה גדולה, כשבקושי זזים, כל-כך נוח להכריז על צום. זה מאפשר לנו לחסל את שאריות העוגה, כי הרי מחר צמים. באותו רגע באמת מרגישים שאי-אפשר יהיה לאכול לפחות שבועיים, אבל השבועיים האלה עוברים תוך זמן קצר.

החלטה מציאותית: חוזרים לאכילה שפויה כמה שיותר מהר.