הסטודנטים הישראלים פושטים על האג

לאו מתכוון לשלוח עשרות סטודנטים ישראלים בעלות של כ-50 אלף דולר להפגין מול בית-הדין הבינלאומי, כשהמטרה העיקרית היא להוביל את מחאת הסטודנטים הישראלים שלומדים בהולנד, ורוצים להצטרף למחאות על קיום הדיון, כדי לומר: "אין לכם זכות להכתיב לישראל כיצד להגן על עצמה", וגם כדי להכין תשובה ציונית הולמת למופע ההסברתי הגדול והמושקע שמתכננים ארגונים מוסלמיים על-רקע הדיון.

אדיר גל, בן 27, חבר מזה שנה בארגון "ישראל שבלב" (Israel at Heart), עושה מאמצים כדי לדחות את המילואים שמתוכננים לו לתאריך המיועד, כדי להצטרף לקבוצת הסטודנטים שיוצאת במסגרת זו להאג. "לנסוע להולנד חשוב היום כמעט כמו לעשות מילואים, אם לא יותר", הוא אומר. "אנחנו מתכננים צעדה שבה נניף תמונות של מי שנרצח בפיגועים, כשאמורים להצטרף אלינו יהודים והולנדים תומכי ישראל. אנחנו יודעים כמה קשה להיות יהודי בהולנד, מבחינת דעת הקהל כלפי ישראל. נהיה שם כדי לחזק אותם".

הכוונה, מספר גל, אינה להביע עמדה פוליטית, אלא להביע תמיכה בישראל "ולמחות נגד הדו-פרצופיות ששולחת את ישראל לבית-הדין הבינלאומי". לדבריו, "העולם לא יכול להכתיב לנו איך להגן על עצמנו. יחסית לנוכחות המוסלמית באירופה, גם אם זה ייראה קטן, זה לפחות ייראה. אנחנו מקווים שניתן את האימפקט".

"רצינו להביא לאירופה את החבר'ה"

בשיחה עם ynet מסביר לאו את ההחלטה להשקיע בדיון הצפוי בהאג. "כששלחתי סטודנטים לאירופה, התברר ששם, בניגוד לסטודנטים בארה"ב, הם מפוחדים ומרגישים חלשים ומבודדים. לכן רצינו לעודד אותם קצת, ולהביא אליהם את החבר'ה הישראלים. אני אישית חש שהגיעו מים עד נפש. זה לא שלי עצמי אין השגות על נושאים מסוימים שקשורים לגדר, אבל זוהי ללא ספק סוגיה פוליטית, ואין שום זכות להביא לשם את ישראל. מדינות רבות משתמשות בגדר, ודווקא את ישראל מביאים להאג".

לאו, ששולח סטודנטים ישראלים למקומות שונים בעולם, אומר כי הוא אינו מרגיש כמו דון קישוט. "אבי, שנולד בווינה, אמר לי: 'לא הבנת כבר שהעולם שונא אותנו, ולא תשנה את זה?' אנשים שעברו את השואה כמו אבי מרגישים שהעולם הוא מקום רע. לדעתי, העובדה שישראלים מוכנים לבוא מוכיחה שעוד יש תקווה. חוץ מזה, לפעמים אתה עושה משהו בשביל עצמך. חשוב לי לדעת שנוכל להסתכל במראה ולומר: עשינו את מה שיכולנו".

על הכספים הרבים שהוא משקיע בהסברה ההתנדבותית, אומר לאו: "כל עוד אתה חי ונושם, עליך לעשות משהו. אני לא מרגיש כמו חולם. כל עוד אני יכול להרשות לעצמי לעשות זאת מבחינה כלכלית, זה נותן לי את החופש לעשות את מה שאני מאמין בו".