שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    אסון בעיירה

    לא משנה מה קורה (או לא קורה) חברות החדשות מגבירות את הווליום. רענן שקד תוהה מדוע גם רעידת האדמה הפכה לאסון לאומי

     

    סיקור רעידת האדמה, ערוצים 2 ו-10

     

    בו! נבהלתם? יאללה, בואו נפתח על זה אולפן חירומי מיוחד, נפרוץ לשידור, נרחיב בזה משך שעתיים, נספור את מניין הפצועים וההרוגים שלא היו, נסיק מסקנות, נבהיל פרשנים ונרגיש נורא חשובים ומועילים ובעיקר ערוכים לאסון, לטראומה, לפאניקה, למכה הבאה. כי מהם חיינו אם לא המתנה דרוכה, טפופת-רגל ובמידה מסוימת – למה לא נודה – חביבה עלינו, לגזירת-הגורל הבאה, באשר תהיה פיגוע, אירוע-דמים, תאונת-שרשרת, חתול-שלג מתהפך או – קבלו את הילדה החדשה בכיתה – רעידת אדמה.

     

    ההיסטריה היתה היסטריה. דקות שידור אינסופיות חלפו ברגע ששני הערוצים פרצו לאוויר לאחר הרעידה. ואילו במהדורת הערב, לא פחות מארבעה מוקדי שידור החליטו בערוץ 10 לפתוח רק כדי לאפשר לטלי מורנו לתאר בדרמטיות: "הרעידות נמשכו דקות ארוכות". חצי דקה, כזכור.

     

    זה היה מוגזם וצפוי כתגובת רפלקס. לא משנה מה קורה או לא קורה – ובמקרה הזה, כזכור, כמעט כלום לא קרה – הווליום אותו ווליום, והוא מקסימלי, והוא מחריש אוזניים. מתי איבדנו כליל את סולם ההיררכיות? ממתי כל אירוע הופך מיידית לאסון בעיירה? מתי הפכנו מאומה שפויה שבה החדשות הן חדשות, לאומה הנכנסת לאטרף ומשקשקת בביציה מידיעה (פותחת מהדורה!) על "אישיות ביטחונית רגישה" שאיבדה "פריט רגיש ביותר"? בהינתן שהתקשורת, במצבה הנוכחי, לעולם תהיה בווליום המקסימלי, אולי הגיע הזמן ללמד את עצמנו, בעזרת עצמנו, לזהות מחדש את סולם ההיררכיות האבוד ולהבין כי כאן גר בכיף עם ישראל, ריבוני בארצו ובחייו, ולא חבורת פקי-ברכיים ורועדי-טבור המתגוררים בשטעטל וממתינים בחרדה נצחית למכה הבאה שינחית הפריץ, להלן מבזק החדשות המיוחד.

     

    "עובדה", ערוץ 2, 21:30

     

    הבא בתור! כן, בבקשה, כנס. שמך? דן חלוץ? שם חזק. ואתה מעוניין להתקבל לתפקיד הנחשק של גבר-גבר. יפה. כפי שאתה ודאי יודע, גברים קשוחים ונחרצים מאוד גילמו את התפקיד לפניך, ביניהם שאול מופז ואהוד ברק. אני רואה ברזומה שיש ניסיון צבאי עשיר – זה טוב מאוד, תנאי הכרחי, ואני גם רואה שבעבר יצאת גבר-גבר כשאמרת לאחר הפצצה בעזה והריגתם בשוגג של 11 ילדים ש"כשאני משחרר פצצה, אני מרגיש מכה קלה באווירון. כעבור שניה זה עובר". יפה. ועכשיו לאודישן. בבקשה, אילנה.

     

    ובכן, מפקד חיל האוויר דן חלוץ הוא, כנראה, הבא בתור. מסלול ההמראה נראה פתוח בפניו; רמטכ"לות, שר ביטחון, אולי למעלה מזה. מזמן לא הטלנו לקלפי גנרל טרי. העם וההנהגה זקוקים לגנרל חדש. דיין הלכה לדפוק על דלתו של חלוץ, לראות עם מי יש לנו עסק. חלוץ יצא מזה טוב: רהוט, שקול, מרשים, עירני. במהלך הראיון נדמה היה שחלוץ עושה משהו נדיר באמת: הוא הודה, פעמיים, כי טעה. אבל אם הקשבתם היטב, הבנתם כי בשני המקרים מדובר בהתבטאויות תקשורתיות שחלוץ מצר על השמעתן, אבל לא על עצם הפעולות שעמדו מאחוריהן. כלומר, חלוץ מצטער בעיקר על אי היכרותו המספקת עם כללי המשחק התקשורתיים, לא עם סולם ערכיו ובחירותיו המבצעיות.

     

    ועדיין, חלוץ עבר בראיון הזה כתקווה לבנה גדולה. דיין אמנם הבהירה כי הוא "קרוב בהשקפת עולמו לשרון", אבל בינינו, למישהו יש כרגע מושג מהי השקפת עולמו של שרון? היידה, חלוץ. עברת את האודישן. עלית לליגה של הגדולים. שחק אותה מופז.

     

    צריך להגיד:

     

    דליק וליניץ מבקש להבהיר כי לא קיבל אגורה תמורת השתתפותו בקמפיין הנוכחי לדגי הדניס בים סוף ועשה הכל בהתנדבות, לאחר למידת הנושא. לידיעתכם.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: תומריקו
    תל אביב אחרי רעידת האדמה
    צילום: תומריקו
    לאתר ההטבות
    מומלצים