בסרט הזה כבר היינו
יהודים שרצו לחשוב כי רצח 6 מיליון יהודים ריפא את העולם ממחלת האנטישמיות, נאלצים שוב ושוב להודות שמדובר במחלה חשוכת מרפא
יהודים נאורים ברחבי העולם החליטו כנראה להתחפש, לקראת פורים, לאנשים שסרטו החדש של מל גיבסון ממלא
אותם תדהמה, עלבון וחרדה: תדהמה על ששוב מואשמים היהודים ברצח ישו, עלבון על הסכמת הכנסייה והעולם הנאור להקרנת החרפה, וחרדה לנוכח האנטישמיות שהסרט עלול לעורר.
מה שבאמת מדהים, זה שיהודים נדהמים בכל פעם מחדש מתופעות של אנטישמיות. מה שבאמת מעליב את האינטליגנציה זה שהם אינם מזהים אנטישמיות עד שהם רואים דם, או שומעים טיפוס נקלה כמו אביו של מל גיבסון אומר בראיונות כי היהודים לא רק רצחו את ישו אלא גם המציאו את השואה. ומה שבאמת מחריד, זאת האשליה המסוכנת של יהודים בארץ ובחו"ל שהאנטישמיות היא נחלת העבר ושאפשר למנוע את התעוררותה על-ידי הימנעות מהפקת סרטים מביכים.
לפי כל הסימנים, "הפסיון של ישו" תורם לשנאת היהודים ממד אמנותי נוסף, אבל אינו מחדש דבר. ספק אם צופים נוצרים היו חווים באמצעותו את ההתעלות הרוחנית האולטימטיבית שהם מעידים עליה, לולא הייתה טבועה בהם משחר ילדותם הידיעה כי ישו נצלב בגלל חטאי האנושות וכי היהודים הם האשמים בצליבתו בפרט ובחטאי האנושות בכלל. הוליווד או לא, "העולם הנאור" הוא בעיקרו עולם נוצרי – והנצרות מבוססת על אמונה שהיהודים "בגדו באלוהים" וגרמו לו לנטוש אותם ולהעניק לעולם את "הברית החדשה".
יהודים המזדעזעים להיווכח כי נוצרים נהנים להזדעזע מסצינות קולנועיות של ישו הסופג הצלפות בלתי-נסבלות, התעללויות והשפלות, ולבסוף גם מוות איטי ונורא, אינם מבינים עד כמה אקוטית היא הזדקקותם של הנוצרים להוכחות חותכות על הרוע הטבוע ביהודים.
עכשיו יש להם כביכול גם תיעוד מצולם של הרוע הזה: גיבסון מראה להם בדיוק כיצד זה קרה, בדיוק איזה עוול גרמו היהודים השפלים, בדיוק מדוע לא מגיע ליהודים שאלוהים יתיר להם לקיים מדינה עצמאית בארץ ישראל 2,000 שנה לאחר שהם הביאו לצליבתו.
לדברי המתנגדים לסרט, הוא יצא לשוק "בעיתוי אומלל במיוחד", דווקא כשבאירופה מתרבים אירועי האלימות כלפי יהודים ודווקא כשמדינת ישראל מתמודדת עם הטרור המוסלמי. אבל העיתוי אינו מקרי, והסרט הוא חלק מאותו גל של אנטישמיות שבמסגרתו מתרבים אירועי האלימות ובחסותו מנסה האיסלאם לחסל את מדינת ישראל.
המל-גיבסונים ואבותיהם מעולם לא אהבו את היהודים, אבל ההתרחשויות המדיניות במזרח התיכון מעצימות את שנאתם ומגבירות את המוטיבציה שלהם לקעקע את היסוד שעליו היהודים לא רק ממשיכים להתקיים – בניגוד גמור למשתמע מ"הברית החדשה" – אלא אף מתיימרים להתחזק ולשגשג כמובטח ב"ברית הישנה".
אין היגיון במחשבה ששנאת היהודים נעלמה אחרי השואה. יהודים שרצו לחשוב כי רצח 6 מיליון יהודים ריפא את העולם ממחלת האנטישמיות, נאלצים שוב ושוב להודות שמדובר במחלה חשוכת מרפא. לפעמים התסמינים הם ניסיונות של אירופים להשתלט על המזרח התיכון ולהחליש את ישראל באמצעות הסכם אוסלו או הבנות ז'נבה, לפעמים הם חיבוק הדוב שישראל מקבלת מארה"ב, ולפעמים הם מתבטאים בסרט קולנוע מונומנטלי.
עולם כמנהגו נוהג, והמן הרשע עודנו מנסה לשכנע את המלך שמוטב להשמיד, להרוג ולאבד את אותו "עם מפוזר ומפורד בין העמים".
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
