השופט תיאודור אור פרש - ותקף את הכנסת

שופט בית המשפט העליון, תיאודור אור, פרש היום (ה') מתפקידו לאחר 15 שנים.

בטכס הפרישה שנערך לכבודו בבית המשפט העליון תקף אור, המשנה לנשיא, את התנהלותה של הכנסת ביחס למערכת המשפטית: "על אף שלכאורה יש מקום לשביעות רצון, וככלל זוכה מערכת המשפט להערכת הציבור, לא זו התמונה כולה. כוונתי להתקפות על מערכת בתי המשפט ועל בית המשפט העליון בפרט".

לדברי אור, "החובה להימנע מניסיון להשפיע או להטות את הדין בעניינים התלויים ועומדים בפני בית המשפט חלה גם על גופים פוליטיים ואחרים, וכן על זרועות השלטון. הכל מכירים בחובה של השופט לפסוק ללא השפעות אסורות. אך למרבה הצער, שוב ושוב נאמרים דברים ונעשים מעשים אשר יש בהם פגיעה קשה בעקרון זה.

"מה שרציתי להדגיש היום הוא, כי התערבות כזאת נשמעת גם מכיוונם של רשויות השלטון או נושאי תפקיד בהן. כך יכול שר בכיר להצהיר ולהציע בפומבי שעל בית המשפט העליון למשוך ידו מלדון בעניין פלוני המובא בפניו, כי 'זה לא עניין לבג"ץ'.

"גם מכיוון הכנסת נושבות רוחות הבאות להשפיע על החלטות המתקבלות בבית המשפט העליון. רוחות אלה לבשו לאחרונה לבוש של החלטת רוב בכנסת העוסקת בהליך תלוי ועומד בבית המשפט", רמז אור להתקפות הכנסת בנושא הצו שהוציאה השופטת הפורשת, דליה דורנר, בעניין הקיום המינימלי בכבוד.

"הכנסת, כאמור בהחלטה, רואה בהחלטתה ביקורת לגיטימית המהווה חלק מהשיח הציבורי בחברה דמוקרטית. החלטה זו הינה יחידה ומיוחדת במינה. לא היה עוד כדבר הזה", תקף אור.

סיים בהצטיינות לימודי משפטים

אור נשוי למיכאלה שידלובסקי-אור, המכהנת כשופטת בבית המשפט המחוזי בירושלים, ואב לארבעה. הוא נולד לפני 70 שנה בפולין כתיאודור אורבוך, ועלה עם הוריו ארצה. אביו היה מנהל סניף "דבר", אמו – עובדת עירייה. הוא למד משפטים באוניברסיטה העברית וסיים בהצטיינות.

בגיל 33 מונה לשופט בבית משפט השלום בעפולה, בשנת 73' מונה לשופט בבית המשפט המחוזי בנצרת ומשנת 89' הוא שופט בבית המשפט העליון. מאז פרישתו של שלמה לוין, הוא משמש גם כמשנה לנשיא בית המשפט העליון.

אור נזכר בתחילת דרכו: "אני נזכר בימים הראשונים שלי כשופט בעפולה ובבית שאן. היה עלי לנהל דיונים במבנה העשוי אבני בזלת אשר להט בחום הקיץ של בית שאן, כשמיזוג אוויר כמובן לא היה. קשה להאמין שפעם עבדנו בתנאים כאלה". 

"מתוך תחושת אחריות הוא מכריע את הדין"

"בעיניי, השופט אור הוא התגלמות דמותו של השופט הראוי", אמר נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק בטקס הפרישה של אור.

"ניסיון חיים מגוון, הכרת שלוש ערכאות השיפוטיות מבפנים, תפיסת עומק של החברה הישראלית, ערכיה ועקרונותיה. אכן, השופט אור הוא הפרסוניפיקציה של השופט הסביר, בפשטות, בצניעות, מתוך תחושת אחריות הוא מכריע את הדין".

אור היה שותף לשורת פסיקות חשובות ביותר של בג"ץ, בהן: הכרה בגיור הלא אורתודוכסי לצורך רישום כיהודי בתעודת הזהות ובמרשם האוכלוסין וייבוא בשר לא כשר לישראל. הוא קיבל את עתירתן של רקדניות בטן שרבנים אסרו את הופעתן באולמות שמחה והסתמכו על דיני הכשרות.

הוא היה שותף לפסק הדין שקבע כי הסדר דחיית גיוס בחורי הישיבות אינו חוקי. בסוגיית כביש בר אילן הוא היה בדעת מיעוט, כשקבע כי סגירת הרחוב בשבת תהווה מתן לגיטימציה לאלימות.

הוא גם היה שותף לפסק הדין שבו נקבע כי סירוב לאפשר לבני זוג ערביים לבנות את ביתם ביישוב היהודי קציר מהווה אפליה אסורה.

אור גם טבע את המונח "צדק חלוקתי" כשקבע בתיק הקרקעות כי על רשות שלטונית להביא עקרון זה בחשבון כשהיא מחלקת משאבים ציבוריים.

עם זאת, אור ספג גם לא מעט ביקורת. על כמה מפסקי הדין שכתב, ובהם – זיכויו של יו"ר הסוכנות, שמחה דיניץ, בתיק כרטיסי האשראי של הסוכנות, וכן זיכוי נשיא "טבע", אלי הורוביץ מעבירות מס.

"במבט לאחור על שנותיי כשופט, היה זה רומן ממבט ראשון. זו ההרגשה החזקה ביותר המלווה אותי עם פרישתי. אהבתי את עבודתי כשופט. אהבתי את עבודתי כשופט של בית משפט שלום בעפולה ובבית שאן... אהבתי מאוד את עבודתי כשופט בבית המשפט המחוזי בנצרת... אהבתי מאוד מאוד את עבודתי בבית המשפט העליון", אמר היום אור.

אור כיהן גם כיו"ר ועדת בחירות מרכזית לכנסת ה-13 ועמד בראשן של שתי ועדות: האחת – ועדה לבדיקת מבנה בתי המשפט הרגילים בישראל (1997). השנייה היא ועדת החקירה הממלכתית לבחינת אירועי אוקטובר 2000 במגזר הערבי.

באחרונה תבע לקבל פידיון ימי חופשה מוגדל ל-366 ימים, מה שהפנה כלפיו חצי ביקורת.

"לא יכולתי לבחור טוב יותר"

"אור הוא עקבי בגישתו, מוצק במסקנותיו. רוחות שעה חולפות לא ישנו את עמדתו, אופנות משפטיות אינן מרשימות אותו", החמיא לו ברק. הוא אמר לו בדמעות: "שנינו איננו מאותו הכפר, אבל תמיד הרגשתי שאנו מאותו בית. תיאו היה לי לעזר רב, בעצה ובתמיכה. עם פרישתו מרגיש אני כי גם חלק ממני פורש היום".

ואילו השופט אור אמר: "היו אלה שנים של עבודה אינטנסיבית, קשה ומחייבת, אך היו אלה שנים נהדרות, שנים בהן היתה לי אפשרות להתבטא, ואולי אף להטביע חותם בנושאים רבים הקרובים לליבי.

 "אני מסיים היום תקופה ארוכה כשופט. במבט לאחור אני מתמלא הרגשת סיפוק ושמחה על המסלול בו הלכתי. מבחינתי שלי, לא יכולתי לבחור טוב יותר".