לחיי הבר הזה

השעה היתה לפני תשע. שעה אשר בברים רבים בין אלנבי לקו רוחב נווה-צדק עוד העבירו ברמנים מטלית שעירה על הדלפק, ממתינים לאורחים. ב"לבנטיני" התחילה להסתמן מצוקת מקום, שורת הישבנים על הכיסאות הגבוהים לאורך הבר המתעקל היתה מלאה, מצמצמת רווחים. לקוחות עומדים הביטו לעבר האופק, ממתינים לשולחן מתפנה. האם זה הביטוי המעשי למיתוגו של המקום כ"ספק האלכוהול הזול בעיר"? חלקית, אולי. לא רק, בוודאי.

זאת קודם כל המקומיות האמיתית של המוסד. הצבע הכחול, מהתקרה, ממשקופי החלונות, מתכתב עם הים התיכון הסמוך ועם שרידי המזרח שהסתובב כאן בעבר הקרוב. ריבועי הרצפה של הבית הישן שחוקים משנים רבות, מהמון רגליים, דורות של דיירים שמעו כאן את המולת ההפסקות בגימנסיה הרצליה המיתולוגית, שהיתה בשכנות, שהיתה אמורה להיות לתמיד, שהוחלפה בגורד שחקים לעניים. היום, ההמולה העליזה יוצאת מכאן אל הרחוב.

עיון נעים בפרצופי האנשים השמחים סביב, חלקם מפגין שפת גוף של קבועים, בחינה מדוקדקת של נברשת בסיגנון הרון אל-ראשיד המרחפת מעל לדלפק המזיגה, ושליש סטרופרמאן צ'כי כהה, בלגימה איטית כולל ליקוק הקצף הסמיך מהשפתיים, סייעו להעביר עשר דקות של המתנה עד שארליך ידידי הצטרף, רעב וצמא. התחלנו לדפדף בין שורות התפריט, וקיבלנו כמעט מיד הוכחה טרייה לסבירות מסויימת בכל הקשור לקיומה של השגחה עליונה.

הנוסחה המדעית שפותחה במסגרת אין ספור ביקורים במוסדות אוכל ושתייה ברחבי תבל, אומרת כך: הבחירה הראשונה שלך, המנה הקורצת ביותר, דווקא הערב, במקרה הערב, לא-ידוע-למה-הערב, לא מוגשת/אזלה. הפעם זה היה פריט העונה לשם פלפל שושקה (שהטקסט סיפר אודותיו כי הוא ממולא ריקוטה, מוצרלה, בזיליקום, ומטוגן בשמן עמוק). מאוכזבים מאי הופעתה של שושקה, התנחמנו בזרועותיו של קרוסטיני אנשובי משוח בשמן זית (מצויין, עד הזנב), בכדורי פלאפל חמים וניחוחיים, ובצלחת מינימליסטית של אנטיפסטי (שגם נזירים איטלקים סגפנים במיוחד היו מתלוננים על צניעותה). אך ה"סטרופ" הכהה המשיך לזרום, וקהל המאמינים בא פנימה והחוצה בדבקות. אנשים, מתברר, יודעים למה.

פרטים אישיים: "לבנטיני" אחד העם 3, נווה צדק, תל-אביב. דוגמאות מחירים: שליש סטרופרמאן, או גולדסטאר 15 שקלים. גראפה, ג'ין, רום 18 שקלים. בושמילס 28. פלפל שושקה (כאשר יש) 21, קרוסטיני אנשובי 21, סיגרים עם בשר כבש 21. פלאפל 18. טיפ: להתעורר, להתמתח, לבוא לתפוס מקום.