"יהודים זה דבר רע"

"יצאתי לקנות לחם. צעדתי ברחוב של המחנה ואז כמה חיילים תפסו אותי והתחילו להרביץ לי. החיילים מדברים איתי ואני לא מבין עברית. לא יודע אם אני צריך להגיד כן או לא למה שהם אומרים. כל מה שצעקתי בעברית היה: 'אני ילד קטן אני ילד קטן'. זה מה שההורים שלי אמרו לי להגיד, אם אי פעם אתקל בחיילים".

מחמוד חוויטה, בן 15, ממחנה הפליטים בלאטה שבשכם, חולם לחזור לכפרו פאלג' שליד קיסריה. מועתז עבד אלעל בן ה-15 היה רוצה לשוב לאשדוד, ורסמי ערפאת בן ה-16 חולם על הזדקנות ביפו. הם עוד משחקים כדורגל, אבל הראש, הם אומרים, רק במלחמה עם היהודים.

מחנה בלאטה זכה בשבועות האחרונים במערכת הביטחון לכינוי "פס יצור" של "ילדי תופת". חיילי צה"ל במחסום חווארה הצליחו לעצור שניים כאלה, בן 12 ובן 16, בטרם יצאו הפיגועים לפועל. בישראל מיהרו לנצל את התופעה לצורך הקרב על דעת הקהל. הרחוב הפלסטיני הגיב במבוכה ובזעם, קרוע בין הרצון להיאבק במסגרת האינתיפאדה - לבין השימוש הבוטה בקטינים, הגובל בשטיפת מוח של ממש. 

השיחה הבאה התקיימה בבית במחנה בלאטה. הילדים-נערים שהשתתפו בה הם תושבי המחנה. הם מכירים את "ילדי התופת" מבית הספר של אונר"א. האם הם נדהמו מכך שחבריהם הפכו ל"איסטישהאדים" (מתאבדים על קידוש שם אללה)? לא כל כך. הם עצמם סבורים שכשיגדלו - ייתכן שזוהי האפשרות הסבירה ביותר בפניהם.

למה בעצם? נערי בלאטה טוענים שיש להם כבר בגילם הצעיר "חשבון ארוך" עם ישראל ועם היהודים. מחמוד: "בנוסף למכות שקיבלתי בדצמבר מהחיילים, יש לי שני בני דודים שנהרגו באינתפיאדה הנוכחית וכן דוד שלישי שעצור בישראל".

מועתז: "אני נפצעתי בראש, לאחר שכדור שירו החיילים פיספס אותי ונפצעתי קלות בצד הראש".

רסמי: "אצלנו, החיילים הפכו את הבית בחיפוש אחר נשק ומבוקשים. זה היה לפני כמה חודשים, אבל מאז ועד היום אחותי הקטנה סובלת מסיוטים ומהתפרצויות בכי בכל פעם שנשמעים קולות של ירי וחיילים נכנסים למחנה. גם אני קיבלתי מכות מהחיילים".

מועתז: "זה לא בגלל המבוקשים. ככה אלה הישראלים וזאת דרך ההתנהגות שלהם. המבוקשים עושים את מה שחובתו של כל פלסטיני לעשות - להילחם למען המולדת. מבחינתנו הם לא מבוקשים, הם גיבורים".

מחמוד: "אנחנו יודעים שישראל עושה הכל כדי שאנחנו וכל המחנה נלכלך על המבוקשים. אבל המבוקשים מהגדודים ימשיכו להיות הדוגמא שלנו. הם לא עשו שום דבר רע, כך שמבחינתנו הם לא מבוקשים. אם נקבע שאדם הוא מבוקש על פי המעשים הרעים שהוא עושה, אז שרון הוא, מבחינתנו, מבוקש".

רסמי: "הם גיבורים. נלחמים למען המחנה ולמען פלסטין. אנשים שהקריבו את האחים שלהם, את הבתים שלהם ואת החיים שלהם".

בשיחה נכח הילד בן ה-12 עבדאללה קוראן, שהפך לפני כשבועיים לכוכב תקשורת לאחר שבתיק שהעביר כסבל במחסום התגלתה חגורת נפץ. קוראן מספר כי הפסיק לעבוד. "אם אלך לשם, ירביצו לי החיילים. אז אני רק הולך לבית הספר".

אתם רוצים לצאת ולבצע פיגועים? 

רסמי: "לא. לא נלך לבצע פיגוע התאבדות. אני פוחד. לא תמורת חמישה שקלים ולא 150 ולא תמורת שום כסף. גם המורים שלנו הזהירו אותנו שלא להיגרר לעניינים האלה. הם אמרו לנו לא להתקרב למחסומים, כי החיילים עלולים לפגוע בנו ועלולים להפוך אותנו לקורבנות תעמולה, כמו שהיה עם עבדאללה".

מחמוד: "אנחנו צעירים, אבל גם בגילנו יש לנו תפקיד למלא באינתפיאדה. אנחנו זורקים אבנים וכך אנחנו תורמים".

למה בכלל ילדים ונערים בגילכם צריכים להתעסק בעניינים כאלה, ענייני מלחמה, במקום לעסוק בלימודים, טלוויזיה, כדורגל?

מועתז: "כל החיים שלנו מתנהלים בפחד אחד גדול. הסיוט שהנה הצבא הישראלי מגיע למחנה. ילד באירופה, בירדן, לא יכול לחשוב רק על הדברים האלה כי באירופה ובעמאן לא רואים חיילים, לא רואים נשק ולא רואים חברים שנהרגים. חוץ מזה, מה יש לראות בטלוויזיה? צבא בשכם? צבא בטול כרם, הרוג פה והרוג שם?"

מחמוד: "גם אם אנחנו חושבים על הלימודים, גם פה אנחנו נתקלים בחיילים שנמצאים בדרך לבית הספר ומאלצים אותנו לחפש דרכים חלופיות כדי להגיע ללימודים. הישראלים לא רוצים שהפלסטינים ילכו לבית הספר, וגם כשאנחנו שמים סדרה בטלוויזיה ורוצים ליהנות, תמיד יש קולות של ג'יפים וטנקים וירי של הישראלים".

מועתז: "שהם יהודים. יהודים. השם אומר הכל. יהודים זה דבר רע. אין הבדל בינם לבין שרון. כולם אויבים שלנו".

רסמי: "יהודים זה אנשים רעים, שעושים לנו הרבה עוול וגוזלים את אדמתנו".

מחמוד: "זה אנשים שלא נותנים לנו לחיות. חיים מהאדמה ומהרכוש ומהכסף שלנו".

מועתז: "אין דבר כזה יהודים טובים. ואם יש, זה בטוח דבר נדיר. בטח אפשר לספור אותם על הידיים, את הטובים".

מחמוד: "יש אולי יהודים טובים, אבל כשהם באים לפה, למחנה ולגדה, גם הטובים האלה מקבלים הוראה להרוג אותנו, מה שעושה אותם ללא טובים".

רסמי: "אנחנו לא שוכחים מאיפה המקור שלנו. אנחנו עוד נחזור לשם. כל פלסטין שלנו, רק לנו ולא ליהודים".

מועתז, אתה מדבר למשל על לחזור לאשדוד. ולאן ילך הילד הישראלי בגילך, שנולד באשדוד?

מועתז: "שהילד הזה יחזור לאיפה שבא האבא שלו. אשדוד זה אדמה שלנו".

מחמוד: "יש ליהודים הרבה כסף. שיחזרו לרוסיה ויקנו שם כמה בתים שהם רוצים. פלסטין כולה שלנו".

אז מה, לא יהיה שלום?

מועתז: "אף פעם לא יהיה. כשאצלנו נהרג שאהיד אנחנו כועסים ומוחים. אבל הם, כשנהרג יהודי אחד, הם נכנסים וכובשים את כל הגדה, הורגים והורסים".

מה תרצו להיות שתגדלו?

רסמי: "אני רוצה להיות כמו השבאב במחנה. לוחם בגדודים".

מועתז: "אני מקווה להיות פעיל פלסטיני. לשרת את פלסטין ולמות שאהיד".

מחמוד: "אני רוצה ללמוד, ובאמצעות הלימודים שלי להילחם בכיבוש".

מחמוד: "לא נלך, כי הם האויבים שלנו. נכון שזה ילדים, אבל לילדים האלה יש הורים שמלמדים אותם לשנוא אותנו, מלמדים אותם שישראל היא מהנילוס ועד לנהר הפרת".

רסמי: "הילדים שונאים אותנו יותר. אני אתן לך דוגמא: כל החיילים הם רעים, אבל תמיד אנחנו רואים במחנה שהחיילים היותר צעירים הם יותר רעים. הם יותר מרביצים ויותר אלימים. המבוגרים הם גם רעים, אבל הם פחות מרביצים".

מועתז: "אלה אשכנזים".

איך אתה יודע מי אשכנזי?