להקת סנקאי ג'וקו הגיעה להופעות בישראל
להקת המחול היפנית המחלקת את זמנה בין פאריז לבין טוקיו, מייצרת מופע חדש כל שנתיים ואהובה מאוד על הקהל הישראלי. לקראת מופע הבכורה של "היביקי", מחר בתל אביב, פגש כתבנו את אושיו אמגטסו, הרוח החיה שמאחורי ההרכב
בשנת 1983 ביקרה כאן לראשונה להקת המחול היפנית "סנקאי ג'וקו". זה היה שלוש שנים אחרי שהלהקה התגלתה בפסטיבל ננסי בצרפת והפכה לסנסציה עולמית. העבודה שהציגה "ג'ומון שו", עוררה הד גם אצלנו וחנכה את מערכת היחסים הממושכת והיציבה של החבורה היפנית המצליחה עם הקהל הישראלי.
"אנשים שהם בני 21 כיום לא ראו את המופע ההוא", אומר בחיוך אושיו אמגטסו, כוריאוגרף, מעצב והרוח החיה שמאחורי הלהקה. אמגטסו, קטן קומה ורזה, מפקח כרגע על הקמת התפאורה והצבת התאורה באודיטוריום סמולרש בקמפוס של אוניברסיטת תל אביב, לקראת המופע הראשון שיעלה ביום חמישי. הוא ייסד את הלהקה ב-1975 וקרא לה "סנקאי ג'וקו" (ביפנית: "הסדנה של ההר והים"). מאז הופיעה הלהקה ב-40 מדינות, הם דיגמנו לירחון "ווג", קיבלו חסות של ענק התמרוקים "שיסיידו", "תיאט'ר דה לה ויל" הצרפתי אימץ אותם והשקיע בהם, ויצרו להם קהל מעריצים גדול, שכולל גם את הבמאי פרנסיס פורד קופולה והשחקנית קייט בלאנשט.
במסיבת עיתונאים סיפר אמגטסו כי הוא מקפיד על הדיאטה ומשטר האימונים של חייליו-רקדניו, ממש כפי שהוא דואג לכל פרט קטן ביצירה האמנותית עצמה. "היביקי", ככל עבודותיו עד היום, היא יצירה מסוגננת ביותר. העבודה מורכבת משש תמונות תיאטרליות מגוונות, לכל אחת תאורה, בגדים וסגנון אחר. מים תכולים נוטפים מתוך מיכלי זכוכית גדולים אל תוך 13 עדשות ענק מזוגגות, המונחות על הבמה, רקדני הלהקה (גברים כולם) לבושים בשמלות מחוך ארוכות, פניהם מאופרים בלבן והם יוצרים סוג של פולחן ריקוד.
מדוע הלבשת את הרקדנים הזכרים שלך בשמלות?
"כדי ליצור את המתח שבין המיניות שלהם לבין הבגד הנשי כל כך. לטשטש את הגבולות".
והאיפור הלבן, הכבד, מה משמעותו?
"הוא טקסי. משתמשים בצבע הלבן גם בתיאטרון הבוטו היפני וגם בטקסים של שבטים במזרח אפריקה"
מה אתה יכול לספר על המוזיקה במופע?
"שני מוזיקאים-נגנים יפנים, טקאשי קקו ויושירו יושיקאווה, כתבו וניגנו אותה, אחד על פסנתר קלאסי והשני על סינתיסייזר. מוזיקה מינימליסטית, שמתאימה לתיאטרון החלום שאני מנסה ליצור".
בסוף שנות השמונים, בוושינגטון, נהרג אחד מרקדני הלהקה במהלך מופע. איך השפיע עליך מותו?
"רציתי לסגור את הלהקה, אבל המשפחה של הרקדן המת ביקשה ממני להמשיך. מבחינתם, המשך הפעילות של 'סנקאי ג'וקו' היא הנצחת זכרו של הבן המת, והם מקפידים להופיע לכל הופעת בכורה של עבודה חדשה שאנחנו מעלים ביפן".
ואתם לא מטפסים יותר על בניינים וקירות, מאז.
"לא. אין כבר אלמנטים כאלה בעבודות שלי".
מדוע אתם חיים בפאריז, ולא בטוקיו?
"כי לצרפתים מאוד חשובה האמנות והם מוכנים להשקיע המון כסף, הון, במחול, באמנות פלסטית ובכלל ביצירה איכותית. נתנו לנו תנאים יוצאי-דופן לעבודה והם גם משווקים את סנקאי ג'וקו לכל העולם. אנחנו, בתמורה, מייצרים כל שנתיים עבודה חדשה ומעלים אותה בפאריז".
מדוע אתה לא מסכים לעשות כיתות-אמן?
"כי סנקאי ג'וקו היא להקה. אנחנו לא מייצגים אסכולה. סדנאות אני עושה רק לרקדני הלהקה שלי".
ובכל זאת, הפעם באופן נדיר ביותר, תקיים סדנה בת יומיים לרקדנים ישראלים.
"לישראל יש לי יחס מיוחד, ולכן הסכמתי שסמימרו (הרקדן הוותיק והבכיר של הלהקה) יעביר כאן סדנה מיוחדת לרקדנים שתעסוק בתפיסת הגוף לפי סנקאי ג'וקו".,
סנקאי ג'וקו תעלה את "היביקי" ארבע פעמים בתל אביב, באודיטוריום סמולרש שבאוניברסיטת תל אביב, בימים חמישי עד שבת, 15.4-17.4 ומופע נוסף ביום שלישי ה-20 באפריל.
לפנייה לכתב/ת 
