צדיקותו של פרס
שרון לא רק מבצע את תוכניתו המדינית של השמאל, לא רק מתנבא לעתיד בלשונו של מאיר וילנר – הוא גם מעניק לפרס מחילה על חטאי אוסלו
מי שהיה זקוק להוכחה ששמעון פרס צדיק קיבל אותה מכך שמלאכתו נעשית בידי אחרים – בידי אריאל שרון וחבר הפוליטיקאים שגורלם תלוי בו.
הרבה נחת יש לשמעון פרס בימים אלו. כל מה שלא העז או לא הצליח, מבטיח שרון לעשות במקומו. פרס לא העז לעקור יישובים יהודיים שהיה שותף להחלטה על הקמתם בחבל קטיף – ושרון מבטיח לעקור אותם, ולא אומר די בכך. ברוח נבואית כמעט אומר שרון: "לא תהיה התיישבות יהודית בעזה". בפרץ נוסף של חזון הוא מבשר כי גם צפון השומרון יהיה ריק ממתיישבים יהודים וממתקניהם הצבאיים. וזו רק ההתחלה.
ופרס, אף שהוא רווח רוב נחת, אפשר שגם שמץ קנאה מעכיר את שמחתו, על שהוא, איש החזון המובהק, לא ידע לנפק נבואה כה נאה על מרחבי ארץ שלמים שיהיו שוממים מיהודים.
אולי לא רצה פרס להתנבא ברוח זו משום שידע למי ניתנה הנבואה מעת שחרב בית המקדש, ואולי חשש שמא העם ישליך אותו כנצר נתעב אם יכריז כדברים האלה, הנשמעים כאילו נגזרו מ"הספר הלבן". אולי חזונו הכוללני של פרס מרחיק ראות עד גבולות המזרח התיכון החדש מבלי לצבוע במפתו כתמים לבנים, נקיים מיהודים. ואולי היה סבור כי דבקותו של עם ישראל בארץ ישראל חזקה מיכולת הפוליטיקאים לקעקע אותה. והנה הוא זוכה לכך שאריאל שרון ממיר את אמונתו הציונית בתורה המדינית של "שלום עכשיו", והוא נכון לעשות את מלאכת השמאל בהתלהבות רבה.
גם אם התגנבה טיפת קנאה מרירה אל חופני הנחת שפרס גורף עכשיו, יש תרופה שתמתיק אותה: תוכנית ההתנתקות תשלול לצמיתות את זכותם של אנשי הליכוד להאשים אותו ואת חבריו ב"פשעי אוסלו". בעשור האחרון נתלתה בהם התשובה האולטימטיבית בכל ויכוח פוליטי או אידיאולוגי בין הימין לשמאל בישראל.
למה יש טרור? כי פרס ורבין הביאו את ערפאת וציידו את אנשיו ברובים. למה המצב הכלכלי קשה? בגלל מלחמת אוסלו שנכפתה עלינו. למה מי התהום בארץ מזוהמים? כי הרשות הפלסטינית, פרי הסכמי אוסלו, אינה מטפלת בשפכים. לא עוד. אפילו ביילין ייהנה מהקלה מסוימת בנטל, ואין פלא שגם הוא מברך על התוכנית.
שרון, שבידו היה הכוח לבטל את הסכמי אוסלו ולעקור את רשות הטרור מן הארץ, בחר בכניעה לטרור וביישום חד-צדדי של טרנספר ליהודים. אסון תוכנית ההתנתקות ישכיח מן הלב את אסון אוסלו, או לפחות יטיל את כל האשמה על כתפי שרון ועל כתפי התומכים בתוכניתו. אם יתנו מתפקדי הליכוד לשרון אור ירוק לנסיגה, לעקירת יישובים ולהקמת מדינת טרור בלב הארץ – שוב לא יוכלו להאשים את השמאל באסוננו.
פרס יודע זאת. שרון לא רק מבצע את תוכניתו המדינית של השמאל, לא רק מתנבא לעתיד בלשונו של מאיר וילנר – הוא גם מעניק לפרס מחילה על חטאי אוסלו. לולא חשש לשבת בעגלה אחת עם מי שהאשמות כבדות בשחיתות רובצות למפתנו, היה פרס קופץ כבר היום על העגלה הזאת, המידרדרת לתהום.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
