כתבים מצייצים - לכל הציוצים >

העם בחר סרג'יו

25 אלף גולשים לא טועים: במשאל שערך ynet לרגל יום העצמאות נבחר בפער גדול הסרט "גבעת חלפון אינה עונה" כסרט הישראלי הכי אהוב. אחריו: "חגיגה בסנוקר" ו"אלכס חולה אהבה"

שמוליק דובדבניפורסם: 26.04.04 , 17:45

למעלה מ-25 אלף גולשים פסקו את דברם, והכתירו, באופן לגמרי לא מפתיע, את "גבעת חלפון אינה עונה" כסרט הישראלי הטוב ביותר. ולא סתם, אלא שהמהתלה הצבאית של אסי דיין מ-1976 הותירה הרחק מאחוריה (מבחינת מספר קולות הגולשים) את "מציצים" ו"הלהקה", שנחשבו לזוכים ודאיים לא פחות, ואפילו את "חגיגה בסנוקר", שהעפיל אמנם למקום השני, אך בהפרש מצביעים ניכר.

"הסרט נשאר פופולרי בגלל המאפיין שחרות באופיו של כל ישראלי – המילואים. המילואים הם חלק מחיינו. כמו שלבן אדם יש עין, אוזן ולב, יש לו גם מילואים", אמר ל"ידיעות אחרונות" הגשש שייקה לוי. ניצה שאול, שכיכבה בסרט לצד הגששים, אמרה בעקבות הבחירה כי "הסרט הזה רק הולך ומשתבח עם השנים".

שלוש סיבות עיקריות ניתן למנות באשר למיקומו של "גבעת חלפון" בפסגה. האחת, היותו (עדיין) הסרט הכי אנרכיסטי שנוצר כאן, הראשון שהעז לשחוט בפומבי את הפרה הקדושה האחרונה – הצבא הישראלי, זאת אומרת. מול סלאח וצ'רלי, הגיבורים האולטימטיביים של סרטי הבורקס, שהלעיגו על הסדר החברתי הקיים, ההגמוניה האשכנזית, אך לבסוף נטמעו בו כמו ילדים טובים, תוך שהם מטפחים בכך את המיתוס הציוני השליט של מיזוג גלויות – מסרבים המילואימניקים של "גבעת חלפון", בשלילת הערכים המוחלטת שלהם, להיענות לסדר היום הלאומי-ציוני. במיוחד עתה, בתקופה של קריסת מערכות מוחלטת, נדמה סרטו של דיין רלוונטי – שלא לומר נבואי – מתמיד.

סיבה שניה: אל מול התפרחחותם של נערי החוף המזדקנים ב"מציצים" של אורי זוהר, שאמנם הופק ארבע שנים קודם לכן, אך בסופו של דבר הציג, באור ביקורתי, את גיבוריו כלא יותר מבבואה פתטית של הצבר המיתולוגי – דיין אינו שופט את דמויותיו, ודאי שלא לחומרה. עובדה שהופכת דווקא את ויקטור וג'ינג'י וסרג'יו לפרוטגוניסטים מלבבים הרבה יותר מגוטה ושות', שהבמאי שלהם, זוהר, המתבונן למעשה בעצמו, מאותת להם שפג תוקפם.

והסיבה השלישית – "חלפון" הוא הסרט שכמו הגדיר מחדש את יכולת ההצחקה של שלישיית "הגשש החיוור", והביא לשיאו את ההומור העדתי שמאז ומתמיד היה אהוד על קהל צופי הסרטים בארץ (לראיה, ארבעה סרטי בורקס, לא פחות, המאכלסים את עשרת המקומות הראשונים בדירוג הגולשים).

אכן, בחירת הגולשים מאשרת פעם נוספת עובדה ידועה: סרטי הבורקס היו ועודם הדגם הקולנועי הישראלי הייחודי והאותנטי ביותר. הדמויות, האתרים והעברית המדוברת – כולם נלקחו מכאן, "משלנו". למעשה, שבעה מבין הסרטים התופסים את עשרת המקומות הראשונים מתבססים על הומור עדתי – כזה שבעבר הוצמד לו בזלזול המושג המכליל "בורקס" – וארבעה מתוכם בוימו על ידי בועז דוידזון, שמוכתר בזאת כבמאי הישראלי האהוב ביותר. אגב כך, העובדה ששלושה מבין הבמאים שסרטיהם נבחרו כאהובי הקהל (זוהר, קישון ודוידזון) פרשו לחלוטין מעשיה קולנועית בארץ או בכלל רק מעידה על החלל שהותירו מאחוריהם, ואשר טרם נמלא.

מעניין, אך "כנפיים שבורות" של ניר ברגמן היא המלודרמה היחידה שהצליחה להשתחל אל עשרת הגדולים. "חתונה מאוחרת" שביים דובר קוסאשווילי, ואשר בישר למעשה את הרנסנס של הקולנוע הישראלי, התייצב במפתיע רק במקום ה-15. אולי זה אך מקרה, ואולי זה משום ש"כנפיים" השכיל להתמקם על משבצת המיינסטרים שנותרה מיותמת מאז שלהי שנות השבעים – כלומר מאז ימי הזוהר של "הלהקה" ו"אסקימו לימון" – ושיוועה לסרטים המשלבים תימות פופולאריות ואהדה ביקורתית. סרטו של ברגמן סיפק לקהל, ולביקורת, דרמה משפחתית צובטת מעל גובה פני ג'ורג' עובדיה (שאת "נורית" שלו, כמה מצער, זכרו רק כ-130 גולשים).

בחינה של המקומות האחרונים ברשימה מביאה אף היא למסקנות בלתי מפתיעות. בהנחה שלא כל המשיבים הם נערים ונערות ששמותיהם של נועה ודניאל וקס אינם מעוררים בהם שמץ של נוסטלגיה, סביר להניח שבחירת הקהל מעידה – ובצדק – על התיישנותם של סרטי צפל והפנר בהתאמה, שפעם, לפני עשרים ושלושים שנה, נחשבו לבכירי הסרטים שנוצרו בישראל. ומול סרטי הבורקס ששמרו על רעננותם ונדמים היום מעניינים מתמיד – עמדתם פעם על סצנת הסיום החתרנית של "צ'רלי וחצי"? – נותרו שני אלה, בכל הכבוד, עם חותמת "פג תוקף".

הרשימה המלאה של הסרטים האהובים, ממקום ראשון ועד 56, בסדר יורד:

1. גבעת חלפון אינה עונה - במאי: אסי דיין

2. חגיגה בסנוקר - בועז דוידזון

3. אלכס חולה אהבה - בועז דוידזון

4. אסקימו לימון - בועז דוידזון

5. השוטר אזולאי - אפרים קישון

6. הלהקה - אבי נשר

7. צ'ארלי וחצי - בועז דוידזון

8. מציצים - אורי זוהר

9. כנפיים שבורות - ניר ברגמן

10. סאלח שבתי - אפרים קישון

11. שתי אצבעות מצידון - אלי כהן