ראש עיריית קריית-שמונה: נסיגה תביא שקט
בניגוד למערכות הבחירות, הפעם אין בעיר ג'ינגלים או מכוניות מגוייסות. "אחי אמר לי להצביע נגד", הסבירה מתפקדת ביציאה מהקלפי. אפילו ראש העיר, התומך בהתנתקות, לא נלחץ. לפני ההצבעה הוא עוד הספיק להניח תפילין
חברי הליכוד בקריית שמונה, 3,574 בני אדם, המהווים קרוב ל-20 אחוז מכלל תושבי העיר, פסעו בשנתיים האחרונות לקלפיות לא פחות משבע פעמים. נשמע מופרך, אך מאז הפריימריס, בהם נבחר שרון לראשות הליכוד, בחרו החברים גם את חברי מועצת הסניף והמרכז, את מועמד התנועה לראשות העירייה, את הרכב הרשימה למועצה, השתתפו בשני סיבובים של בחירות מוניציפליות ובאמצע, מתישהו, גם בחרו לכנסת.
במלים אחרות, מתפקדים בורקי עיניים וצרודי גרון, שעסוקים בלהט בהסעת מצביעים ובוויכוחים אינסופיים על משאל ההתנתקות, קשה היה למצוא הבוקר (יום א') ברחובות קריית שמונה.
לא שאין אקשן סביב אולם הספורט, בו מוצבות שבע הקלפיות, אלא שהלהט במקום הוא כמעט חד-צדדי, ולא לגמרי מקומי. סוכה אחת בלבד הוקמה ברחבת החנייה בכניסה לאולם הספורט, אותה מאיישים בני משפחת יהודה מהיישוב עצמונה שבגוש קטיף.
צילה ואבנר, ההורים, מלווים בחמישה מתוך שבעת ילדיהם וחמושים בחולצות הגוש, מקדמים את המצביעים בברכות ומחלקים סוכריות ומגילה ובה שיר שכתב בנם הצעיר. נושא השיר: התנגדות לתוכנית ההתנתקות.
צילה יהודה, 20 שנה בעצמונה, נאבקת על זכותה להמשיך לחיות את חייה בביתה. היא בטוחה שהעם, או לפחות רוב חברי הליכוד, איתה במאבקה. עם כל הכוחות שעוד נשארו לה, אחרי מסע הסברה של שלושה שבועות, היא מנסה להעביר לכל אחד מהבאים להצבעה את המסר הפשוט ביותר: "בבקשה, אל תיתן שייגרשו אותי ואת הילדים שלי מהבית שלנו". "אנחנו עושים את ההשתדלות שלנו, מכאן ואילך הכל בידיים של אלוהים", אמרה ל-ynet.
תמיכה חרישית
כעשרה צעירים נוספים, תושבי יישובים שונים ביהודה ושומרון, לבושים בחולצות ליכוד כחולות, מחלקים חומר הסברה, מדביקים פלקטים ומוסיפים לאירוע קצת צבע.
וזהו אולי השוני העיקרי בין משאל ההתנתקות לבין מערכת בחירות קונבנציונלית. צד אחד פשוט שותק. במערכת בחירות רגילה בקריית שמונה, התחרות האמיתית היא על כמות הרעש והצלצולים, על גיוס כלי רכב מקושטים והשמעת ג'ינגלים בווליום גבוה.
במשאל הזה נראה שתומכי ההתנתקות מנסים להצניע את עצם קיומם. בעוד חברי ליכוד מגיעים ברגל רמה לסוכת המתנגדים, לוחצים את ידיהם, מחליפים נשיקות ומצהירים קבל עם ותקשורת כי הם נגד, יש את אלה שמגיעים בשקט. עולים רבים וקשישים, מלווים בפעיל התנועה, נכנסים לאולם, מצביעים, ונוסעים הביתה.
אפילו ראש העירייה, חיים ברביבאי, שהצהיר מראש על תמיכתו בראש הממשלה ובתוכניתו, טרח להבהיר באוזני המתנגדים כי הפעיל רק אחוז אחד ממה שיכול היה לו באמת היה רוצה. "נאלצתי לתמוך באריאל שרון מסיבות פוליטיות", הבהיר.
בריאיון רשמי יותר, הזמירות שונות. "אנחנו תומכים בהתנתקות בגלל שאנחנו מאמינים שזהו הצעד הנכון. אין יותר מקום להפעיל חצי מהצבא שלנו בכדי להגן על 7,500 יהודים שגרים בתוך אוכלוסייה של מיליון וחצי ערבים. אין לזה הצדקה", אמר.
התקשרת לראש עיריית שדרות, אלי מויאל? הוא מאמין ששדרות תהפוך לקריית שמונה שנייה בעקבות הנסיגה. תחטוף קסאמים על ימין ועל שמאל.
"לא התקשרתי לאלי מויאל. אני לא זוכר שהוא התקשר לכאן בימים הקשים שלנו, לפני הנסיגה מלבנון. גם אנחנו פחדנו אז שהולך להיות יותר גרוע. וכולם יודעים מה קרה כאן מאז. אף פעם לא היה שקט כזה. אני מאמין שזה בדיוק מה שיקרה כאשר נצא מעזה. קודם כל לאף אחד לא תהיה אז עילה לתקוף את ישראל מהכיוון הזה, ואם מישהו יחליט לתקוף, תהיה לנו כל ההצדקה המוסרית שבעולם לתקוף כנגד, ולאף אחד לא יהיה מה להגיד".
לתמיכה הגורפת הזו בראש הממשלה יהיו גם תוצאות בשטח? זה לא סוד שהרשות המקומית במצב כלכלי קשה. בקרוב למישהו תהיה יד קלה יותר על הברז?
"מנסים ליחס לי תמיכה תמורת כסף אבל זה לא כך. אפילו היום חזרו צ'קים של העירייה. גם לראש הממשלה אין כסף".
ואולי מכיוון אחר תבוא הישועה, כי לפני שברביבאי ניגש להצביע, הוא הספיק עוד להניח תפילין בעזרת החב"דניקים המתנגדים לנסיגה שהגיעו למקום, ולקרוא שמע ישראל.
זו לא חומת ברלין
האמביוולנטיות של חברי הליכוד בקריית שמונה באה לידי ביטוי גם בנימוקים שהם משמיעים נגד הנסיגה. לא כולם מתנגדים באופן עקרוני לנסיגה מאדמות ישראליות ועקירת יישובים, אלא קובלים על התזמון והדרך.
ליאור כהן, בן 30, חבר מרכז ובעל חברת כוח אדם, מצהיר בראש ובראשונה שהוא מוכן למות למען ארץ ישראל, ומוסיף: "אם היו בונים חומה כמו חומת ברלין, שאי אפשר לעבור אותה, היה על מה לדבר. אבל פה מדובר בעקירת יישובים נטו. בלי שום הפרדה אמיתית בהמשך. הרי הצבא גם יצטרך להמשיך לשמור שם, ונמשיך לספק להם מים וחשמל".
לדבריו, " אם עכשיו נוותר על הכל, איזה קלפים יישארו לנו כשיהיה משא ומתן על הנקודות האחרות ששנויות במחלוקת? מה ניתן במשא ומתן על זכות השיבה? אלו נכסים יהיו לנו אם ניתן הכל עכשיו, ככה, בלי שום הסכם או ויתור של הצד השני?"
לאחרי שסיים להסביר את הטיעונים נגד ההתנתקות ניגש כהן לסייע לממלא מקום ראש העירייה, סמי מלול, לתלות שלט בעד ההתנתקות. בכל זאת חברים.
מכיר את אריק
אלברט זעפרני, בן 65, מוותיקי הליכוד בקריית שמונה ומי שהיה יושב ראש הסניף במשך 14 שנה, הוא כיום ממצדדי התוכנית ויש לו הסבר משלו. הוא, כך מסתבר, מכיר את אריק. שרון כמובן. כל כך טוב מכיר אותו, שבבחירות האחרונות לא הצביע בשבילו. כך הוא מצהיר ללא היסוס.
אלא שאז, חל המהפך: "מאז הבחירות, אין מה להגיד, הוא לא עשה טעות אחת. עשה כל מה שצריך. נכנס בפלסטינים בכל הכוח, כמו שצריך, ומצד שני יצר קשרים מעולים עם ארצות הברית. ותראה את האירופים. פעם היינו נכנסים לאזור B, אזור C, איזה בלגאן היו עושים לנו. איזה צעקות. ותראה היום. אנחנו עושים מה שבא לנו, ושקט".
לדברי זעפרני, "צריך לתת צ'אנס לתוכנית הזאת. אי אפשר ללכת כל הזמן עם הראש בקיר. תראה כמה פחדנו מהנסיגה מלבנון, ואיזה שקט יש לנו היום. ארבע שנים של שקט, ובכל פעם שבכל זאת יש משהו, אנחנו נותנים להם בראש".
לא מעניין ולא משתלם
הדיאלוג ההזוי הבא, מעיד אולי יותר מהרבה כתבות ופרשנויות על האופן בו תיפול היום ההכרעה.
כשיצאתי ממגרש החניה של אולם הספורט, ביקשה ממני אחת מחברות הליכוד במקום טרמפ למרכז העיר.
"מה הצבעת?", שאלתי אותה בדרך.
"נגד", השיבה. "אתה חושב שזה בסדר?"
"לא יודע", עניתי. "את זו שהצבעת. את חושבת שזה בסדר? את נגד ההתנתקות"?
"לא יודעת", ענתה, "אפילו לא ידעתי שהתפקדתי לליכוד. אחי אמר לי ללכת להצביע נגד. אני בכלל לא מתעסקת בפוליטיקה. זה לא מעניין אותי ולא משתלם. כבר חמש שנים אני גרה בקריית שמונה ועוד לא קיבלתי מהם שום דבר".
לפנייה לכתב/ת 
מצביעים, אבל בשקט. קלפי בליכוד
צילום: תומריקו
תמיכה פוליטית. ברביבאי
צילום אורן אגמון
מומלצים
