בורובסקי, ארבל והאמת
האם זה רק מקרה שצו איסור הפרסום שהוטל על פרשת רצח אולג שייחט ז"ל הוסר מיד לאחר שהסתיים מירוץ הקריירות של בורובסקי וארבל?
בואו נדבר על הסתברות: מהם הסיכויים שבדיוק אחרי שנחרץ גורלו של מפקד מחוז במשטרה שלא להיבחר למפכ"ל – רק אז מתפרסמת אחת הפאשלות הגדולות ביותר
של המחוז שלו? עכשיו בואו נקשה עוד קצת: מה הסיכוי שהפרסום מתרחש בדיוק לאחר שמוכרע גורלה של פרקליטת מדינה, האחראית אף היא לפאשלה הזו, להיבחר לבית המשפט העליון?
שאלות קשות. רבים מעלים אותן היום, כאשר מתבררת במלואה פרשת רצח החייל אולג שייחט ז"ל. הפרסום החדש מבהיר סופית: לשלושת הנאשמים בפרשה לא היה ולו קשר קלוש לרצח. למעשה, הם עמדו להיות מורשעים ולהישלח לשנים ארוכות בכלא – למרות ששירות הביטחון הכללי כבר קבע מזמן שאין צל של ראיה נגדם. רק הודאה מפוקפקת שחולצה בחקירת המשטרה.
זכוכית המגדלת הציבורית מונחת היום מול פרצופיהם של שניים: מפקד משטרת המחוז הצפוני (ולא מפכ"ל), ניצב יעקב בורובסקי, ופרקליטת המדינה (בקרוב שופטת בית המשפט העליון), עדנה ארבל. שניהם אוחזים באחריות משותפת לאחת השערוריות הפליליות-משפטיות הקשות ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. ושניהם, למרבה הפלא, זכו לכך שצווי איסור פרסום ישמרו עליהם מכל רע, עד אשר נודע עתיד הקריירה שלהם.
מה היה מתרחש לו השר לביטחון פנים, צחי הנגבי, היה מחליט לבחור דווקא בבורובסקי למפכ"ל, ואז היתה מתפרסמת הפרשה? האם הציבור היה חש מרומה? מן הסתם. רוצים תזכורת קטנה מהעבר הלא רחוק? זוכרים את פלוני, אלחנן טננבוים, שצווי איסור פרסום קפדניים אסרו לפרסם דבר אודותיו עד לשחרורו מהשבי – ואז הסתברה האמת כולה על האיש? אתם מבחינים בדפוס כלשהו?
אבל יש צד שני למשוואה הזאת. המדינה ונציגיה משקרים, מסתירים ומספרים חצאי אמיתות - את זה אנחנו כבר יודעים. אבל גם אנחנו, בתקשורת, לא מספרים לכם את כל האמת, כפי שהזכירה לי בצדק אחת הסטודנטיות בבית הספר לתקשורת "כותרת" שבו אני מלמד.
אנחנו לא משקרים, אבל זה לא ממש רחוק מזה. מיטב פרשנינו המעונבים לוחשים מדי ערב בארשת ממתיקת סוד כי "כמובן שלא את כל הדברים ניתן לחשוף, גדי", ונהנים מאותה הילה של שומרי סוד ויודעי דבר. וכולנו, העיתונאים, עד האחרון שבנו, בעצם הפכנו למשת"פים קטנים. משתפי פעולה עם השתוללות פרועה של צווי איסור פרסום. בכך בגדנו בחובתנו הראשונה לציבור: למסור לו את האמת. וחצי אמת איננה אמת.
במקום שבו החוק הוא אמצעי להסתרת מידע, חובה על כל עיתונאי להביט עמוק פנימה אל מצפונו, ולשאול: עבור מי אני עובד בעצם? עבור הציבור, או עבור המינוי של בורובסקי וארבל, או האינטרסים של אריאל שרון, או עבור כל רב פקד/תת-ניצב, שרוצה לחקור בשקט בלי "בלבול המוח" של התקשורת.
זיכרו את זה טוב טוב כשאתם מהרהרים בפרשת רצח החייל אולג שייחט ז"ל ובשלושה חפים מפשע שנחקרו נמרצות וישבו 10 חודשים במאסר על לא עוול בכפם. תתחילו לקרוא בין השורות. שם, לעיתים, מסתתרת האמת כולה.
גיא בניוביץ', עורך החדשות ב-ynet
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
