שתף קטע נבחר

התאוששות לא מאוזנת

התאוששות לא מאוזנת, שאינה נחלת רבים, מגיעה למבוי סתום. המקופחים הולכים לקלפי ומפילים את הממשלה, שלא הקפידה לשלב הגינות חברתית בצמיחה כלכלית

עם נתונים לא מתווכחים: המשק המריא. הנתון על צמיחה כלכלית משוגעת ברבע הראשון של 2004, כפי שפורסם שלשום על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משקף מציאות מוחשית. אלו היו שלושה חודשים טובים מאוד לכלכלת ישראל, מהטובים בתולדותיה.

 

אבל חודשים אחדים של גידול לא הופכים שה שחור לכבש לבן. לכל היותר לאפור: בשביל ישראלים רבים, המציאות הכלכלית העכשווית היא אפורה. היא פחות קודרת ממה שהיתה בקיץ אשתקד, אבל רחוקה מלהיות משמחת. חצי שנה כלכלית משופרת לא חילצה אותם מהביצה הטובענית של שלוש השנים הרעות.

 

על מי פוסח השגשוג? הוא פוסח על אזורי הפריפריה הישראלית, על הצפון הרחוק והדרום הרחוק. מצוקה קשה חונקת גם עכשיו עיירות כמו דימונה וקריית שמונה. האנשים שם עדיין מחפשים עבודה, פרנסה, עתיד. במקרה הטוב, לא נוספו דורשי עבודה חדשים לתורים בלשכות התעסוקה. גם מקומות עבודה לא נוספו. שכרם של העובדים - ברי המזל - נשחק. הם עובדים יותר תמורת פחות כסף. הכלכלה של אופקים וחצור צמחה ברבע הראשון של השנה אולי ב-1% עד 2%. שיפור רב בהשוואה לנסיגה העמוקה של שלוש השנים הקודמות, פיגור רב בהשוואה לתל אביב וחיפה, שצמחו ב-8% עד 10%.

 

ההתאוששות פוסחת גם על מי שקיומו היומיומי תלוי בקצבאות הסוציאליות ובהבטחת הכנסה. כוח הקנייה האמיתי של קצבאות הזיקנה נפל בשנתיים שחלפו בעשרות אחוזים. קצבאות הילדים נחתכו כמעט לחצי. קוצצו הגמלאות לפנסיונרים, קוצצו תשלומים לאמהות חד-הוריות. לציבורים אלו, שרמת חייהם נפגעה פגיעה חמורה, אין תקווה למפנה קרוב. הם לא נהנים מצמיחת הייצוא. אצלם המצוקה התנחלה לתמיד.

 

בנק ישראל, שאינו מוסד סוציאלי, כבר העיר על כך שפירות ההתאוששות הכלכלית העכשווית לא מתחלקים במידה שוויונית: ככל שאתה אמיד יותר, אתה קוטף מהם יותר. ככל שאתה עני יותר, אתה מקבל פחות או לא מקבל מאומה.

 

התרחבות הפערים מאיימת לא רק על היציבות החברתית והפוליטית של ישראל, אלא גם על המשך הגידול הכלכלי עצמו. התאוששות לא מאוזנת, שאינה נחלת רבים, מגיעה למבוי סתום. המקופחים הולכים לקלפי ומפילים את הממשלה, שלא הקפידה לשלב הגינות חברתית בצמיחה כלכלית.

 

הדוגמה האחרונה: הודו. בהודו הרפורמות הליברליות הצליחו מעל למשוער, ההיי-טק פרח והמשק צמח. אבל במרחק של שעת נסיעה ברכבת מניו-דלהי צפונה או דרומה נותרו בעינם העוני, הדלות, האדישות. משם עלה קול המחאה שהכריע בבחירות, והעניק כוח עצום למפלגות סוציאליסטיות ואפילו קומוניסטיות נוקשות.

 

אצלנו אין סיכוי לסוציאליזם ממלכתי או לקומוניזם נוסח הודו, אבל יש סיכוי לחיזוק משמעותי בכוחן של מפלגות המייצגות, והמתיימרות לייצג, את הנזנחים. את מי שנותרו בתחנה השוממה כשרכבת הצמיחה יצאה ממנה בזינוק.

 

היזהרו מהודו בישראל. היזהרו גם מחיזוי כלכלי פשטני בנוסח "מה שהיה הוא שיהיה". אם הייצוא מישראל גדל ברבע שנה אחד בכ-50% ומשך אחריו את המשק, זה לא אומר שהייצוא יגדל עד סוף השנה ב-50%. לצמיחה של החודשים האחרונים היו ארבע רגליים חזקות: המדיניות הרפורמיסטית של נתניהו, ההתאוששות העולמית בתעשיות הטכנולוגיה, השיפור במצב הרוח האזרחי והרגיעה הביטחונית. רגליים אלו נחלשות עכשיו עד מאוד. שלוש לפחות קיבלו צורה של כרעי תרנגולת רופפות.

 

תעשיות הטכנולוגיה, גם שלנו, צמודות למדד מניות הטכנולוגיה, הנאסד"ק, המצוי בירידה מתמשכת ומחריפה. מצב הרוח של הצרכנים הפך שוב לשפוף. הרגיעה הביטחונית הופרה לגמרי. רק על נתניהו אפשר לסמוך, בתנאי שיישאר בממשלה. הוא יתמיד במדיניות הרפורמות שלו, ובנחישות רבה. זו רגל חשובה בסולם ההתאוששות, אבל היא רק רגל אחת. ועל רגל אחת לא עומד אף סולם.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים