שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    מאדים: נחיתה היסטורית, וחלום על התיישבות אנושית
    גולת הכותרת של חקר מאדים במאה ה-20 היתה ללא ספק זוג חלליות וייקינג האמריקניות, שנחתו על מאדים בשנת 1976 בשני מקומות שונים וביצעו שם מחקר לאורך יותר משנה. מבחינת תחכום ומורכבות המעבדות בשתי החלליות, הן היו חסרות תקדים. כתבה שניה בסדרה

    ניסיונות להטיס חלליות אל מאדים נעשו החל מ- 1960 (בתחילה על-ידי ברה"מ), אך החללית הראשונה שהצליחה להתקרב למאדים ולשדר נתונים מסביבתו היתה כאמור מארינר 4 האמריקנית. בתחילת שנות ה-1970 הוטסו בהצלחה חלליות אל כוכב הלכת האדום ואף היתה הנחיתה הראשונה על פניו (החללית מארס-3 של ברה"מ ב-1971); כמו כן החללית מארינר 9 של ארה"ב פעלה בהצלחה ממסלול לווייני סביב מאדים.

     

    הפרטים הראשונים ששידרה מארינר 9 – לאחר שנרגעה סופת החול הענקית שקידמה את פניה כשהגיעה לפני מאדים – היו ארבע נקודות בולטות מעל ענני החול; היו אלה הרי געש ענקיים שפסגותיהם בלטו מעל האבק. הגדול בהם הוא הר אולימפוס (Olympus Mons). וזאת יש לזכור – ככל שהכבידה של פלנטה קטנה יותר, יכולים להתרומם על פניו הרי געש גבוהים יותר. <כאן הכנסתי את העניין שהושמט קודם לכן.

     

    צמד הוייקינג

     

    גולת הכותרת של חקר מאדים במאה ה-20 היתה ללא ספק זוג חלליות וייקינג האמריקאיות, שנחתו על מאדים בשנת 1976 בשני מקומות שונים וביצעו שם מחקר לאורך יותר משנה. מבחינת תחכום ומורכבות המעבדות בשתי החלליות, הו היו חסרות תקדים. המטרה העיקרית של חלליות וייקינג, כפי שהבין הקהל הרחב, היתה החיפוש אחר חיים.

     

    המעבדות הממוזערות בתוך החלליות בחנו את האפשרות של קיום חיים מיקרוסקופיים. תוצאות הניסויים הראשוניים היו מעודדות: נראה היה שהאפר על קרקע מאדים שורץ חיים! ואולם לאחר כשנה התברר שניתן להסביר את כל התגובות שהתקבלו מהמכשירים על-ידי הנחה של קיום תרכובת ברזל עתירת חמצן על-פני ובתוך הקרקע.

     

    תעלומת החיים

     

    תעלומת קיומם (או היעדר קיומם) של חיים על מאדים בתקופה העתיקה מאוד ואף בזמן הנוכחי עדיין לא נפתרה. חלק מחלליות המחקר שפועלות בימים אלה הן על פני הקרקע והן במסלול לווייני סביב מאדים נועדו למצוא סימנים שיכולים להעיד על אפשרות של קיום צורות חיים פשוטות, בעיקר על-ידי גילוי סימנים של מים.

     

    בתמונות רבות שצילמו חלליות המסלול מופיעים ערוצי "נחלים" יבשים. האם הדבר מוכיח שבעבר היו מים נוזליים על מאדים? יש סבירות גבוהה שנוכחות של מינרלים על מאדים שאותרו על-ידי הגשושית "אוֹפּורטוניטי", אשר על כדור הארץ נוצרים בתוך תמיסה מימית (הֵאמֵטיט, תחמוצת של ברזל שנוסחתה הכימית וצבעה אדום עמוק כצבע הדם) אמנם תומכת בהימצאות מים נוזליים בתקופה כלשהי על מאדים.

     

    קרח בכיפות

     

    בעזרת חלליות שהקיפו ומקיפות את מאדים התברר כי כיפות הקטבים, שקוטרן כמה מאות קילומטרים, מכילות גם קרח של מים (בהרכבן כלול גם הרבה קפוא). יש גם סברה שמתחת לפני הקרקע קיימים מרבצי קרח גדולים. במילים אחרות, חוקרים רבים חושבים שיש מים על מאדים, אם כי אלה לא נמצאים כיום במצב צבירה נוזלי.

     

    הסיבה לכך, כפי שכבר נרמז מקודם, הוא צירוף של טמפרטורה נמוכה עם לחץ האוויר הנמוך של האטמוספירה הדלילה. הטמפרטורה על מאדים משתנה (בהתאם לקו הרוחב) בין 27 (+) מעלות צלזיוס בקיץ, על קו המשווה, לבין 143- מעלות צלזיוס בקוטב של המחצית ה"חורפית", כאשר הטמפרטורה הממוצעת הכללית היא 55- מעלות צלזיוס (וזאת לעומת טמפרטורה ממוצעת כללית של 14 מעלות על פני כדור הארץ). בקטבים, שינויי הטמפרטורה על מאדים קיצוניים יותר ושם גם מוצאים את כיפות הקרח.

     

    טמפרטורות

     

    הקרח של מים ופחמן דו-חמצני זקוק בעצמו למנת חימום לא קטנה עד שהוא מתאדה. הטמפרטורה בקטבי מאדים משתנה בין 140מעלות צלזיוס לבין 20 מעלות. שינויים קיצוניים אלה של טמפרטורה גורמים להתנדפות הפחמן הדו-חמצני. ממדידות וחישובים עולה שכרבע מכל הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה קופא עם בוא החורף באחת המחציות של מאדים; רוב החומר שוקע באזורי הקטבים, שם הקור העז ביותר, ומכסה שכבות שהצטברו משנים קודמות.

     

    בשכבות אלו נמצא גם קרח של מים. כאשר במחצית הצפונית של מאדים שורר קיץ, שכבת הפחמן הדו-חמצני הקפוא על פני השטח נעלמת לחלוטין ושכבת קרח המים מתחילה להתנדף. בתקופה זו האטמוספירה מעל אזור הקוטב הצפוני של מאדים רוויה באדי מים וטמפרטורת פני השטח היא בערך 120 מעלות.

     

    לבוא עם חליפה

     

    הקור המקפיא השורר על מאדים, הלחץ האטמוספירי הנמוך מאד וכן הקרינה המסוכנת – בעיקרה קרינת על-סגול, אך גם קרינת X וקרינת גאמא ואף קרינה חלקיקית שמקורה ברוח השמש יחייבו את האסטרונאוט המשוטט על מאדים להצטייד בחליפת הגנה מתאימה. נציין כי האטמוספירה הדלילה מאד של מאדים, והשדה המגנטי החלש שלו אינם מספקים הגנה מפני קרינה מסוכנת, שבכדור הארץ נבלמת הודות לשדה המגנטי הניכר שלו, והאטמוספירה.

     

    לעומת זאת, כוח הכובד הקטן על-פני מאדים יסייע לאסטרונאוט להחזיק על עצמו את ה"שריון" ההגנתי. אך ראוי לתת את הדעת: על אף ההרגשה הקלילה של מאסה גדולה על הכתפיים בגלל כוח המשיכה המוקטן, ההתמדה של אותה מאסה גדולה נשמרת כיוון שהיא לא תלויה בכוח הכובד. לכן התנועה עם מאסה גדולה צריכה להתבצע בזהירות!

     

    שאלת המושבה

     

    אבל ביקור חטוף, ולו למשך מספר חודשים, לא יספק את הרבים שהיו רוצים לראות נוכחות מתמדת של בני אדם על מאדים, שאף תתפתח
    למושבה משגשגת: מטרה אפשרית למושבה כזאת היא מתן מענה לסכנה הקיימת למין האנושי מאירועים שיכולים להביא להשמדתו המוחלטת, כמו למשל פגיעה של אסטרואיד ענק. האם הקמת מושבה אנושית גדולה על מאדים היא בכלל אפשרית? לצורך זה הומצא המושג terraforming - הארצה - וייתכן שהיישום הראשון שלו יהיה במאדים.

    פורסם לראשונה 19/05/2004 12:45

     

    כתבה זו הנה הכתבה השניה בסדרת כתבות העוסקת ב"הארצת" מאדים
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מאדים: ליישם הארצה
    האם מושבה בכלל אפשרית?
    צילום: נאס"א
    ספיריט על מאדים
    צילום: נאס"א
    מומלצים