שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    לצאת לטיול על אדמת המאדים
    הדוגלים ברעיון ההארצה רוצים להפוך את כוכב הלכת הצחיח למקום בו אפשר יהיה להסתובב ללא חליפות הגנה ולנשום אוויר צלול, עשיר בחמצן. כמו כן, אפשר יהיה לרחוץ ולשוט באגמים ובאוקיינוסים, אם כי אלה לא יהיו עמוקים במיוחד. חלום זה יכול להתממש, אולי, תוך כמה מאות שנים. כתבה שלישית בסדרה

    הדוגלים ברעיון ההארצה רוצים להפוך את כוכב הלכת הצחיח למקום בו אפשר יהיה להסתובב ללא חליפות הגנה ולנשום אוויר צלול, עשיר בחמצן. כמו כן, אפשר יהיה לרחוץ ולשוט באגמים ובאוקיינוסים, אם כי אלה לא יהיו עמוקים במיוחד. חלום זה יכול להתממש, אולי, תוך כמה מאות שנים. בהמשך יתואר אחד התסריטים האפשריים, פרי סדנה בנושא זה שקיימה נאס"א בשנת 2000.

     

    הארצת מאדים

     

    התנאי להפיכת מאדים למקום דמוי כדור הארץ הוא נוכחותם של מים ופחמן דו-חמצני בכיפות הקטבים, וכן הימצאות חנקן באטמוספירה ואולי גם בתוך הקרקע. מרכיבים אלה הנחוצים לקיום חיים אמנם מצויים על-פני מאדים, אך הבעיה היא בזמינותם של חומרים אלה ליצורים חיים. האטמוספירה הנוכחית של מאדים דלילה ביותר ורובה פחמן דו-חמצני.

     

    הסיבה היא המצב המיוחד בו לכוד מאדים בעידן הנוכחי, שהוא "תקופת קרח" עמוקה. תכלית התוכנית היא "לשחרר" את המים ואת הפחמן הדו-חמצני מכיפות הקרח כדי לעבות את האטמוספירה. הדבר יביא בהכרח להתחממות פני מאדים בגלל תופעת החממה, הבולטת כל כך על נוגה ובמידה פחותה יותר על כדור הארץ. הדבר יגביר יגביר עוד יותר את תהליך ההתחממות.

     

    קודם כל אקלים

     

    שינוי האקלים יהיה למצב קבוע של מאדים חם, וכך אולי תתאפשר בעוד כמה מאות שנים התיישבות אנושית מאסיבית על מאדים. אם, למשל, אפשר יהיה לשחרר את ה- שלכוד במצב קפוא בקטבים ואולי גם מתחת לפני השטח של מאדים, אפשר יהיה "לבנות" אטמוספירה שתיצור לחץ קטן רק במקצת, בשליש עד חצי, מזה שבגובה פני הים על כדור הארץ.

     

    כמות החומר הלכוד בקטבים הוערכה על בסיס צילומי לוויינים: כל החומר שמראה מבנה שכבתי, הן במחצית הצפונית של מאדים והן בדרומית, מהווה נפח של כשלושה מיליון ק"מ מעוקבים. זהו הנפח של כיפת הקרח שבגרינלנד ואם אמנם מדובר בקרח של מים, אזי זהו חלק קטן מהמים שכיסו פעם את פני מאדים.

     

    אז איך מחממים?

     

    בשנים האחרונות הוצעו מספר תסריטים אפשריים להתחלת חימומו של מאדים. הרעיון הוא שתיווצר תופעת חממה שמזינה את עצמה, ותגרום להמסה ולנידוף נוספים של פחמן דו-חמצני. בסופו של התהליך הטמפרטורה הממוצעת של פני מאדים תעלה, כך משערים, כמעט ב-60 מעלות מערכה הנוכחי. להלן ארבע אפשרויות לבניית אטמוספירה ראשונית על מאדים, שממנה סביר להניח שאפשר לקבל גם אטמוספירה דומה לזו של כדור הארץ.

     

    זרקורים ענקיים מאירים את קטבי מאדים: אחת האפשרויות, הפחות סבירות, למימוש הוצגה על-ידי מדענים רוסיים; הם מציעים לשגר מראות ענק למסלול סביב מאדים כך שאור השמש שיחזירו לעבר הקטבים יחמם את הקוטב ויגביר את קצב התנדפות הגז הקפוא. הבסיס לשיטה זו היא טכנולוגיה שפיתחו הרוסים, ואף ניסו בהצלחה בטיסת חלל אחת, לפרישׂת מראות גדולות וקלות, שבנויות מיריעות חומר פלסטי דקיק, מיילר (mylar), שמשמש לעטיפת מזון, המצופה בשכבה דקיקה הרבה יותר של אלומיניום.

     

    הצעה מסובכת

     

    כדי להעריך עד כמה מסובכת הצעה זו, נציין שכדי לגרום לעלייה של חמש מעלות בטמפרטורה הממוצעת של קטביו, יש לפרוש סביב מאדים מראות מסלוליות שקוטרן כ-200 ק"מ! עלייה כזו בטמפרטורה תגרום לנידוף כיפת הפחמן הדו-חמצני הקפוא בקוטב הדרומי של מאדים ולדרבון תהליך החממה.

     

    "צביעת" אזורי הקטבים: אפשרות אחרת של שחרור גז החממה העיקרי שעל מאדים ממצבו הקפוא היא שינוי כושר החזרת האור של משטחי הקרח בקטבים. אם, למשל, אפשר יהיה "לצבוע" את כיפת הקרח הדרומית בצבע שחור, אזי היא תבלע יותר קרינה מהשמש וזה יביא לנדוף.

     

    לכסות את הקרח

     

    אפשרות כזו הוצעה על-ידי חוקרים במכון שימיזו (Shimizu) ביפן. אחת הדרכים להשגת התוצאה של כיסוי הקרח בצבע שחור היא התפוררות שני הירחים של מאדים תוך כניסה מבוקרת לאטמוספירה. בלימה חלקית של תנועת ההקפה יכולה לגרום לשינוי מסלול שיביא בבוא הזמן לנפילת פובוס, ואחריו דאימוס, על מאדים. תוך כדי החדירה לאטמוספירה חלק מחומר הירח הנופל יתפזר כגרגרי סלע זעירים. רובם של החלקיקים יגיעו לאזורי הקטבים בגלל התנועה הטבעית של האוויר.

     

    הפעלה יזומה של הרי געש: דרך אחרת היא לגרום התפרצות געשית על מאדים, באזור של הרי הגעש הגדולים, ובראשם הר אולימפוס. כמו בכדור הארץ, התפרצות געשית זורקת כמויות עצומות של אפר ועפר לאטמוספירה. השפעת הגרגרים הזעירים שמועפים לאטמוספירה על האקלים אינה ברורה מספיק כדי לנבא אם התהליך המוצע יחמם את מאדים או דווקא יקררו.

     

    השפעת הגרגרים

     

    אך השפעת הגרגרים לאחר נחיתתם באזורי הקטבים של מאדים ברורה; הימצאותם על הקרח תגרום להשחרה משמעותית, כלומר להגדלת מקדם הקליטה של הקרינה על-ידי הקרח, ולכן לחימום הקרח ונידופו. באותה הזדמנות, החייאת הר אולימפוס ואזורי הגעש האחרים על מאדים אמורה, כך מאמינים המציעים, להתיך את קרח העד שנמצא מתחת לפני הקרקע במקומות רבים על מאדים. הצירוף של כל התופעות אמור לחמם את כוכבי הלכת ולבנות עליו אטמוספירה משמעותית. הבעיה היא שדרבון הרי געש עשוי לדרוש פיצוצים גרעיניים בעומק הקליפה של מאדים!

     

    הפגזה מהחלל: הצעה אחרת, שהעלו החוקר כריסטופר מק-קי (Christopher McKee) מאוניברסיטת ברקלי, שארגן את הסדנה של נאס"א בעניין מאדים, ויו"ר "חברת מאדים" (Mars Society) האמריקאית, רוברט זוברין (Robert Zubrin), היא הפצצת מאדים בגופי קרח שכיום מקיפים את השמש (שביטים ועצמים מחגורת קויפר. שהרי בשולי מערכת השמש משייטים גרמי שמיים קטנים, שעשויים בעיקר מקרח של מים וגזים קפואים אחרים (פחמן חד-חמצני ודו-חמצני, אמוניה, מתאן).

     

    לרוב, אנו מכירים את הגופים הללו ככוכבי שביט. כאשר גוף כזה נמצא במסלול מאוד אליפטי, הוא מתקרב לפעמים לשמש ואז חום השמש גורם לחלק מהחומר

    הבונה את הגוף להתנדף. יחד עם הגזים שהיו קפואים, משתחררים גם גרגרי אבק רבים שהיו לכודים בתוך הקרח. האבק נדחה על-ידי רוח השמש והקרינה שנפלטת ממנה ויוצר זנב בהיר, שמחזיר את אור השמש. גם הגז נדחה הלאה מהגוף שפלט אותו ויוצר זנב שני. כל זה מתרחש מתוך גוף שקוטרו מקילומטרים אחדים עד לכמה מאות קילומטרים.


    פורסם לראשונה 19/05/2004 12:53

     

    כתבה זו הנה הכתבה השלישית בסדרת כתבות העוסקת ב"הארצת" מאדים
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מאדים: בינתיים, רק עם חליפות
    צילום: נאס"א
    מאדים: דרוש "לשחרר את המים"
    צילום: טלסקופ החלל האבל
    אז איך מחממים?
    צילום: נאס"א-JPL
    מומלצים