אופירה הניג תנהל אמנותית את תיאטרון "המעבדה" בירושלים

השחקן והבמאי עודד קוטלר, שליווה את הקמתו של תיאטרון "המעבדה" בירושלים וכיהן כמנהלו האמנותי הראשון, יפרוש מתפקידו בחודש יולי הקרוב. את קוטלר תחליף בתפקיד הבמאית אופירה הניג, מנהלתו האמנותית של פסטיבל ישראל בשלוש השנים האחרונות.

הסיבה לחילופי התפקידים קשורה להתרחבות פעילותה של "המעבדה" והצורך במנהל אמנותי בהיקף של משרה מלאה. קוטלר, שאמנם גיבש את התפיסה האמנותית של המקום והניח את התשתית הייחודית לו, לא יכול היה לעמוד בדרישה זו בשל פעילותו העניפה מחוץ לתחומי "המעבדה". תחת ניהולו האמנותי של קוטלר הפיקה "המעבדה" חמש הפקות מצליחות - "גוויותי ורבותי", "מעשה במלך ענו", "מחזה חלום", "וויצק" ו"מוות בנעלי בית". הניג מצדה מתכוונת להפוך את "המעבדה" למרכז יצירה ובית לאמנים בירושלים ובמקביל לקשור קשרים בין המרכז ליוצרים בינלאומיים על מנת להרחיב את השפה האמנותית בתחום התיאטרון, המוזיקה והמחול. כמו כן יושם גם דגש מובהק על עידוד הדיאלוג בין טכנולוגיות חדשות ואמנות.

"המעבדה" הוא גוף שהוקם על-ידי אראל מרגלית, העומד בראש עמותת JVP והוא זה שמימן את הקמת התיאטרון ואת פעילותו השוטפת. זו הפעם הראשונה בה תעמוד הניג בראש מוסד תרבות שפועל במסגרת המגזר הפרטי ולא הציבורי.

הניג, שנחשבת לבמאית מחוננת בעלת שפה תיאטרונית ייחודית משלה, ביימה בין היתר את ההצגות "פרגודים", "אנה גלקתיה" ו"השיבה למדבר". במסגרת תפקידה החדש היא תחזור גם לתחום הבימוי האהוב עליה. בשנת 2005 עתידה הניג לביים במקום את "סלומה" מאת אוסקר ווילד בתרגום חדש של הבמאי והשחקן ניזאר אמיר זועבי.

הניג שבה הביתה

"במובן מסוים יש לי תחושה שאני חוזרת הביתה" אומרת הניג, שבוע לפני פתיחתו של פסטיבל ישראל. "זה לא חדש שמה שמעניין אותי זה תהליך היצירה, ובמסגרת הניהול האמנותי של 'המעבדה' אני בעצם אחזור, אחרי שלוש שנים של חשיפה מאוד גדולה למה שקורה בעולם בתחום האמנותי, ליצירה המקומית ולבימוי. אני רוצה להתמקד בתהליכים ולהקדיש למציאת אלטרנטיבות את כל הזמן, היכולות והאנרגיות שלי".

הניג אינה מצטערת על שלוש השנים האחרונות בהן ניהלה אמנותית את פסטיבל ישראל: "זה היה פסק זמן שאני מתייחסת אליו כאל העשרה. הדבר הכי חשוב שקרה במהלך שלוש השנים האלה היה שיצאתי מגבולות התיאטרון בו הייתי תחומה ונחשפתי למחול, מוזיקה ויצירה רב-תחומית שמרתקת אותי. האהבה הגדולה ביותר שלי היא עדיין תיאטרון, אבל זו היתה תקופת למידה מעשירה שאליה אתייחס תמיד כאל מתנה גדולה שקיבלתי".

בשנה החולפת הועלה שמה של הניג כמועמדת פוטנציאלית לתפקיד המנהלת האמנותית של התיאטרון הלאומי הבימה. בימים אלה, בהם מתקיימים דיונים לגבי איושו הפרסונלי של התפקיד, מודה הניג שלמרות הכבוד היא מעדיפה את ה"מעבדה". "אני לא אדם ממלכתי, ובמידה מסוימת שלוש השנים האחרונות היו מעין סכיזופרניה עבורי במובן זה. בדיוק מאותה הסיבה אני לא חושבת שניהול אמנותי של 'הבימה' היה נכון עבורי או עבור התיאטרון. 'הבימה' זקוק למנהל אמנותי במשרה מלאה, ואני חושבת שאילן רונן הוא בחירה מצוינת. הוא איש תיאטרון וחינוך, איש יוצר ובעל יכולת להוביל קו אמנותי מעניין. אני חושבת שהוועדה, אגב, צריכה להיות קשובה מאוד לרחשי הלב של עולם היוצרים ולא לתת להשפעות שלטוניות ופוליטיות להיות מעורבים בהחלטה".

לדברי הניג הצגות "המעבדה" לא יימכרו החוצה, אם כי יש בכוונתה לקיים שיתופי פעולה עם גורמים ויוצרים בינלאומיים. הניג, שקשורה בחוזים עם תיאטרון "הבימה" לפיהם היא מחויבת לביים לתיאטרון, ביקשה בשלב זה להשתחרר מהחוזה על מנת שתוכלל להתמקד ב"מעבדה". "ברמה האישית אני מתגעגעת לתל-אביב, אבל מבחינת היצירה המורכבות של ירושלים מרתקת אותי והמרחק מתל-אביב עושה לי טוב".