שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    תרומת זרע: עד כמה זה בטוח?
    בישראל 2004 כבר מדברים בגלוי על תרומת זרע. מה שהיה לפני שנים לא רבות פתרון חשאי, הפך לתהליך שמאות ישראליות משתמשות בו בשנה. אבל לא הכל ורוד: שורה של מומחים סיפרו בכנס שנערך לאחרונה בנושא על הבעיות, כגון - מה בודקים אצל מי שתורם זרע? רק מה שחייבים, וזה די מעט; האם קיימים מנגנוני בקרה ופיקוח יעילים? לא ממש; ועד כמה גדולה הסכנה לתוצאה של גילוי עריות? כתבה ראשונה בסדרה

    "יש נתרמות זרע שמתלבטות – פולני? לא, לא רוצה. מרוקאי? לא, בעצם אני אחזור לפולני. הן עוברות על הרשימה, נורא מתלבטות. הן מנסות לשדרג את עצמן באמצעות התורם. הן רוצות להגשים בתוך הילד שלהן, באמצעות התכונות הנהדרות של התורם, שתהיינה הטובות ביותר האפשרי – אינטליגנציה (הכי

    חשוב), מוצא, גובה (הכי חשוב – גבוה, גבוה, גבוה), בלונדיני עם עיניים כחולות מאוד הולך. הן רוצות בחורים יפים".

    (ד"ר רות וייסנברג, מנהלת המעבדה של בנק הזרע במרכז הרפואי "שיבא" בתל השומר)

     

    חשבת ללדת ילד מתרומת זרע? ייתכן וכדאי לך לשקול מחדש את החלטתך. המומחים הבכירים בתחום בישראל קובעים: יש להבהיר לנשים את תנאי הפתיחה הקשים ואת התמונה כולה, על כל הבעייתיות שבה.

     

    בין היתר: תורמי הזרע נבדקים בצורה שטחית ביותר, ופרט לכמה מחלות אין כל אפשרות לדעת מאילו מומים גנטיים הם סובלים; תורם זרע יכול, בנקל, לפזר את זרעו בין כמה בנקים בארץ – ופיקוח על כך אינו קיים בפועל; הסכנה לנישואי קרובים ("אחאים", בז'רגון המקצועי) היא "גבוהה מאוד וממשית". כלומר - למעשה אפשרות של גילוי עריות איננה "בשמיים".

     

    בעולם הולכת וגוברת המודעות לכך: לאחרונה הודיעה המועצה האמריקנית למזון ותרופות על הגדלת מספר הבדיקות שעוברים תורמי זרע. מעתה ייאלצו התורמים לעבור בדיקות שונות, הכוללות שיקוף, על מנת לוודא שהם אינם נושאים מחלות זיהומיות. במסגרת הבדיקות החדשות, יעברו תורמי הזרע בדיקות איידס, צהבת בי, צהבת סי, עגבת ומחלת הפרה המשוגעת.

     

    ומה אצלנו? ישראל היא השיאנית העולמיות בשיעור ההפריות החוץ גופיות ביחס לאוכלוסייה. כ-500 הריונות חדשים נוצרים מדי שנה בעקבות תרומות זרע, שמתבצעות באחד מ-10 בנקי הזרע בארץ: בהדסה "עין כרם" ו"הר הצופים" בירושלים; במרכז הרפואי "סוראסקי" בתל אביב; בבית החולים "העמק" בעפולה; במרכז הרפואי "שיבא" בתל השומר; במרכז הרפואי "רבין" בפתח תקווה; בבתי החולים "רמב"ם", "כרמל" ו"בני ציון" בחיפה; ובמרכז הרפואי "אסף הרופא" בצריפין.

     

    ולמרות זאת, כפי שהעלה כנס בנושא שהתקיים באוניברסיטה העברית בשבוע האחרון - ב"מפעל ההזרעה" הישראלי ישנם סימני שאלה רבים, שעל כל אשה (וגבר) להכיר אותם. ynet מביא לכם כתבה ראשונה בסדרה.

     

    "הנשים חוששות לפספס את החלון"

      

    כיצד מתקיים התהליך? מיכל בר-חווה, יועצת פריון ביחידה להפרייה חוץ גופית והמכון לחקר הפוריות בביה"ח "ליס" ליולדות בתל אביב, הסבירה בכנס: "קודם כל יש את הבחירה בזרע התורם שזה נעלם מאוד מאוד גדול, ולנעלם הזה יש השלכות לא פשוטות על החיים של האשה ועל החיים של הילד, כמו מה המשמעות של התהליך מבחינת הילד, שיגדל ללא אב וללא זהות אב, ומה זה בשביל האשה לגדל ילד ללא בן זוג. הזרע של התורם, הנעלם הזה, מעורר מחשבות, חרדות ופחדים אחרים. גם מבחינה גנטית, יש הרבה דברים שלא נבדקים, כמו תכונות. לא מצלצלים למשטרה לבדוק אם יש עבר פלילי. זה בהחלט נעלם גדול עבור האשה ויש לזה הרבה השלכות. היא יכולה לפנטז מהיום עד מחר מי התורם – אבל היא לא יודעת עליו שום דבר, ועם השום דבר הזה היא והילד יחיו כל החיים".

     

    "אחרי כן יש את התהליך הרפואי עצמו", ממשיכה בר-חווה, "שעם כל הניסיונות של המערכת להיות נחמדה – זאת הפריה, שנעשיית בבית חולים על כסא גניקולוגי תחת אורות הניאון, באמצעות מזרק, ולא באווירה נעימה ורגועה של הפריה. מתהליך כל כך טכני צריך להיכנס להריון. את כל זה האשה עושה לבד, כשמראש היא באה לתהליך הזה לא כבחירה ראשונית – אלא מתוך ברירת מחדל והרבה ויתור על דברים שהיא הייתה רוצה, כמו משפחה, בן זוג, בן זוג מפרנס, בן זוג אוהב. היא באה מראש עם כל האובדנים האלו והוויתורים האלו – ועוברת לבד את כל התהליך של הטיפולים, שהם לא קלים, וכוללים גם הורמונים. מה קורה כשההריון לא תקין? זה קורה במקרים רבים, וגם אז היא לבד. זה תהליך מאוד לא פשוט, אין על מה לדבר".

     

    "עד כה טיפלנו ב'איכילוב' ב-1,000 נשים", היא מספרת, "רובן בגיל מתקדם, באות אל התהליך כברירת מחדל, עם תחושות של ויתור ואובדן, אבל וכאב. הן מספרות על אובדן הזוגיות – על מערכות יחסים שנכשלו, אכזבו, לא התקיימו, לא התפתחו ולא התממשו. נשים רבות מדווחות על תחושת החמצה, תחושת כאב על הכשלון, כשלון במימוש הפנטזיה, כשלון בהקמת המשפחה, החמצת האהבה, אובדן התמימות, לא יותר 'בת של' ועל כאב הפיכחון – לאמהות יש גיל סביר וייתכן שהן לא ייכנסו להריון אם יפספסו את 'חלון ההזדמנויות'. נשים סיפרו לי כי הן מרגישות שאיכזבו את הוריהן ובעיקר את עצמן, דיווחו על כך שהן מרגישות שהן חייבות לנצל את ההזדמנות הזאת ואמרו 'אני לא רוצה לחשוב מה יהיה אם זה לא יצליח'. בין הסיבות שמייצרות את המוטיבציה להפוך לאם: מימוש הנשיות, הנורמה החברתית, הולדת ילד כפיצוי על החסר והרצון לא להישאר לבד. מצד הסביבה החברתית הן זוכות לתגובות אמביוולנטיות".

      

    איך מוצאים תורם זרע?

     

    ד"ר רות וייסנברג, מנהלת המעבדה של בנק הזרע במרכז הרפואי "שיבא" בתל השומר, התרכזה בהרצאתה בצד של תורם הזרע. "אנחנו שמים מודעות באוניברסיטאות, במכללות, איפה שרק מזדמן לנו שאנחנו יודעים שיכולה להיות אוכלוסייה טובה ברמה מסויימת ובמצב בריאות מסויים, ופונים אלינו חבר'ה צעירים ששומעים עלינו. המצב הוא כזה שבדרך כלל פשוט מגיעים עלינו כי שומעים עלינו. מגיעים כמה עשרות בשנה, ועד כה הגיעו אלינו למעלה מ-300 תורמים. זה בהחלט יחסית מעט".

     

    "המפגש עם התורמים והסינון שלהם מתבצע באמצעות יותר משיחה אחת. מסבירים להם על עצם העניין ומה המשמעות של זה. ואחר כן עוד פגישה שבה הרופא בודק אותם ומשוחח איתם. הם ממלאים שאלון לגבי מצב בריאות. זה סיפור לא כל כך חפיף. הם חותמים על גליון בריאות ונבדקים גופנית שאין להם שום אנומליות חיצונית. אנחנו כמובן לא יכולים לחדור אליהם לוורידים".

     

    "כל תורם מקבל יותר מ-50 דולר לכל תרומה", היא מספרת ל-ynet. "אולי לפעם אחת זה לא סכום עתק, אבל כיוון שהם עושים את זה מספר פעמים בחודש – זה מגיע בכל זאת למשהו משמעותי. זה בעצם הדבר היותר חשוב. תרומה זה לא פעם אחת, וזה מתקשר למה שאמרתי קודם. כי ממבחנה אחת אין לנו מה לעשות. אין לזה שום ערך. משום שזה לא 1:1 – על כל תרומה הריון. אנחנו צריכים בערך 11 מבחנות זרע כדי להשיג הריון. כל פעם שמגיע מישהו, דוגמת הזרע שלו נבדקת מחדש ועל פי נתוניה היא מחולקת למנות. כל מנה היא מבחנה. כשאני אומרת מבחנה – זאת מבחנונת קטנה שמכילה כמות אופטימלית של זרעונים, מעל סף מסויים שהוא בטוח טוב להפרייה. זה יכול להיות 2-6 מבחנות מכל פעם שבחור מגיע לכאן ותורם מזרעו".

     

    מיהם התורמים? "מגיעים לכאן חיילים, סטודנטים, ופה ושם גם אנשי מקצוע, אנשים שגמרו את הלימודים", היא מפרטת, "צעירים דיים, לא נשואים, שמרשים לעצמם. אנחנו מגבילים את זה עד גיל 28-30. זה מאוד נדיר שאנחנו עוברים את הגיל הזה. אנחנו רוצים אנשים צעירים, בריאים, שעדיין אין להם מחוייבויות. אנחנו כאן אולי קצת יותר מקפידים, וקצת שונים מאחרים. בחו"ל גם תורמים עד גיל 40 ולא מגבילים את המצב המשפחתי. זה לא בגלל שאנחנו חושבים שהם לא טובים – אלא בגלל שאנחנו לא רוצים לערב את הצד הרגשי של האשה".

     

    "תעודת יושר אנחנו לא מבקשים. אנחנו מדובבים איתם, אנחנו מדברים איתם, אנחנו מנסים לראות מה מעניין אותם, איך הם פעלו, אם הם אוהבים ספורט, מוזיקה. פשוט לתהות על קנקנם וליצור איתם איזושהי קשר. אנחנו לא שולחים אחריהם חברת חקירות או דברים מהסוג הזה. אנחנו הרבה מאוד בנויים על אמון ועל הכרה ממושכת איתם, כי הם תורמים לאורך כמה חודשים".

     

    "כאן יש דבר חשוב", מדגישה ד"ר וייסנברג, "נשים שואלות בדרך כלל איזה בדיקות עברו התורמים, וזה מאוד חשוב להן. אנחנו עושים את כל מה שמחייבים אותנו לעשות – ולא יותר מזה, אבל זה בהחלט לא הרבה. "אני רוצה להדגיש בייחוד את העניין של בדיקות HIV: התורמים תורמים זרע ועוברים בדיקת HIV, והדגימות שלהם נמצאות אצלנו ללא שימוש, בהמתנה במשך 6 חודשים. כעבור חצי שנה התורם נקרא שוב לבדיקת HIV, כך שבעניין הזה יש לנו ודאות של 100%. אם התורם אינו נשא – אנחנו יכולים להשתמש במנות הראשונות שלו. וכך ממשיכים גם הלאה. משרד הבריאות מחייב בדיקות מסויימות, והוא מחייב שלילה של נשאות לאיידס, שלילה של מחלות מין, דלקות כבד – הפטיטיס B ו-C וטאי-זקס. זה הכל".

     

    "חשוב שהנשים בעצמן תיבדקנה, כדי שהן יגידו לנו מה צריך לבדוק אצל התורם", היא אומרת. "למשל, אשה שנשאית של מחלה כמו גושה. אם היא נשאית של גושה, מאוד רצוי שאנחנו נבדוק את התורם. אנחנו יכולים לבדוק את התורם ולקרוא לו. והיה ומצאנו שהבחור הוא נשא לגושה, משהו שאנחנו לא היינו חייבים לעשות על פי הפרוטוקול, אז הוא לא מתאים לאשה הזאת. אבל אנחנו לא יכולים לבדוק את כל הגברים שתורמים זרע לכל הנשאויות הגנטיות האפשריות".

     

    "אפשר לדעת אם הוא חביב וספונטני"

     

    וייסנברג לא מכחישה בשיחה עם ynet את העובדה שלא מדובר בבדיקת עומק של ממש. "אם היינו בודקים כל תורם בצורה יסודית, היה גם צריך לשנות את כל התקנון ולהעלות מאוד את מחירי המנות, משום שבדיקות של תורמים לנשאויות זה עניין יקר. אני הייתי רוצה להמליץ משהו בפני משרד הבריאות ובפני הרשויות: או שהן יעודדו את הנשים להיבדק, או שהן יורו לבדוק את התורמים ואיכשהו לראות מה הן העלויות של העניין הזה. אבל כדאי אולי לבדוק כמה וכמה נשאויות אצל התורמים ואצל הנתרמות. אשה שבאה לקנות זרע ופותחת תיק בבנק הזרע, שתדע, אולי, שבין שאר הבדיקות שמחייבים אותה לעשות – מחייבים אותה לעשות בדיקות לנשאויות. יכול להיות שהיא תגיד שהיא לא רוצה לזהם את הילד שלה באיזושהי נשאות. אבל אם נתחיל ככה – יכול להיות שנישאר עם פחות תורמים. הנשים מתלבטות ומתלבטות ומשדרגות את עצמן באמצעות התורם, והן ירצו. וזה עלול עוד יותר לסבך לנו את העניינים".

      

    "הן יכולות לדעת אם הוא חייל, סטודנט, מוצא הורים וסבים, איפה הוא נולד, צבעים, גובה, איך אנחנו התרשמנו – נחמד / סימפטי / חביב / ספונטני / בעל חוש הומור. לא נותנים יותר מדי – רק כרטיס עם התיאור שלו, וקצת מספרים עליו, אם הוא נחמד, נניח, או קצת יותר מסוייג. הן כולן וכולם איתנו ביחסים מאוד נעימים. בייחוד התורמים. אנחנו לא חברים שלהם, ושומרים על איזשהו דיסטנס, ומדברים איתם בצורה ידידותית ונעימה, אבל מי שלא נעים – לא נשאר איתנו. זה בכל זאת תהליך של כמה חודשים ואנחנו מכירים את האדם שמולנו. אני גם כאשה מאוד אכפת לי כל הדבר הזה, ולכן אני עושה את זה מנקודת מבט מקצועית ונפשית".

     

    בעניין האפשרות שאותו תורם יפיץ את זרעו, היא אומרת: "אנחנו מחתימים אותם על כך שהם לא הולכים לבנק אחר. אני מפסיקה את התורמים אחרי מספר מסויים של מנות, כי אני לא רוצה להרבות בילדים מאותו תורם. אנחנו לא מגבילים את העניין כאשר הוא באותה משפחה. נניח, אשה ילדה ילד והיא רוצה לשריין לה עוד מנות מאותו תורם. אם היא רוצה להחליף תורם – היא תחליף. אנחנו לא מגבילים את זה לשלושה ילדים, כי אי אפשר לקיים בנק זרע עם שלושה ילדים לכל תורם – אבל אנחנו לא עולים הרבה מעבר לזה".

      

    סיכוי לגילוי עריות? יש

     

    הרב ד"ר מרדכי הלפרין, הממונה על האתיקה במשרד הבריאות, דיבר בכנס על הסיכון לגילויי עריות ולנישואי קרובים (כלומר, חצאי אחים שנולדו מאותו אב שתרם את זרעו). "מבחינה ביולוגית אין ספק שהתכונות הגנטיות של הצאצא נרכשות מהוריו, וכמו כן ידוע שנישואי אח ואחות ביולוגים, מעלים את הסכנה למומים קשים בצאצאיהם לאחוזים גבוהים למדי, כשהצאצאים חשופים לתחלואה ולתמותה גבוהות ביותר – 38%-17% פיגור שכלי, 37%-69% מומים מולדים, 10%-23% תמותת יילודים. אף שלענייננו מדובר בסכנת נישואי אח ואחות מן האב ללא קרבת דם מן האם, ולכן הסיכון למומים קשים של הצאצא הוא יותר קטן מאשר בנישואי אחאים מלאים, חישובים גנטיים מראים שעדיין מדובר בסיכון ממשי די גבוה למומים קשים".

     

    "ועדת אלוני שדנה בעניין", פירט ד"ר הלפרין, "הציעה בדו"ח הביניים שלה להקים מאגר ארצי עם זכות העיון למידע ממוחשב, שיצליב את נתוני בני הזוג הנרשמים לנישואין, וישלול או יאשר קירבה גנטית. הדו"ח הממוחשב לא ייתן כל מידע נוסף במצבים בהם אין קירבה היוצרת מניעת חיתון. כדי למנוע סימון או סטיגמטיזציה של ילדים שנולדו מהפרייה רפואית, הוסכם לכלול ברישום הממוחשב גם ילדים שנולדו שלא בדרך זו. המרשם המרכזי אמור, לפי הצעה זו, לזהות כל מקרה של קירבה גנטית בין מועמדים לנישואין, ורק מקרים אלה".

     

    "אולם", הוא מספר, "במהלך שמיעת תגובות הציבור לדו"ח הביניים, שמעה ועדת אלוני מספר התנגדויות, בעיקר מפי שני רופאים גינקולוגים, לשימור זכות הילד להתחקות, לכשיתבגר, על מוצאו הביולוגי, כמו גם לאפשרות עיון רשם נישואין ברישומים הנ"ל. היו שטענו כי הסתברות של נישואי אחים למחצה בשל הפריה רפואית מתורמי תאי רבייה, אינו עולה על הסיכוי הקיים באוכלוסייה הכללית לנישואי אחאים, בשל יחסי מין של הוריהם מחוץ לנישואין. בעלי טיעון זה לא הצליחו להביא סימוכין עובדתיים להערכתם".

     

    "אבל ניתוח הנתונים בישראל מצביע, דווקא, על סיכויי פגישה לא מבוטלים של אחאים גנטיים בגיל הנישואין. גם אם נניח מספר של 100 צאצאים מתורם זרע אחד, והרי ידוע כי תורמים לא מעטים הביאו ללידת מספר צאצאים רב יותר בכמה מרכזי פוריות, הסיכוי של הצאצאים הללו, שהם בני שכבת גיל קרובה, להיפגש זה עם זה, גבוהה מאוד. זאת בהתחשב בעובדה שכל נער או נערה בימי התבגרותו ובשנות ה-20 שלו נפגש עם אלפי בני נוער משכבות הגיל הקרובות לו. לכן, במדינה קטנה כישראל, הסיכוי שביניהם ימצא אח גנטי הוא ממשי. קשה אמנם להעריך את ההסתברות לקשר רומנטי כתוצאה מפגישות כאלה, לאור העדר נתונים מחקריים על השפעת קרבה גנטית על סיכויי משיכה רומנטית בין קרובים שלא גדלו יחד באותה משפחה – אבל מסתבר כי סיכוי כזה איננו מבוטל. משום כך אין להתייחס ברצינות לחישובים סטטיסטיים שאינם מביאים בחשבון את הנתונים הללו, או לחישובים סטטיסטים של סיכויי פגישה שאינם עוסקים במדינה קטנה כמו מדינת ישראל".

     

    "חישוב פשוט מדגים את הסיכויים הגבוהים בישראל למפגש אקראי בין אחאים מתרומת זרע", מסביר ד"ר הלפרין. "תורם יכול ליצור 100 צאצאים, מספר לא בלתי אפשרי בתנאי חוסר הבקרה של ישראל. בהנחה שבני שכבת גיל של 16-26 מונה כחצי מליון בני נוער בהם מפוזרים כל 100 הצאצאים, אזי בפיזור טוב נמצא את אחד הצאצאים בכל קבוצה בת 500,000/100, כלומר צאצא אחד של התורם אמור להימצא בכל קבוצה אקראית בת 5,000 בני נוער. אם נניח כי נער ממוצע נפגש במהלך תקופת גיל זו עם כ-5,000 בני נוער מבני המין השני, הסיכוי לפגישה אקראית עם אחותו/אחיו הביולוגי  - הוא כמעט ודאי".

      

    כל המומחים מסכימים על השורה התחתונה: חייבים להסדיר מערכת רישום לתרומות זרע במדינת ישראל. ד"ר הלפרין קובע: "משיקולים של זכות אנושית בסיסית של אדם לאיתור מוצאו הגנטי, והן משיקולים של בריאות הציבור כדי למנוע סיכון של מומים מולדים כתוצאה מנישואי אחאים, יש להקים מערכת רישום אחידה של תרומת תאי רביה וצאצאיהם. ניתן להעריך שתוך שנים ספורות נסתכל בתמיהה היסטורית על העידן הנוכחי בו נפגעת זכותו הבסיסית של הצאצא".

     

    בכתבה הבאה: מה עם זכויות הילוד?
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    (אילוסטרציה)
    צילום: איי פי
    טפסי בנק הזרע
    ד"ר וייסנברג. הנשים מנסות לשדרג את עצמן
    (אילוסטרציה)
    "הן רוצות בחורים יפים" (אילוסטרציה)
    (אילוסטרציה)
    מומלצים