"אין דבר קשה יותר לאב מאשר לקבור את בנו"

"היה לי חלום. הילד הזה היה החלום שלי, אבל החלום הזה נגמר כאשר הסנדוויץ האחרון שהוא אכל התמלא בדם", כך מספר נעים אבו-יוסף (50), אביו של מוחמד בן השש וחצי, שנהרג בחודש דצמבר האחרון במחנה הפליטים בלאטה שבשכם.

הלילה (רביעי) התפרסם הדו"ח השנתי של ארגון "אמנסטי אינטרנשיונל" שמממצאיו עולה שבשנת 2003 הרג צה"ל 600 פלסטינים, בהם יותר מ-100 ילדים. 

ב-21 בדצמבר עמד מוחמד במפתן הבית, כך הוא אהב לאכול את הארוחה שלו - כשהוא מתבונן בעוברים והשבים. "הרחוב והשוק המו מאדם. לפתע הגיעו חיילים ופתחו באש ללא כל סיבה. צלף אחד ירה במוחמד בחזה ממרחק של שישה או שמונה מטרים, לא יותר מזה. הוא פגע בו בדיוק כשנגס את הנגיסה האחרונה בסנדוויץ'", סיפר האב.

נעים אומר כי מאז אותו יום, חייו אינם חיים. "למעשה, לא נשאר טעם לחיים והם הפכו מיותרים לגמרי".

"המצב הנפשי שלי, של אשתי ושל שלושת ילדינו קשה מאוד. אין דבר יותר קשה לאב מאשר לקבור את בנו, ועוד איזה בן. בן הזקונים שהיה כל כך מיוחד. כל אבא אומר על הבן שלו שהיה מיוחד, אבל תשאל במחנה. כולם יגידו לך שמוחמד שלי היה מיוחד".

נעים נזכר בבנו וקולו נסדק: "הייתי אב קשה עם ילדיי. לא אב רע, אבל נוקשה. עם מוחמד, הייתי אדם שונה. הוא המיס את לבי. לא הייתי אותו אדם. כשהיה מעצבן אותי, לא יכולתי לכעוס, וכשאני הייתי מכעיס אותו, הוא היה זורק את חפציי החוצה, והשכנים צחקו מהילד הקטן והשובב הזה".

"קשה לי מאוד לדבר על היהלום הזה, שאינו איתנו עוד. הילד היה משהו מיוחד. חלמנו עליו הרבה, אבל כנראה שאלוהים רצה אותו יותר, וזה היה גורלו".