אטלנטה 96': אתלטיקה עם קולה
היוונים רצו לחגוג 100 שנות משחקים, אבל הוועד האולימפי החליט לעשות כבוד לחברת המשקאות שעושה עבורו הכי הרבה כסף
במשך שנים רווחה בעולם הספורט ההשערה שמשחקי 1996, בהן חגגה התנועה האולימפית 100 שנות תחרויות, ייערכו באתונה: המקום בה נולדו המשחקים בעת העתיקה וחודשו בעת החדשה. זו גם הייתה התחושה בקרב התקשורת והנוכחים בקונגרס הועד האולימפי ב-1990 בה נבחרה העיר המארחת של משחקי 1996.
קרל לואיס. זינוק לאתמול (צילום: allsport)
לכן, כשהכריז חואן אנטוניו סמארנש, נשיא התנועה האולימפית, שאטלנטה הקדימה את אתונה, בלגרד, מלבורן, מנצ'סטר וטורונטו במרוץ על אירוח משחקי המאה, שררה בעולם הספורט תחושה של הפתעה מעורבת באי נוחות. התחושה הייתה שהתנועה האולימפית העדיפה את הספונסרים האמריקנים על המסורת. אטלנטה היא ביתה של חברת קוקה קולה, הספונסר הגדול והעקבי ביותר של המשחקים. היוונים נעלבו בתחילה, איימו להחרים את המשחקים ואיימו לא להגיש שוב את מועמדותם.
אכלו סופלקי
מסתבר שגם התנועה האולימפית חשה אי נוחות מסוימת. מארגני אטלנטה נתנו ליוונים את מלוא הכבוד כשהזמינו את פרסבקי פטולידו, מדליסטית הזהב היוונייה במאה מטרים משוכות מברצלונה להיות אחת מנושאי הלפיד באצטדיון בטקס הפתיחה. הועד האולימפי הבינלאומי קיים ב-1996 שחזור של המשחקים הראשונים באתונה, ולבסוף החזיר את החוב הבלתי כתוב כשהעניק לאתונה את אירוח משחקי 2004.
חיכו 8 שנים. יוונים מתרגלים הורה (צילום: אי.פי)
עם כל הביקורת על ההחלטה, אין להכחיש שתושבי אטלנטה מצדם עבדו קשה מאד בכדי לזכות באירוח המשחקים. אחת הטקטיקות של המארגנים בתקופת בחינת מועמדות הערים השונות, הייתה לארגן מרוצי רחובות רבי משתתפים בכל פעם שחברים מהועד האולימפי ביקרו בעיר. בביקור האחרון של המשלחת הטכנית הממליצה, אורגן מרוץ רחובות של 7,500 משתתפים.
מודעים לתדמית הגזענית של דרום ארצות הברית, עשו מארגני המשחקים מאמץ להדגיש את חלקה של אטלנטה בתנועה לזכויות האזרח (דוקטור מרטין לותר קינג החל בה את פעילותו) ולהעניק כבוד לספורטאים שחורים אגדיים. אוונדר הוליפילד, בן העיר, היה הספורטאי שהביא את האש האולימפית אל תוך האצטדיון. הכבוד להצית את הלפיד הוענק למוחמד עלי, המתאגרף האגדי ששמו שזור בתולדות מאבק השחורים לשוויון חברתי.
סידורי הבטחון הקפדניים לא הועילו, כשבסוף השבוע השני של המשחקים התפוצץ מטען חבלה באזור הבילויים האולימפי, פיצוץ שהביא להרוג אחד ולא פוענח עד היום.
הברווז שווה זהב
התוצאות בתחרויות האתלטיקה הוכתבו במידה רבה על ידי המסלול הקשה שבנו המארגנים, בכדי לשפר את התוצאות בריצות הקצרות. התוצאה הייתה שיא עולם של דונובן ביילי הקנדי ב-100 מטרים (9.84 שניות) ושיא עולם מדהים של מייקל ג'ונסון (בסגנון הברווז הייחודי שלו) ב-200 מטרים (19.32 שניות). ג'ונסון שיפר את השיא בלא פחות מ-32 מאיות.
הרצים הארוכים התלוננו קשות על המסלול הקשה והיילה גברהסילאסי האתיופי ויתר עקב כך על ניסיונו לדאבל 5,000-10,000 מטרים והסתפק בניצחונו ב-10,000. הגברים האמריקנים נחלו תבוסה כואבת לקנדים במירוץ השליחים 4X100 אבל התנחמו בניצחונות גדולים בקפיצות. קרל לואיס, בקפיצה לרוחק, היה לאתלט השני בהיסטוריה לזכות ארבע פעמים ברציפות בזהב.
צ'רלס אוסטין הפתיע עם ניצחון בגובה וקני האריסון בניצחון במשולשת. דן אובריאן החזיר לעצמו חוב בן ארבע שנים כשזכה במדלית זהב בקרב-עשרה, אחרי שבמוקדמות ברצלונה כשל בגובה התחלתי בקפיצה במוט במבחנים האמריקנים ולא העפיל לנבחרת האמריקנית. מירוץ המרתון היה הצמוד בהיסטוריה וג'סייה טוגוואנה הדרום אפריקני ניצח בהפרש שלוש שניות מהמקום השני ושמונה שניות מהשלישי.
תחרויות הנשים באתלטיקה הביאו שני ניצחונות כפולים. מרי ג'וזה פרק הצרפתית ניצחה ב-200 ו-400 מטרים. סבטלנה מסטרקובה הרוסייה ניצחה ב-800 ו-1,500 מטרים. גייל דברס חזרה וניצחה בריצה ל-100 מטרים, והצטרפה לקרל לואיס בין הגברים ו-וויומינה תיוס בין הנשים כאתלטים היחידים להגן על תואר הרץ המהיר בעולם.
ג'קי ג'ויינר קרסי כשלה בקרב 7 בגלל פציעה אבל זכתה בפעם הרביעית ברציפות במדליה אולימפית, מדלית ארד בקפיצה לרוחק. בריכת השחייה הבליטה מנצחת שנויה מאד במחלוקת, מישל סמית' מאירלנד, שבגיל 26 שיפרה באופן דרמטי את הישגיה משנים קודמות וזכתה בשלוש מדליות זהב. השמועות על סמים רדפו את סמית', שלא כשלה בבדיקות באטלנטה, עד ששנתיים לאחר המשחקים נתפסה. מדליות הזהב מאטלנטה לא ניטלו ממנה.
פרידמן תפס גל
כמה מכוכבי ברצלונה חזרו בגדול באטלנטה. הרוסי אלכסנדר פופוב שוב זכה במשחקים ל-50 ו-100 מטר חופשי. כריסטינה אגרסזגי מהונגריה זכתה בפעם השלישית ברציפות ב-200 גב והפכה לשחיין הראשון בהיסטוריה, גבר או אישה, לזכות בחמש מדליות זהב אישיות. קירן פרקינס האוסטרלי חזר משנת התאוששות ממחלה וזכה שוב במשחה ל-1,500 מטרים.
גל פרידמן (צילום: ראובן שוורץ)
כמו בכל אולימפיאדה בהיסטוריה ניצחו הגברים האמריקנים ב-4X100 מעורב עם שיא עולם. מנצחים חדשים באטלנטה היו איימי ואן דייקן האמריקנית שזכתה בארבע מדליות זהב במשחי הפרפר והחופשי ודיימון לאודר מניו זילנד חסרת המסורת שזכה ב-200 ו-400 חופשי.
תחרויות ההתעמלות לנשים הוסיפו לאבד פופולריות עקב פרסומים על שיטות האימון האכזריות של המתעמלות. קרי סטרג האמריקנית המחישה את האספקטים היפים והעצובים של הענף כשביצעה למרות פציעה את הקפיצה שהבטיחה לאמריקניות את הניצחון הקבוצתי.
האמריקנים זכו בשני הטורנירים בכדורסל אבל "נבחרת החלומות 3" של הגברים ריגשה הרבה פחות מהנבחרת בראשות ג'ורדן שזכתה בברצלונה. הצלחות קבוצתיות יוקרתיות היו לגברים ההולנדים בכדורעף וחתירה לשמונה.
נעים מאוד. סולימנגולו (צילום: allsport)
אלכסנדר קרלין הרוסי בהיאבקות ונעים סולימנגולו התורכי במשקולות זכו במדליית זהב שלישית רצופה. סטיב רדגרייב הבריטי בחתירה זכה בפעם הרביעית ברציפות במדליית זהב. גל פרידמן הישראלי זכה במדליית הארד - היחידה של ישראל במשחקים, כאשר סיים שלישי בתחרות הגלישה בדגם מיסטרל.
ענפים חדשים באטלנטה היו כדורגל וסופטבול לנשים (ניצחונות לארה"ב), כדורעף חופים (ניצחון לאמריקנים בגברים ולברזיל בנשים) ומירוץ לאופני הרים. מקצוענים המשיכו לחדור למשחקים, ומיגל אינדורין הספרדי, חמש פעמים אלוף הטור-דה-פראנס, זכה במרוץ אופני כביש.
חאון אנטוניו לא נעל את המשחקים בברכה החגיגית הרגילה של "המשחקים הגדולים אי פעם", ורבים ייחסו זאת להצלחה הנדירה של משחקי החורף בלילהאמר שנתיים קודם לכן. אבל אולי סמארנש בחושיו הבין שהשגשוג הכלכלי המוגזם אולי החל לפגום בתדמיתה של התנועה האולימפית. הביקורת על אטלנטה הייתה של משחקים ממוסחרים מדי. כעבור שנתיים יתגלו בעיות חמורות בהרבה, כשתיחשפנה פרשיות שחיתות סביב זכיית ערים באירוח המשחקים.
לפנייה לכתב/ת 
