וזוהי רק ההתחלה

אף אחד, חוץ מאולי השר זבולון אורלב ואנשיו, שלא אהבו את הצנחתו של אפי איתם לרשות המפד"ל, לא האמין באותם ימים שכעבור כשנה השאלה הגדולה תהיה המשך דרכה של המפלגה הדתית-לאומית הוותיקה.

נכון, כבר אז היו מספיק מוקשים פוליטיים שאיימו על יציבותה של הממשלה, והרכבה כפי שהקים אותה שרון הלך והתפורר - אבל שאלת הפילוג הפנימי בתוך המפד"ל כלל לא עמדה אז על הפרק.

המפד"ל לאן?

אלא שאמש (ג'), לאחר שהשר אפי איתם וסגן השר יצחק לוי הניחו את מכתבי ההתפטרות על השולחן, ולאחר שהקרעים בתוך התנועה ובתוך הסיעה נראים גדולים מתמיד, קשה שלא לשאול: לאן פני המפד"ל?

האם ייתכן כי כבר בעתיד הקרוב יפרשו ממנה איתם ולוי, יקימו מפלגה חדשה או יחברו לאיחוד הלאומי למשל, שתהווה אלטרנטיבה ימנית? או שמא יתאמתו דבריהם של השניים, והמפד"ל כולה תלך בדרכם, אחריהם, ותוך שלושה חודשים תמצא את עצמה כולה על ספסלי האופוזיציה, מרכינה ראש בהכנעה למנהיג הצודק איתם, והולכת שבי אחריו.

על השאלות הללו קשה לענות, לפחות לפי שעה, בוודאי שלא בוודאות מוחלטת. תאורטית, כל האופציות מציאותיות. אם תוכנית ההתנתקות של ראש הממשלה תתעכב, פינוי הישובים היהודיים בעזה ובגדה המערבית לא ייצא לפועל בתקופה הקרובה, והמפד"ל תשמש כלשון מאזניים בתוך הקואליציה – ייתכן ודרך ההימור של השר זבולון אורלב, המתעקש להישאר בממשלה לפחות שלושה חודשים נוספים, תתברר כנכונה ומוצדקת.

בתום התקופה הזאת, שהיא סוג של נצח בפוליטיקה הישראלית, ואם בסופה לא תהיה כל התקדמות במישור המדיני, יוכל אורלב לבוא ולהציג את הקיפאון בהורדת היישובים בעזה כהישג אישי שלו ושל המפד"ל, שבחרה להישאר בממשלה ולטרפד מהלכים מדיניים.

אורלב יוכל אז לבוא שוב אל תנועתו ולדרוש את המשך הישארות בממשלה, כדי להמשיך במשימה.

אבל אם ראש הממשלה יתמיד בתוכניתו המדינית, הרי שלמפד"ל לא יהיו יותר מדי ברירות: היא תצטרך לעזוב את הממשלה, ולהשאיר את שרון לשבור את הראש עם הבעיות הפוליטיות שלו.

במקרה הזה, ואם לאיתם וללוי תהיה סבלנות להמתין ולא לעזוב את התנועה – הם יוכלו להיות גיבורי היום. הפרישה של המפד"ל תתפרש כניצחון גדול של השניים, ואיתם יוכל להנות מהתוצאות בתוך מפלגתו: כוחו הפוליטי יגדל, וגם אלה שמתנגדים לו ולדרכו היום, יתקשו לומר שהוא טעה בקריאת את המפה הפוליטית.

אבל, כאמור, האפשרות הזאת מוטלת גם היא בספק, שכן לא ברור מה יעשו איתם ולוי: האם יישארו בתנועה או יילכו. האם ימתינו או יתנו מכה נוספת למפלגתם.

"לאיתם לא אכפת מהמפד"ל"

אם להקשיב לאנשיו של אורלב, הרי שלאיתם מעולם לא היה איכפת מהמפד"ל. מבחינת איתם, אומרים מתנגדיו, המפד"ל היא רק מקפצה אל חלום מפלגת הימין הגדולה, המגנה על ארץ ישראל השלמה. עובדה, מוסיפים המתנגדים, שכבר בהתחלה חשב איתם לחבור לאיווט ליברמן.

בינתיים, עד יום שני לפחות, איתם ולוי עדיין במפד"ל. הם אפילו חלק מהקואליציה של שרון. מה יקרה אחר כך, זאת כבר שאלה אחרת.

בכל מקרה, איתם ולוי הבטיחו אמש כי ביום שני, בהצבעת אי האמון בראש הממשלה, הם יצביעו נגד. "ואנחנו", הם אומרים, "לא לבד. יהיו עוד חברי סיעה שיצביעו כמונו".

אבל זאת רק המפד"ל, והשאלה הגדולה באמת היא השאלה סביב יכולותיו של ראש הממשלה לשרוד את התקופה הפוליטית הזו.

על הנייר, ועם התפטרותם של איתם ויצחק לוי, יש לשרון - בשעה זו לפחות - 59 ידיים בכנסת. אם במפד"ל יהיו כאלה, כמו ניסן סלומיאנסקי למשל, שיחליטו להצביע נגד הממשלה, אז פחות.

אם מפלגת העבודה, לפחות בחלקה, תמשיך להעניק לו רשת ביטחון – אז יותר. אז יהיה יותר קשה להפיל את הממשלה.

בתקופה זו קשה גם להאמין שמי מחברי הכנסת באמת רוצה ללכת לבחירות, ולכן אפשרות של פיזור הכנסת, לפי שעה לפחות, כמעט ואינה רלבנטית.

המשחק נשאר בתוך המסגרת הפוליטית הקיימת, כאשר בסביבתו של שרון מעריכים כי המפד"ל לא תוציא את שלושת החודשים שהקציב אורלב להישארות.

תקופת ההמתנה, כאשר הקואליציה תהיה חסרת האיחוד הלאומי והמפד"ל, תחל לאחר הודעתו של היועץ המשפטי מני מזוז בפרשת האי היווני.

יש שאומרים שהיא תמשך כמה ימים, יש שאומרים שהיא תיגרר עד סוף מושב הקיץ. שוב, לא ברור. בתקופה הזאת, יעשה שרון כמעט הכל כדי להכניס את העבודה פנימה, ולייצב את ממשלתו. אבל גם זה לא יהיה לו קל.

בליכוד יש לא מעט שרים (נתניהו, לבנת, שלום) וחברי כנסת (חבריו של השר עוזי לנדאו והוא עצמו) שמתנגדים למהלך כזה. כך גם בעבודה (מצנע, תמיר, בורג, כבל).

בסביבת ראש הממשלה אמרו אתמול כי לא הופתעו מהתפטרותם של איתם ולוי. "יש תחושה שהמפץ הגדול של הפוליטיקה הישראלית הולך ונהיה ריאלי", אמרו שם, אך התקשו להסביר איך אותו מפץ יתרחש בפועל.

בכל מקרה, דבר אחד ברור: החודשיים הקרובים הולכים להיות עמוסים בפעלתנות פוליטית. ראש הממשלה ינסה, בכל שבוע מחדש, להציל את הכסא שעליו הוא יושב ואת ממשלתו. בנושאים מדיניים יהיה לו קשה. באשר לנושאים הכלכליים והחברתיים, לראשונה מאז קמה הממשלה, יש לו אופוזיציה שגדלה מידי יום.

ואם המפד"ל כולה תפרוש בעתיד הקרוב, הרי שמספר המתנגדים יגדל עוד. בנושאים כלכליים העבודה לא צפויה לעשות חיים קלים לשרון. עם עמיר פרץ בתוך המפלגה – רשת ביטחון בנושאים האלה ראש הממשלה לא יימצא. החגיגה הגדולה באמת, כך מתברר, עוד לפנינו.