התנתקות הבנקים
במקום להישחק בקרבות אבודים מראש ולשלם מחיר ציבורי וכלכלי יקר, צריכים הבנקים הגדולים להתחשב בעוצמתם מעוררת האיבה ולעשות מעשה: להתנתק מקופות הגמל מיוזמתם
רוח רפאים מהלכת אימים על שוק ההון הישראלי כבר עשרות שנים, ושמה "שליטת הבנקים בקופות הגמל". הגיע הזמן להניחה על משכבה ולהתפנות לטיפול בבעיות האמיתיות של הכלכלה והחברה.
הבנקים בישראל מנהלים אפיק חיסכון ייחודי הקרוי "קופת גמל". לא לבדם: בנוסף ל-100 קופות הגמל הבנקאיות, פועלות כ-90 קופות גמל לא בנקאיות (או תוספת) לקרנות הפנסיה; אזרחים שחסכו בקופות נהנו ונהנים מהטבות מס, בתנאי שכספם נשאר סגור ל-15 שנה. חלק הארי של הכסף מושקע באיגרות חוב סולידיות. לפחות חציו ניתן כיום למשיכה מיידית.
הבנקים מנהלים את קופות הגמל עבור עמיתיהן תמורת עמלות. הניהול הבנקאי של קופות הגמל מתקיים תחת פיקוח של אגף שוק ההון באוצר והמפקח על הבנקים בבנק ישראל.
הבעייתיות של ההסדר הזה נובעת מכך שהבנקים גם מנהלים את קופות הגמל וגם מבצעים עבורן שירותים שונים. כשקופת גמל קונה איגרת חוב, כשהיא מפקידה עודפי מזומנים או כשהיא פונה לבורסה – היא משתמשת בשירותיו של הבנק המנהל אותה, ולבנק עשויים להיות אינטרסים שונים, ואף מנוגדים, לאלו של העמיתים בקופה.
הבנק מעוניין לגבות עמלות גבוהות, לשווק מניות וקרנות המועדפות עליו ועוד. כדי למנוע את ניגודי האינטרסים, נדרשו הבנקים להקים גדרות הפרדה – "חומות סיניות" – בין ניהול הקופות ובין ניהול הבנק.
בסקירות של מבקר המדינה נאמר לא פעם שההפרדה הנדרשת לא מיושמת במלואה, שיש חורים בחומה ושהפיקוח לא מקיף ולא תקיף. אחדים מהבנקים רואים בקופות הגמל פרות לחליבה, משום שמדובר בכ-90 מיליארדי שקלים (7% מכל הנכסים הפיננסיים של הציבור). כל העדפה בעמלה עשויה להסתכם בעשרות מיליוני שקלים של תשלום לא מוצדק. מה שמנהל קופת הגמל משלם לבנק, הוא גובה מהעמיתים בקופה. הם הנושאים בנטל.
במרוצת עשרים השנים האחרונות הועלו הצעות רבות לנתק כליל את קופות הגמל מהבנקים, או להגביל את שליטתם בהן או להגביל את היקפי הפעילות של הקופות הבנקאיות עצמן. שתי ועדות, של האוצר והכנסת, דנות כעת – שוב – בנושא. מול הצעות ההפרדה השונות, הבנקים נעמדים על רגליהם האחוריות, מפגינים התנגדות מוחלטת לשינוי ומקימים צעקה של קוזאק נגזל. זו טעות.
שני הבנקים הגדולים (הפועלים ולאומי) צריכים להוביל, ולא להתנגד. הם צריכים ליזום "תוכנית התנתקות חד-צדדית" מקופות הגמל. להודיע מיוזמתם ובלי להמתין לסיום הדיונים בוועדות, שהם רוצים למכור את מלוא הבעלות על קופות הגמל לכל המרבה במחיר.
הפרדה של קופות הגמל מהבנקים הפכה אצל פוליטיקאים ומומחי שוק הון אחרים לאובססיה, לאמונה דתית ולמבחן עליון לליברליזם. לכך נוספה התשואה הנמוכה יחסית שנתנו הקופות הבנקאיות והאווירה הכללית של שנאת הבנקים. לכן ההפרדה תתבצע.
ייתכן שהבנקים הגדולים אפילו לא יפסידו ממכירת השליטה בקופות הגמל. לפני עשר שנים, כשהבנקים מכרו את מניותיהם בתשלובות התעשייה "כור" ו"כלל", נדמה היה שרווחיותם תיפגע. למעשה, הבנקים יצאו מהמכירה מחוזקים ומנעו מעצמם הפסדים גדולים.
בכל רפורמה של קופות הגמל הכרחי לקחת בחשבון את העמיתים, כלומר המפקידים. הם אינם צמיתים שאפשר למוכרם כעדר בשוק. חובה להעניק להם את חופש הבחירה: להשאיר את כספם בקופה שנמכרה או להוציאו ולהעבירו למקום אחר, בלא פגיעה בזכויות ובהטבות.
נכון שלניתוק הבנקים מקופות הגמל אין אח ורע בעולם הבנקאות המודרני, שם כיוון הרפורמות בדיוק הפוך. אבל לפעמים אין ברירה. במקום להישחק בקרבות אבודים מראש ולשלם מחיר ציבורי וכלכלי יקר, צריכים הבנקים הגדולים להתחשב בעוצמתם מעוררת האיבה ולעשות מעשה: להתנתק מקופות הגמל מיוזמתם, ולא תחת איום ובכפייה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
