למי יש יותר גדול?
הזינוק במחירי הדלק פגע אנושות במכירת רכבי כביש-שטח בעולם, עם ירידה של עד 30% בקנדה למשל. בפאריס לעומת זאת המליצה מועצת העיר על איסור כניסת SUV לתחומיה. ובישראל? אנחנו לא מודאגים ממחיר הרכישה והאחזקה, ולא מאיכות הסביבה. אנחנו נשלם כל שיידרש ובלבד שנוכל להביט מלמעלה למטה על נהגים אחרים. ובטח, גם לרדת לשטח...
רכב הכביש-שטח הגדול והמפואר בצרות. עוד לא כאלה שיהפכו אותו להיסטוריה, אבל הכיוון אינו מבשר טובות ליצרנים. מחירי דלק שמגיעים לשיאים חדשים במערב, בעיות תדמית שונות, רמת בטיחות נמוכה יחסית ובזבזנות אנרגיה כרונית, מסבירים את הרגיעה היחסית במכירות ולעיתים אף צניחה חופשית ותלולה במספר הרוכשים.
בארה"ב למשל, היכן שעדיין מדובר בלהיט המכירות מספר אחד, נרשמת בתקופה האחרונה ירידה בקצב הגידול. בקנדה לעומת זאת, ירדו מכירות ה-SUV בכמעט 30%, באירופה לא ממש מסתדרים עם הכלים הגדולים והכבדים. אצלנו? טוב למדי, ותודה ששאלתם. מי שיכול להרשות לעצמו, רוכש. מי שלא יכול, עושה מאמצים ומצליח. וכוווולם, כך לפחות נראה, רוצים אחד. כבישים צרים וצפופים? לא נורא, מקדם פוזה ודאווין משחקים עדיין תפקיד מרכזי.
רק 5% רואים שטח
מחקר מעניין שפורסם לפני שנים אחדות בשבועון ניוזוויק, גילה את שידוע לכולנו: רק 5% מרכבי הכביש-שטח יירדו מכבישי אספלט אי פעם במהלך חייהם. במילים אחרות: רק מיעוט זניח מה-SUV ייראו אי פעם את שבילי הנגב והגולן, או ידרסו דיונות בצמיגיהם הגדולים. מרבית הנהגים יעדיפו "להעפיל" באמצעות הנעה כפולה ומרווח גחון מרשים על מדרכות לצד בתי קפה אופנתיים.
גם המיתוס המתייחס לבטיחות מופלגת של רכב שטח גדול מתברר כבעייתי, לכל הפחות. למעשה, היתרון היחיד שיש לרכב הגבוה והכבד על-פני מכונית משפחתית מודרנית, מתבטא בעיקר בבטיחות פאסיבית ומאד נקודתית. כאשר יתנגש רכב שטח שכזה במכונית פרטית קטנה, באופן בו נוסעיו לא יוטחו יתר על המידה ומידת עיוות השלדה תהיה נמוכה, טוב יותר להמצא ברכב הגדול. וזהו, פחות או יותר.
כי מרכז כובד גבוה, מבנה גדול ומשקל כבד, פועלים כולם לרעת רכב השטח. הם משפיעים הן על יכולתו להמנע מתאונה, וגם על האפשרות לחמוק בעזרתו מתאונה אפשרית. קוראים לזה בטיחות אקטיבית נמוכה, המתבטאת באחיזת כביש נמוכה יחסית (צמיגי שטח, מתלים רכים), מרחק בלימה ארוך (צמיגים, מאסה), היגוי מסורבל, יחס הספק משקל נמוך, ועוד ועוד.
לא במקרה מוכיחים ניסויי התהפכות שבוצעו לאחרונה על-ידי האיגוד האמריקני לבטיחות בדרכים (NHTSA), כי סכנת ההתהפכות ב-SUV עדיין גבוהה מאוד. לפי תוצאות המבחן, לפחות עשרה מכלי הרכב שנבחנו זכו לציון נמוך במיוחד, עם סיכויי התהפכות גבוהים. גם אם לא מדובר בכשל תכנוני לכאורה כמו במקרה של פורד אקספלורר/צמיגי ברידג'סטון.
ומה על הולכי רגל?
ומה עם הולכי רגל למשל? ובכן, מצבם רע מאוד כאשר רכבי שטח בסביבה. הסכנה בפגיעת הכביש-שטח גבוהה מהסכנה שנשקפת ממכוניות קטנות יותר, במידה רבה. בישראל הבעיה גדולה שבעתיים, בשל מגיני החזית הגדולים, המורכבים בגאון ומשמשים בעיקר אמצעי הגנה בזמן חניה. מפגש עמם עשוי להיות קטלני עבור הולך רגל, גם במהירות נמוכה. אז מה אם במדינות אחרות נאסר השימוש בהם?
רכב הכביש-שטח סופג ביקורת קשה (ולעיתים אלימה) גם מארגוני ירוקים, הטוענים שלמרות שיפור מתמיד באיכות דלק ואיכות מנועים, עדיין מדובר במקור לא אכזב לזיהום אוויר. גם צריכת דלק גבוהה משמעותית מזו של מכוניות פרטיות, אינן מוסיפות לתדמיתו. הוא גם תופס מקום חניה גדול יותר בעיר, מתקשה לנוע ברחובות צרים. בקיצור, בהמת משא מיותרת, כך הם. על טענותיהם לנזק הנגרמים לטבע, אין צורך להוסיף דבר.
מזהמות אוויר
הדו"ח השנתי שפרסם משרד האנרגיה האמריקני, העניק לב.מ.וו X5 ציון מאוד לא מחמיא של 3 מתוך 10 במדד פליטת מזהמי אוויר (EPA). איסוזו רודיאו הנמכר גם כאן, השיג ציון 6, בדומה לסובארו פורסטר. אבל אם מביטים בגדולים באמת, העסק די ברור - טויוטה לנד קרוזר וריינג' רובר קיבלו את הציון העגול 0.
ונתונים אלה מדאיגים מאוד עיריות גדולות בעולם. מועצת העיר פאריז למשל, קיבלה השבוע החלטה שעשויה להוביל לאיסור מוחלט על כניסת רכבי כביש-שטח לעיר תוך שנה וחצי. בשלב זה מהווה החלטת חברי מועצת העיר המלצה בלבד לראש העיר, שאמור כעת להחליט בנושא.
אם ידרש לעידוד חקיקה שכזו, הוא יכול לפנות לסגנו, נציג מפלגת הירוקים המקומית. זה הסביר לאחרונה כי "קשה להבין מדוע אנשים נוהגים במכוניות SUV. אנחנו לא רוצים מכוניות כאלו בעיר. הן מסוכנות לאחרים, ותופסות יותר מדי מקום. המכוניות האלו יוצרו כדי להסיע משפחות לחופשה, ולרוב נוסע בהן רק הנהג. אז בואו נהיה הגיוניים, ונתיר כניסה לעיר רק למכוניות שנועדו לכך".
המבט הגבוה והמזלזל
וחזרה אלינו. גם לאחר שמנינו את חסרונותיו הבולטים של ה-SUV, אי אפשר להימנע מכוח המשיכה הבולט שלו - הגודל. בישראל, בה מכוניות עדיין נמכרות לפי יחס שקל/פח, קל להבין מהיכן נובע כוחו של הכביש-שטח, בעל הדימוי היוקרתי, יכולת הסעת עד שבעה נוסעים ותדמית קשוחה-קרבית.
באחרונה התנהל ויכוח מרתק בין גולשי ynet, שהגיבו לידיעה על קריאה לתיקון פולקסווגן טוארג. אחד המגיבים, "מיליונר אנונימי" מסביון (תגובה מספר 24) כתב בזו הלשון: "אתם תמשיכו לנסוע בגרוטאות שלכם ולא חשוב לי אם יש לכם סובארו 83' עם מדבקות ש"ס או פיג'ו 205 מתנדנדת וחלודה, או אולי פיאט אונו גרוטאה עלובה... אני עשיתי את זה בזכות השכל שלי ואני רוצה שכולם! אבל כוללללללםםםםם יידעו, שיש לי אוטו ב-600,000 שקל. ברור לכם?!...".
כמובן שיהיה זה לא נכון, לא ראוי ולא הוגן לייחס אמירה שכזו לכל בעלי כביש-שטח, שרובם המכריע אנשים הגונים וטובים. ובכל זאת, קשה להתעלם מהמשפט האחרון של "המיליונר האנונימי": "אני, בצומת לידכם, אסתכל מגבוה בגיחוך וזלזול שאתם ראויים לו". זה כבר מוכר לכם? המבט הגבוה והמזלזל בצומת מכיוון נהגי כביש-שטח?
אותו משפט של "מיליונר אנונימי" ממצה אולי בקצרה את האפיל של המכוניות הללו בעיני הנהג הישראלי. גם אם מדובר בסופו של דבר בנער בן 16 בלבד שניצל את מערכת התגובות של ynet, הוא ידע בדיוק על אילו מיתרים לפרוט. ולא במקרה. המבטים המזלזלים של בעלי רכב יקר/גדול/חזק לכיוון פשוטי העם, אלה שלא יכולים להרשות לעצמם (שאחרת גם להם היה, ואף הם מן הסתם היו מביטים כך לכיוון אחרים...), הם אחד המאפיינים הכי ישראלים שיש.
אחרי הכל, אתם מכירים שיקול טוב יותר לרכוש מכונית אצלנו, מזה המתבסס על הפוזה? כזה שמאפשר להוכיח לשכנים, חברים, קולגות וסתם נהגים אחרים - "שלי יותר גדול".
לפנייה לכתב/ת 
