שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    בדידותו של היועץ המשפטי
    בפניו פתוחה רק דרך החוק. אל יטילו עליו אחריות פוליטית שמקומה בכנסת או בקלפיות
    קל היה ליועץ המשפטי לממשלה להעמיד את שרון לדין ולהעביר את הכדור לבית המשפט. מכל מה שאנו יודעים, הסיפור הזה הוא במקרה הטוב על גבול הפלילי ובמקרה הרע פרשת שוחד חמורה. אבל התיק אינו פשוט מבחינה משפטית. במצב זה, קשה יותר אבל נכון יותר להימנע מהגשת כתב אישום.

     

    יש עיתונאים שאמרו למזוז מלכתחילה כי עליו להגיש כתב אישום, ומשסברו כי לא יעשה זאת – התקיפו אותו על חולשתו והעבירו את הלחץ לחזית בג"ץ. לדעתם, ההחלטה לא להגיש כתב אישום פירושה אור ירוק דווקא לעשירים ולמתוחכמים להשחית כל חלקה טובה במערכות השלטון.

     

    אלא שהם רוצים לא רק העמדה לדין אלא גם הרשעה. ואם לא תהיה הרשעה אמינה כזאת, המשמעות תהיה חמורה בהרבה מזו של הסברי היועץ המשפטי על ההחלטה שלא להעמיד לדין. לכן, תפקידו של הוא לא להיכנע ללחץ הציבורי ולא להעמיד לדין אם אין סבירות גבוהה מאוד להרשעה אמינה, מהירה וברורה.

     

    היועץ המשפטי אינו צריך לשקול את הסערה הפוליטית ואף לא את העובדה שהחלטתו עלולה להפיל את הממשלה ולסכל מהלכים היסטוריים. ראש ממשלה שלקח שוחד אינו יכול להנהיג את העם. אבל בינתיים שרון רק נחשד בקבלת שוחד. חזקת החפות וכללי המשפט ההוגן אומרים כי יש מרחק רב מאוד בין העמדה לדין ובין הרשעה. בתי משפט הבחינו בעבר בבירור בין עבירה על החוק ובין התנהגות מעוררת ספקות. היועץ המשפטי אינו יכול להתעלם מפסיקותיהם בעניין זה.

     

    למעשה, מבקריו של מזוז רוצים בהתפטרותו של שרון עכשיו, בטרם הורשע. הם לא חפצים שיהיה להם ראש ממשלה שעננת קבלת שוחד רובצת עליו, וההחלטה לסגור את התיק לא תסיר את העננה. משאלתם מובנת לגמרי והדרך פתוחה בפניהם להפיל את שרון בכנסת או בקלפיות. ליועץ המשפטי פתוחה רק דרך החוק. אל יטילו עליו אחריות פוליטית. מה גם שהחלטה להעמיד לדין לא תסיר את העננה מיד.

     

    החלטה כזאת היא רק תחילת הדרך. שרון כבר הבטיח שלא יתפטר במקרה כזה, ופירוש הדבר ממשלה לא מתפקדת. אולי יהיו בחירות. אולי הוא ייבחר שנית.
    גם אם נצלח את המשוכות האלה, תהיה לנו מלחמה משפטית ארוכה בכל הערכאות. קרוב לוודאי שהיועץ המשפטי שהיה מחליט על העמדה לדין לא יהיה זה שיסיים את ההליכים. בכל הדרך הזאת יהיו טענות כבדות משקל כי ההחלטה להעמיד לדין היא פוליטית. כי הדיון הציבורי מונע מראש הממשלה לקבל משפט הוגן. ובאמת, בסופו של חשבון קשה יהיה לתת לו משפט כזה. בין אם יורשע ובין אם יזוכה, הצדק לא ייראה. וסביר להניח כי גם לא ייעשה.

     

    יועץ משפטי המתרגם את אי הנחת העמוקה מן ההתנהלות שנחשפה לכתב אישום חמור, בהיעדר ראיות מספיקות לפי קנה המידה המקובל, אינו מציל את שלטון החוק. הוא תורם שוב לטשטוש ההבחנה בין מיאוס וביקורת ציבורית – שמקומם בכיכר השוק – ובין סיכויי הרשעה. הוא יוצר את ההרגשה המוטעית כי המשפט יכול וצריך להציל את החברה מנורמות פסולות שרווחות בה.

     

    הטענה הניצחת היא שכל אדם אחר היה מועמד לדין על סמך ראיות דומות. ייתכן שאכן צריך לבחון מחדש, באופן כללי, את מדיניות החקירה וההעמדה לדין בעבירות כאלה. אבל, מה לעשות, ראש ממשלה מכהן איננו בוזגלו וגם לא ידלין או עופר. לא מפני שהוא מעל לחוק, אלא מפני שהמחיר לחברה של העמדתו לדין ושל הזמן הארוך שבו יתנהל משפטו גבוה הרבה יותר מאשר בכל המקרים האחרים. כולנו תלויים ביכולת התפקוד של ראש הממשלה וביציבות ובאפקטיביות של ממשלתו. אין לנו תלות כזו באחרים. את ההבדל הזה אי אפשר ולא נכון להשתיק. יש לו תוצאות בהרבה עניינים, וגם בהחלטות על העמדה לדין.

     

    וזה עצוב. כי נכון שדווקא ממנהיגים צריך לתבוע יותר. אבל אם הם לא עומדים בסטנדרטים – צריך למצוא דרכים שהעונש לא יוטל על כולנו.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים