החדר השמאלי של מוזע
להקת מחול "מוזע" מציגה ערב רב-גוני, צנוע ומקסים שמורכב מיצירותיהם של רננה רז, רונית זיו, יוסי תמים ושרון צוקרמן
להקת מחול מוזע מציעה ערב אינטימי, צנוע ומקסים שמורכב משלושה דואטים וטריו יחיד של ארבעה כוריאוגרפים שונים.
בניגוד להפקה הקודמת ורחבת ההיקף, "הרהורים על הריסות", הפעם החליטו ב"מוזע" להתנקות ממניפסטים ולהתכנס פנימה והתוצאה, "החדר השמאלי", מצליחה להפתיע ולהתגלות כמרקם עבודות מרתק ורב גוני למרות המינימליזם המצטנע.
שם הערב נולד כמטפורה הנשענת על המונח האנטומי המוכר שאחראי על הזרמת הדם מהלב לאבי העורקים ומשם לכל הגוף. את הערב פותחת העבודה "Hand Made" של הכוריאוגרפית רונית זיו. כהרגלה של זיו, גם הפעם היא מתבלת את התנועה בהרבה קריצות, ביקורת מרומזת על מעמד האשה והומור.
חלקה הראשון והמתארך מדי של העבודה, שאורכה כעשרים דקות, הוא דואט להטוטני על גבול המשחק בין הרקדניות סיוון גוטהולף ואימרי רגב-חומש הלבושות כקבצניות ומשתעשעות עם עגלת קניות עמוסה בסמרטוטים. למרות הדיוק הרב בביצוע, הכוריאוגרפיה עצמה לא מצליחה לגעת ובניגוד לעבודותיה הקודמות של זיו, שהותירו תמונות נקיות, מסוגננות ורבות רושם על המתבונן, הפעם נרקמת עבודה, אמנם משעשעת לפרקים, אך לא אחידה ובעלת מבנה פרוץ וחסר רצף.
העבודה השניה בערב היא "ממאנת" של הכוריאוגרפית שרון צוקרמן בביצוע מורן אברג'יל וקרן כרמון. בחשיכה כמעט מוחלטת הן רוקדות. העיניים מזהות תנועה, מנסות להסתגל ומצליחות לפענח צעדים וקפיצות. האור נדלק, הן נעות כמו היו בובות שבורות, מקולקלות. המפרקים מתקפלים, הגוף קורס לרצפה או יוצא משליטה. צוקרמן, שעובדת לראשונה עם להקת "מוזע", מציעה שפה ייחודית ומעניינת שמבוצעת לעילא. לפרקים נדמה כי התנועה בעבודה היא זו השולטת בגוף ולא להפך וגם בזה יש קסם.
אחרי "הוא, הציפור ואני" ו"הרהורים על הריסות", חוזר יוסי תמים לעבוד עם הלהקה פעם נוספת. בעבודה הנוכחית, "עקבות", הוא עוטף את שלוש הרקדניות שעל הבמה ברכות ומייצר רגעים מכשפים וליריים ומבנה מפתיע שנע בין קטעי סולו, דואטים וטריו.
העבודה נפתחת בסולו של רקדנית הניצבת תחת אלומת אור בודדת על במה חשוכה. היא נעה מפוזיציה לפוזיציה כמו גל כשהצללים מלבישים את גופה בצורות. תמים משתמש במקצבים מוזיקליים שונים ולעתים מנוגדים וכך גם בתנועה שמתניידת בין קיצוניות אחד למשנה – לרגע נזרק הגוף על הרצפה, נאסף ונמתח במהירות ולרגע הוא עגול וזורם. זו עבודה מאוד נשית ומופנמת כמעט כמו שיר או דיאלוג בין היוצר לבין עצמו שהצופה מוזמן להתבונן בו.
את הערב נועלת עבודתה של רננה רז, "מידות טובות" שכשמה כן היא עוסקת במידות במובן הפשטני של המילה. שתי הרקדניות שעל הבמה עסוקות במדידת הגיל, ההיקפים, הקלוריות, הפיתויים וכל שאר הדברים שנשים אמורות למדוד, כך על פי התפישה הקיימת. כהרגלה של רז, גם הפעם, היא מתעקשת שלא לוותר על המילה הנאמרת ועל העברת מסרים דרך שירים. במרבית המקרים הסיבה לכך נעוצה בהיעדר יכולת לייצר סבטקסט באמצעות תנועה בלבד, הפעם, יש לומר, מדובר בעבודה בעלת תוכן תנועתי עשיר, הברקות ויזואליות ולא מעט חן.
"החדר השמאלי" – יום ד', 28.7, בשעה 21:00 במרכז סוזן דלל
לפנייה לכתב/ת 
