בזהירות עם הזכרונות

הגעתי למדריד בשעת בוקר מוקדמת. יש לי כמה שעות בלבד לבלות בעיר. אין לי זמן לטלפן לחבר או לקבוע פגישה. אני מחליט לטייל לבד במקומות שאני אוהב, ובסוף אני מוצא את עצמי יושב על ספסל בגן "רטירו", מעשן סיגריה.
איש זקן מתיישב לידי. לפתע הוא אומר לי:
"אתה נראה כאילו שאתה לא כאן".
"אני כאן", אני עונה לו. "אלא שאני כאן לפני שנים, יושב על בדיוק על הספסל הזה, בחברת חבר טוב שלי, צייר. שנינו מביטים באשתי כריסטינה, ששתתה יותר מדי. היא מעמידה פנים שהיא רוקדת פלמנקו".
"תהנה מזה", אומר לי הזקן. "אבל אל תשכח שהזיכרון הוא כמו מלח: כמות נכונה מוסיפה טעם, אבל הפרזה בו מקלקלת את הארוחה. מי שמרבה לחיות בעבר, סופו שאין לו הווה לזכור אותו".