מביך? לא להרבה זמן

מ-ב-ו-כ-ה. את המילה הזאת ישננו בימים הקרובים חברי האופוזיציה כאילו היתה מילת קסם, מילה שאיתה אפשר להפיל את הממשלה. אבל עם מבוכה, ואת זה יודע כל אופוזיציונר מתחיל - ומפלגת העבודה כבר לא כזאת - לא מפילים ממשלות. עדיין לא.

התיקו שהצליחה האופוזיציה להשיג אמש בהצבעת האי-אמון בכנסת בעניין המועצות הדתיות  מרגש בעיקר את אלה שעמלו קשה כדי להגיע לתוצאה הזו. את יו"ר סיעת העבודה, ח"כ דליה איציק, למשל, שעלתה כמעט על בריקדות כדי לגייס את עמיתיה לאופוזיציה, והיא ספרה אותם פעם אחר פעם. את עמיר פרץ, שהניח את ההצעה המנצחת. את שמעון פרס, שלרגע אחד ודאי חשב לעצמו שהמרחק בין 56 קולות ל-61 הנחוצים להפלת ממשלה הוא לא כזה גדול, והוא עוד עשוי להתמודד על ראשות הממשלה. אבל פרס יודע שזה לא יקרה. לא עכשיו. להביך את הממשלה זה נחמד, אבל אין לזה משמעות ממשית בכנסת.

אבל למציאות שנוצרה בתקופה האחרונה בכנסת ובפוליטיקה הישראלית עלולות להיות השלכות מסקרנות לאורך זמן על התמונה הכוללת. אפשר להסתכל על התוצאה המיידית של ההצבעות, ועל העובדה שהממשלה לא נפלה. אבל בתקופה האחרונה מפלגת העבודה החלה לעשות קולות של אופוזיציה חיה ובועטת, לפחות בנושאים החברתיים-כלכליים. מעניין יהיה לבדוק כיצד יגיב הציבור הישראלי לשינוי הזה, או לכך שראש הממשלה מתנדנד בין מבוכה לחיוורון, בין ניסיונות לסגור קומבינות עם החרדים לקראת ההצבעות על התקציב, לניסיון לאלף את מתנגדיו בתוך הליכוד.

הסקרים אומרים ששרון עדיין מוביל, ובגדול. אבל זה יכול להיות רק עניין של זמן עד שהציבור יתחיל להבין שראש הממשלה שלו לא באמת מצליח להוביל את הממשלה הצרה שלו, שהוא מוכה וחבול, מותש ומובך, מחפש מידי יום אלטרנטיבות פוליטיות כדי להוציא את תוכניתו המדינית לפועל ולא לאבד את הכיסא. זה יכול להיות רק עניין של זמן, עד שהציבור יבין, אולי, כי למרות הכל - לא רק הליכוד יכול. או בעצם - הליכוד לא ממש יכול.

בגין שרד עם 60-60

בלשכתו של שרון אומרים כי הם מאחלים לאופוזיציה לשמוח בכל פעם שהם משיגים תיקו. אחד מיועציו הציע להיזכר בראש הממשלה המנוח, מנחם בגין, שספג באחת מהצבעות האי אמון תיקו 60. "בגין היה דקה בדיכאון", אמר היועץ של שרון, "ואז הוא הבין שהממשלה לא נפלה".

טכנית, זה נכון. בלשכת שרון צודקים. לפי שעה, ולפחות עד סוף הפגרה, האופוזיציה לא יכולה להפיל את הממשלה. בשביל לעשות זאת, צריכים להתגייס 61 חברי כנסת לעניין, להתגייס וללכת עם הגיוס שלהם עד הסוף. האופציה הזאת לא נראית באופק. ארבעת חברי המפד"ל שנותרו בקואליציה לא ימרדו כל עוד ההתנתקות היא על הנייר בלבד. הם, בראשות השר זבולון אורלב, יישארו על כסאותיהם. העבודה, מצידה, לא תעשה צרות בנושאים המדיניים. רשת הביטחון שלה עדיין פרוסה, גם אם נפערים בה מידי פעם חורים.

אז מה כן יקרה? כרגע לא הרבה. שרון ימשוך עד הפגרה, לפחות כך אומרים אנשיו, ואז ינסה לסדר את השולחן מחדש. ראש הממשלה יודע שגם אם אפשר למשוך זמן במצב הקיים לאחר הפגרה, אי אפשר באמת לנהל מדינה בצורה מסודרת. התקציב עוד לפנינו, ועל ההתנתקות בכלל אין מה לדבר. המבחנים האלה הם מבחנים רציניים, שבלי רוב יציב יכולים להיות סיוט אמיתי, גם לראש ממשלה כמו שרון.

אנשיו של ראש הממשלה אומרים כי המצב קשה, באמת קשה. שינוי לא מוכנה לשבת עם החרדים, אנשי הליכוד לא מוכנים לשבת עם העבודה, והעבודה לא מוכנה לשבת עם ש"ס, כי זה ימחוק אותה לגמרי בציבור. "אם לא נצליח לשכנע חברי כנסת בליכוד, הדואגים לכסא שלהם, לקבל את העבודה לתוך הממשלה, ואם הרוחות לא יירגעו, הרי שלא מן הנמנע שנצטרך להתחיל לחשוב על היום שאחרי". הלילה, אחרי שש הצבעות אי אמון, הבכה אחת חביבה ומפה פוליטית מבולבלת שעתידה לוט בערפל, היום שאליו מתכוונים אנשיו של ראש הממשלה הוא יום הבחירות.