פינוי - רק מכוח החוק
הכוח של ממשלת ישראל בפינוי היהודים מעזה צריך להיות כוחו של החוק. חוק שיתקבל ברוב בכנסת
בהתקרב הפינוי, מתגברת הקיצוניות – הזהיר השבוע ראש
שירות הביטחון הכללי, אבי דיכטר. דיכטר, איש שקול המרבה להשתמש בלשון המעטה, לא בא לממשלה לצייר צל הרים כהרים. מטרת אזהרתו היתה להעמיד את השרים על חומרת ההערכות של השב"כ, הנסמכות על עבודת שטח חרישית. על-פי השב"כ, מתנחלים בעלי עמדות קיצוניות מתארגנים לשימוש בכוח נגד מי שיבואו לפנותם מבתיהם ברצועת עזה. רבנים ומובילי דעת קהל אחרים מספקים בגלוי (ובסמוי) תשתית אידיאולוגית להתנגדות הכוחנית. וב"ימין העמוק" מתגבשים תאים מחתרתיים של יהודים משיחיים מזן כזה או אחר, המוכנים לרצוח אנשים כדי לעצור את התהליכים המדיניים, כפי שעשו זאת ברוך גולדשטיין ויגאל עמיר.
יש המזלזלים בהתבטאויות של רבנים, אנשי רוח ואידיאולוגים של הימין הקיצוני, ומסבירים שלא בדוברים הקולניים והמוחצנים טמונה הסכנה לדמוקרטיה, אלא רק במי שפועלים במחשכים ומכינים שם את פעולותיהם המחתרתיות. הזלזול הזה לא במקומו.
ההתנגדות לפינוי היישובים מעזה תלבש צורה של מאבק אלים של מעטים, שיינשא על גלי האהדה של רבים. זו תהיה, בין היתר, גם מלחמת גרילה של המתנחלים על ארץ ישראל. מלחמה כזו זקוקה לעורף תומך ול"אני מאמין" רעיוני של הוגי דעת, המשפיעים הן על הלוחמים והן על המסייעים להם מקרב אוכלוסיית הבית.
הגרעין הקשה של המתנחלים המוכנים לכל מעשה שיעצור את דחפורי הפינוי, לא חושף את פניו ברבים וניתן לחדור אליו רק דרך שכבות של אוהדים, מן המגויסים והשרופים ביותר ועד המזדהים השקטים והסבילים. אך אלו גם אלו פתוחים להטפות של המנהיגות הרוחנית של יש"ע, ומושפעים ממנה עמוקות. כנגד מסע ההתעוררות הרעיוני של קיצוני המתנחלים תזדקק הדמוקרטיה הישראלית לתרופה חזקה. יש אחת כזו: החוק.
את פינוי היישובים היהודיים מעזה אסור לבצע באמצעות צווים צבאיים של אלוף הפיקוד. לצווים מסוג כזה, גם כשהם נובעים ישירות מהחלטת ממשלה, חסר המטען הדמוקרטי החד-משמעי, החיוני לניטרול ההתנגדות של המתנחלים, ובמיוחד של רבבות רבות של תומכיהם. צווים הרי אפשר להפר; הם לא דעת העם, הם רק דעת המפקד הצבאי באזור. לא כך חוקים שחוקקה, ברוב גורף, הכנסת: הם מבטאים את הרצון המשותף של האומה, והתנגדות כוחנית לאכיפתם מפרה את האמונה המלכדת את חלקי העם היהודי בישראל, ומסכנת את עצם קיומו.
הכוח של ממשלת ישראל בפינוי היהודים מעזה צריך להיות כוחו של החוק. לשם כך על הממשלה להגיש לאישור הכנסת, מייד בתום פגרת הקיץ, הצעת חוק שתקבע את המועד שבו יפוג משטר הכיבוש הישראלי בעזה (כפי שנאמר במכתב שהעביר ראש הממשלה שרון לנשיא בוש), את ההסדרים לפינוי המתנחלים ואת הפיצויים שישולמו להם.
על הממשלה להבטיח גם את אישור החוק בכל שלוש הקריאות ברוב גדול, של לפחות 70 חברי כנסת. החוק, לאחר פרסומו בילקוט החוקים של ישראל, יהיה הבסיס שעליו יישענו כל הפעולות החיוניות לאכיפתו. מתיישב בחבל עזה שיסרב להתפנות במועד הנקוב בחוק, יהפוך לעבריין, ובאופן טבעי לגמרי תטפל בו משטרת ישראל – הגוף היחידי במדינה דמוקרטית האמון על אכיפת החוק על האזרחים. המשטרה ולא צה"ל.
פינוי המתיישבים היהודים מעזה חייב להיות לגיטימי בעיני הרוב המכריע של היהודים בישראל. לגיטימי פירושו שואב את צידוקו מחקיקת הכנסת, שהיא הריבון. חקיקת יסוד כזו תשפיע גם על הרבנים ועל מנהיגים רוחניים של ציבור המתנחלים למתן מאוד את התבטאויותיהם. התנגדותם של המתנחלים לא תיעלם, אך רובה תלבש דמות סבילה, לא מתגרה.
לא פינוי מכוח הכוח אלא פינוי מכוח החוק ימנע קרע בעם.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
