אויבים מימין ומשמאל
דומה כי ההתעסקות הפומבית הרועשת והמוגזמת בסכנות הצפויות מהימין הקיצוני, באה כדי להשתיק את הימין השפוי
אכן מצער מאוד שהשב"כ צריך להגן על ראש הממשלה מפני פושעים המבקשים כנראה לפגוע בו. אך עם כל הכבוד למזדעזעים הסדרתיים, אנשי אסכולת "כאילו לא למדנו דבר", מצער עוד יותר שראש הממשלה החליט להכפיש את ציבור המתנחלים כדי להכשיר את הקרקע לקראת מימוש תוכניתו.
בכל מדינה יש ניסיונות להתנקש בראשי השלטון על רקע פוליטי, דתי או "סתם" על-ידי אדם מעורער. בכל מדינה נאלצים שירותי הביטחון לעסוק באבטחת אישים, ולפעמים אפילו בעבודה מודיעינית מסודרת. אבל רק בישראל נוהגים ראשי שירות הביטחון הכללי לרוץ ו"להתריע" על כוונות קיצוניות מסוג זה באמצעי התקשורת. מנהג שהוא כשלעצמו מלבה שנאה ואולי אף מעודד כל מיני סוציומטים לקום ולעשות מעשה. ורק בישראל מאיים ראש הממשלה לגרש 200 אלף אזרחים מבתיהם החוקיים.
אין שום ספק שאיסור "לא תרצח" כולל גם רצח ראשי ממשלה, ואין שום ספק שחשוב להסביר זאת – ועם כל זה גם אין שום ספק, לפי דעתו הלגיטימית בהחלט של חלק נכבד מהציבור הישראלי, כי תוכניתו המדינית של שרון היא הרסנית ומסוכנת. מצעד מאוד, כפי שהתוודה שרון באוזני סיעת "שינוי", שהוא, שכל חייו הגן על יהודים, צריך עכשיו להיות מוגן מפני יהודים. ועם כל זה גם מצער מאוד שהוא, שכל חייו הגן על יהודים, נחוש עכשיו לבצע מהלכים שיעודדו את הטרור הפלסטיני ויסכנו חיי יהודים רבים.
דומה כי ההתעסקות הפומבית הרועשת והמוגזמת בסכנות הצפויות מהימין הקיצוני, באה כדי להשתיק את הימין השפוי, כולל את קולו האובד והולך של הליכוד האותנטי. אולי טועים גורמים בשמאל לחשוב, שדי באזכור רצח רבין כדי להפחיד את הימין עד כדי שיתוקו המוחלט.
הימין השפוי, ובתוכו אריאל שרון בימין הטובים, מעולם לא ראה עצמו אשם במעשהו של יגאל עמיר מפני שמעולם לא הסכים כי התנגדות פוליטית – אפילו עזה – כמוה כהסתה לרצח. עכשיו מצטרף שרון לשמאל הצודק תמיד, המאוים תמיד בידי הימין הרע תמיד, ומפליל בדיעבד גם את השרון ההוא שנאם נגד מדיניותו של רבין ז"ל על המרפסת ההיא בהפגנה בכיכר ציון. אסור לדבר נגד ראש הממשלה שהשמאל חפץ ביקרו, וכל העושה זאת יואשם בכוונות רצח.
רצח רבין היה אסון לאומי גדול ונורא, אבל הוא לא הוכיח כי המשאל הוא טוב וצודק וכי הימין הוא רע וטועה. הוא הוכיח בעיקר שאבטחת ראשי ממשלה חייבת להיות הדוקה יותר ויעילה יותר, שהמחלקה היהודית בשב"כ לא מילאה את תפקידה הראשון במעלה, ושאגף המודיעין כשל בגדול. הוא הוכיח גם כי לא היה די בהודעת ראש השב"כ לעורכי העיתונים בישראל, כשישה שבועות לפני ה-4 בנובמבר 1995, שגוברת הסכנה להתנקשות בראש הממשלה על-ידי טיפוסים שוליים המזוהים עם הימין הקיצוני.
כאשר שומעים היום את הערכותיהם של ראשי המחלקות לשעבר, המוזמנים לבימות תקשורתיות שונות כדי להביע "דעת מומחה" על "ההקצנה בימין", נדמה כאילו באמת לא למדנו דבר.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
