שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    מיהו ישראלי

    מתי תהיה כאן זהות ישראלית, שבה ישכנו בנוח אשכנזים ומזרחים, יהודים וערבים, בני הארץ ועולים

    במסגרת קטטת הרחוב ההמונית המכונה מו"מ קואליציוני שלף שר החוץ סילבן שלום את הזהות המזרחית של הליכוד ואת הזהות האשכנזית של שינוי. אף כי הנבוט העדתי של השר שלום היה עטוף במילות רמיזה מקובלות כגון "צפון תל-אביב" לאשכנזים , ו"עיירות הפיתוח" למזרחים, לא החמיץ שר הפנים אברהם
    פורז את ההזדמנות לחבטה מתחת לחגורה. המסר המילולי המתחסד המלווה בדרך כלל את השיח של שינוי התרומם, ובמקום "חילונים ממעמד הביניים" נאמרו פתאום מלים מפורשות כמו "אשכנזים" ו"גזענים".

     

    סקרי עומק שמנתחים את תוצאות הבחירות האחרונות מגלים את התגברות דפוסי ההצבעה הקהילתיים של אזרחי ישראל. בישראל של שנות האלפיים ניתן לנבא את הצבעתו של אדם על-פי מוצאו הלאומי והעדתי ועל-פי מידת הדתיות שלו. 90% מערביי ישראל מצביעים למפלגות הערביות, 90% מהדתיים מצביעים למפלגות הדתיות ולאיחוד הלאומי, 75% מעולי שנות ה-90 מצביעים לליכוד ולאיחוד הלאומי, 70% מהמזרחים מצביעים ליכוד וימינה וש"ס, ו80% מהאשכנזים הוותיקים מצביעים לעבודה, מרצ ושינוי.

     

    שקיעתה הפוליטית של האליטה האשכנזית שיוצגה שנים רבות על-ידי העבודה בגלגוליה השונים, הולידה את שינוי בלידה של חטא. בוחריה, חבריה ונבחריה הם אשכנזים לא פחות מרוב בוחרי המערך ההסטורי, אלא ששינוי ויתרה על הניסיון להנהיג את החברה הישראלית המגוונת למקום של חיבור וקידמה ובמקום זה היא מנצלת את תחושות העלבון של בוחריה על מנת להגדיר אותם מחדש כסקטור נגזל ומקופח ואת עצמה כמייצגת של סקטור.

     

    כניסתם של החרדים לתוך החברה הישראלית בשנים האחרונות, עלייתה הדרמטית של ש"ס כמפלגה מזרחית והתחרדותה של המפד"ל בנו מרכיב לאומי רב עוצמה אל תוך הזהות הדתית. הברית שנוסדה במהפך המזרחי של 1977 בין המזרחים המסורתים, החרדים, המתנחלים והקבוצה הלאומית החילונית, חושלה על-ידי ברית המנושלים של נתניהו ב-1996 והפכה יחד עם עולי שנות התשעים לתשתית המוצקה של הקואליציה של שרון.

     

    קריאות השבר של שרון בעקבות דבריהם של השרים שלום ופורז מנסות להסתיר את האמת הפוליטית העמוקה מתחת למסך עשן של שדים עדתיים. "זה טירוף שישרוף את כולנו באש שלו. אני לא מציע לאף אחד ללבות את הלהבות", אמר ראש הממשלה, או במלים אחרות: אם לא נדבר על הנושא, אולי הוא יתפוגג.

     

    נסיונו של ראש הממשלה לטאטא את לב דפוסי ההצבעה הישראליים מתחת לשטיח מונע על-ידי אינטרסים פוליטיים. הקואליציה שמובילה את ישראל ב-30 השנים האחרונות הונהגה ועדיין מונהגת על-ידי אשכנזים. מנחם בגין כיוצק הקואליציה, ואחריו יצחק שמיר, בנימין נתניהו ואריאל שרון השכילו להסתיר את זהותם העדתית מתחת לזהותם הלאומית, ותוך בניית הליכוד כמפלגת העם שרבים ממנהיגיה מזרחים, הנהיגו מדיניות כלכלית ולאומית שהגדילה את הפערים בין האשכנזים למזרחים בהכנסה, בחינוך ובנגישות למשאבים.

     

    שרון, פרס ולפיד, מנהיגי שלוש המפלגות הגדולות בישראל הם אשכנזים שגילם הממוצע הוא 77. יש חשש לא מבוטל ששלושתם לכודים עדיין עמוק בתוך שנאות האתמול ופחדיו. חוויות השואה, העלייה והתקומה של היישוב הוותיק הם חוויותיהם המכוננות הרגשיות, שאפשר שהן המעצבות את בחינת ההווה שלהם. אין פלא אפוא שאצל שלושתם כה בולטת הכחשתה הזועמת של הזהות האשכנזית, ומתקיימת בהם מראית העין של זהות ישראלית, שאם מגרדים אותה רק קלות, מתפרצת ממנה בכעס הזהות כפי שנוצקה בילדותם.

     

    העם בישראל משווע לחזון משותף שיחליף את השלום שהכזיב ואת ארץ ישראל השלמה המתפוררת. חזון כזה הוא בנייתה המתמשכת של זהות ישראלית, סביב התרבות היהודית הישנה והעברית המתחדשת, והוא מעשה מרכבה עדין שמחייב יצירת אפשרות ביטוי עמוקה לזרמי הזהות החזקים של ישראל: יהודים וערבים, אשכנזים ומזרחים, בני הארץ ועולים. ישראל מחכה עדיין למנהיגים מרפאים, ששלמים עם זהותם וחותרים לברוא את המשותף מתוך השוני.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: שאול גולן
    ישראלים. דפוסי הצבעה קהילתיים
    צילום: שאול גולן
    מומלצים