אין קיצורי דרך לדיאטה. נקודה
הדיאטה הנכונה בוודאי אינה דיאטת רעב, שבה תסתפקו ב-500 קלוריות לשבוע ותרדו המון, אלא כזו שמלמדת לזהות דפוסי אכילה, ונותנת כלים לזהות משברים ולצאת מהם. בקיצור, תפריט שאפשר לחיות איתו לאורך זמן
מדוע רוב הדיאטות נכשלות? מדוע אנשים שהשילו עשרות ק"ג ממשקלם חוזרים ועולים ובדרך כלל ביותר? אחת הסיבות היא שאנשים פשוט רעבים, לא סתם רעבים, מתים מרעב. נו, באמת כמה זמן אפשר לחיות על 500 קלוריות ביום? כמה זמן אפשר לאכול חסה ולחלום על עוגה או אפילו על סתם פרוסת לחם?
נכון, בתפריט של 550 קלוריות ליום יורדים במשקל והרבה, אבל מה לומדים בתהליך? רק דבר אחד, שכמעט בלתי אפשרי להחזיק מעמד. לא לומדים לנהל אורח חיים נורמלי, לא לומדים לתעל מצוקות לדברים אחרים מלבד אוכל, לא לומדים כמויות נכונות מה הן, והחשוב מכל, לא לומדים להתייחס נכון לאוכל. אז מה הסיכוי לשמור על ההישגים לאורך זמן? מועטים עד אפסיים. הנה עוד פגיעה בדימוי העצמי הנמוך בלאו הכי, עוד כישלון בשרשרת אי-ההצלחות.
גם מבחינה פיזיולוגית תפריט שכזה הוא טעות. בואו נזכור שהמטרה הביולוגית של הגוף היא לעלות במשקל או לפחות לשמור על המשקל הקיים. לכן, ברגע שעושים דיאטה קיצונית כזו, הגוף מתרגם את זה למצב של רעב. הוא משוכנע שהנה הגיעה תקופת הרעב הגדולה, אינו מבין שאנחנו במו פינו הכנסנו את עצמנו למצב, ונכנס לחיסכון. בקיצור, מנסה להתרגל לפחות אוכל, ומוריד את רמת חילוף החומרים.
ואז, כשנשברים (וברור שנשברים), גם אם אוכלים רק קצת יותר, נניח 1,000 קלוריות (הרי מבחינת הגוף זה כמעט פי שניים), עולים במשקל. כלומר, העלייה במשקל אחרי מבצע שכזה כמעט בלתי נמנעת. בנוסף לכך, הפגיעה היא לאורך זמן. אנחנו מחבלים בתפקוד הגוף ומדיאטה לדיאטה הגוף נעשה חסכוני וקשה לנו יותר לרדת.
אז מהי הדיאטה הנכונה? בוודאי לא דיאטת רעב, אלא כזו שמלמדת לזהות דפוסי אכילה, נותנת כלים לזהות משברים ולצאת מהם. בקיצור, תפריט שאפשר לחיות איתו לאורך זמן. והירידה הנכונה? בסביבות חצי ק"ג עד ק"ג בשבוע. נכון שזה מפתה מאוד לרדת מהר, אבל ירידה מהירה מדי רק מצביעה ששוב זה פרויקט, מבצע ולא דרך חיים. ואגב, ירידה של חצי ק"ג בשבוע היא כ-26 ק"ג בשנה. נכון שזה נשמע טוב יותר?
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
