שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    ואז נשב על כוס של בירה

    העולם צורך כ-1,300 מיליארד ליטר בירה בשנה ופועלות בו למעלה מ-6,000 מבשלות, המייצרות יותר מ-15 אלף מותגים. בניגוד לדברי המפרסמים, הנשים מהוות כ-40 אחוז מקהל הצרכנים, לכן קצת קשה להבין את הקמפיינים הסקסיסטיים שהם מנפיקים. ובכל זאת, איזו בירה אתם מעדיפים: ברונטית או בלונדינית?

    גברים מעדיפים בלונדיניות, זה ידוע, ויש לנו חדשות בשבילכם: גם הנשים, בישראל לפחות, מעדיפות אותן בהירות - את הבירות שלהן, כמובן. כך עולה מסקר על צריכת בירה שנערך לא מכבר בארץ. ואף כי הסיסמה המיתולוגית קובעת "תנו לגבר גולדסטאר", הנשים הן חלק לא מבוטל מקהל הצרכנים של המשקה, כ-40 אחוז (ובכמה מהסוגים אפילו יותר). לכן קצת קשה להבין את ההתעקשות של היצרנים להמשיך ולראות בבירה משקה גברי ללא סייג, ולעטוף אותו בסיסמאות ובמסעות פרסום סקסיסטיים מצ'ואיסטיים.

     

    הבירה, קרה, מקציפה, מתקתקה-מרירה, היא המשקה המבוקש ביותר בחודשי הקיץ החמים - 60 אחוז מכלל הבירה הנמכרת בארץ נצרכת בעונה זו, ובמשך השנים ביססה לעצמה גם מקום חברתי חשוב: בירה לא שותים רק כדי להרוות את הצימאון, שותים אותה גם כדי לבטא סגנון חיים, קשר וידידות. בהתחלה, בגיל העשרה, שותים באומץ כדי להרשים את החברה, אחר כך מתרגלים לטעם ומתמסרים לתחושה, ולבסוף - לוגמים מתוך הנאה, בעיקר עם חברים שיודעים עליכם כמעט הכל לפי המותג שאתם בוחרים להזמין בפאב או במועדון.

     

    המשקה העתיק בעולם

     

    שתיית בירה אינה המצאה של הזמן החדש, והיו ימים שאיש לא חשב עליה כעל משקה גברי דווקא, להיפך. הבירה היא אחד המשקאות העתיקים ביותר בעולם וחרסים מבבל העתיקה, מהאלף השישי לפנה"ס, מעידים על בישולה כבר באלף השישי לפנה"ס. יש המרחיקים לכת ואומרים כי גילה של הבירה כ-10,000 שנה וייצורה החל בד בבד עם גידול דגנים על-ידי האדם.

     

    לא קשה לשער כיצד התגלה המשקה: מתישהו, לפני אלפי שנים, מישהו השאיר תערובת של דגנים ומים לעמוד עד שתססה והפכה לחליטה אלכוהולית חמצמצה בעלת טעם דוחה למדי, אך אפקט חביב על מי שהעז ללגום ממנה. בשביל אותה תחושת נועם היה שווה להתאמץ, מה גם שעד מהרה התברר שכל דגן מתאים להכנת המשקה: חיטה, שעורה, דוחן, אורז, תירס וכו'. עד היום אפשר לראות ולטעום בירות פרימיטיביות מהסוג ההוא בשבטי הזולו באפריקה או ברמות טיבט. המעניין הוא, שייצור הבירה בעולם הקדום נחשב לפעילות נשית, כחלק מעבודות הבית. פטרוניות הבירה במסופוטמיה ובמצרים העתיקה היו אלות, וייצור "מסחרי" של המשקה הפופולארי נעשה בעיקר בידי נשים, במקדשים ובארמונות.  

     

    המצרים הקדמונים כבר התמחו בהכנת סוגים רבים ושונים של בירה וגם בארץ ישראל של ימי התנ"ך העריכו את מעלותיו של המשקה שאבותינו קראו לו "שיכר". באשקלון, עיר שהוקמה על-ידי המצרים והפכה מאוחר יותר לאחת מערי פלישתים, היתה תעשיית בירה ענפה, כנראה בזכות המים הטובים שלה. עדויות וממצאים ארכיאולוגים לכך אפשר לראות היום במרכז המבקרים של "מבשלות בירה ישראל" ("קרלסברג") באשקלון. המצרים העבירו את הידע שלהם ואת שיטות ההכנה ליוונים, ואלה מצידם הנחילו אותו לרומאים. במאה ה-1 לפנה"ס, כשהגיעו צבאות יוליוס קיסר לחופי בריטניה, שעתידה להיות כעבור כאלפיים שנה מעצמת בירה עולמית, הם גילו שהברטונים, תושבי האי, כבר בישלו בירה משלהם.

     

    היוונים והרומאים שתו בירה, אבל העדיפו על פניה את היין. דווקא שבטים טווטונים נודדים, אלה שכונו "ברברים" בפי הרומאים, הפיצו את סוד הכנתה בכל רחבי אירופה. בימי הביניים התרכז ייצור הבירה בעיקר במנזרים ובאחוזות אצילים, שהבינו את הפוטנציאל הכלכלי הטמון במשקה. הבירה של אותם ימים היתה משקה סמיך ולא דמתה במיוחד למשקאות הצלולים המוכרים לנו היום.

     

    שכלול תהליכי הייצור של הבירה כלל שני צעדים חשובים: הנבטת וקליית השעורה ליצירת לתת (מאלט) והוספת הכשות. ליצירת לתת מנביטים את הדגן על-ידי שרייתו במים כדי להפעיל את מנגנון פירוק העמילן ויצירת הסוכר הטמון בו. לאחר מכן קולים ומייבשים את הנבט, על מנת לעצור זמנית את מנגנון הפירוק.

     

    הלתת הוא הבסיס להכנת הבירה. היום מייצרים אותו בבתי הלתתה גדולים ומשוכללים. כשמוסיפים ללתת שמרים, הם גורמים לתסיסת הסוכר ולהפיכתו לאלכוהול ולגז. הכשות (סוג של עשב תיבול) נועד להעניק טעם לבירה. השימוש בכשות החל בגרמניה ובמאה ה-15 חדר גם לבריטניה. בהיעדר תחרות מצד משקאות כמו קפה, שוקולד או תה, היתה הבירה בתקופה ההיא המשקה של כולם - נשים, גברים וגם ילדים - והוגשה בכל ארוחה.

     

    הבלונדינית והברונטית

     

     

    תהליך הייצור של הבירה נקרא "בישול" ומתחיל בדודי ענק שבהם מעורב הלתת הגרוס במים חמים ונוצרת בלילה. מהבלילה ממצים את ה"תירוש", נוזל שמכיל את הסוכר, על-ידי חליטה חוזרת ונשנית במים רותחים. את התירוש מרתיחים, מוסיפים לו כשות ומצננים אותו. עתה מוסיפים את השמרים ומעבירים את הנוזל למיכלי ענק, שבהם הוא תוסס בטמפרטורה נמוכה (12-15 מעלות) במשך שבוע לערך. מכאן עוברת הבירה תהליך יישון והבשלה של ימים או שבועות, ולפני שהיא מאוחסנת במכלים בהם תשווק - חביות, בקבוקים או פחיות - היא עוברת סינון שהופך אותה למשקה צלול.

     

    ההבדלים בין סוגי הבירות השונים נובעים בעיקר מסוגי הלתת והשמרים המשמשים להכנתן. ככל שתהליך הקלייה של הגרעינים המונבטים נעשה בחום גבוה יותר, הלתת כהה יותר ומניבה בירה כהה, שטעם הקלייה ניכר בה. זן השמרים שמוסיפים ללתת יכול להתאפיין בפעילות איטית, המתרחשת בתחתית המכל, או מהירה, עילית. קובעי הטעם הבאים הם התוספות, כמו הכשות.

     

    בחלוקה גסה, הבירות נחלקות לשני סוגים: לאגר - בירות בהירות (בלונדיניות), קלילות, הנעשות בתסיסה איטית (גרמניות, צ'כיות, אמריקניות), ואייל - הנעשות עם שמרים עיליים, מהירים, על בסיס לתת בהיר (ביטר) או כהה (סטאוט), בעיקר באנגליה ובאירלנד. דוגמאות לבירות לאגר בהירות הן "קרלסברג", "טובורג", "באלטיקה", "גולדסטאר", "מכבי" ו"היינקן" ובירות אייל הן "קילקני", "גינס" ו"מרפי'ס" (סטאוט).

     

    "בירה שחורה" או "מאלט" היא משקה שהתחבב מאוד בארץ כבר בשנות ה-30. לעומת הבירות הכהות (ברונטיות) מסוג סטאוט, הנחשבות למשקה עז טעם וחזק המיועד למבינים, ה"מאלט" הוא משקה נטול אלכוהול ונחשב למשקה קל ולא לבירה.

     

    האנגלים והאירים שותים את הבירה שלהם (אייל) בטמפרטורת החדר. לאגאר שותים מצוננת (10-12 מעלות) ואילו סוגים של לאגר בהיר נשתים קרים מאוד, ישר מהמקרר (6-10 מעלות). הבירה מוגשת בכוסות גדולות. כוסות בצורת חרוט בעלות דפנות משופעות מתאימות ללאגר בהיר, כוסות בעלות דפנות ישרות עם ידית עבה - ללאגר כהה. בירות בלגיות מקובל להגיש בכוסות מעוגלות על רגל. מי שלא רוצה להתבלבל, מוטב שיסתפק בכוס יין גדולה בצורת טוליפ, המתאימה להגשת כל סוגי הבירה.

     

    שוק הבירה

     

    הבירה נחשבת למשקה הנפוץ בעולם, ובמערב התפתחו "ארצות בירה", שלהן תרבות שתייה מובהקת, המתאפיינת בסגנונות בירה שונים. גרמניה וצ'כיה, בלגיה, בריטניה וארצות-הברית מתהדרות במסורות ייחודיות ובמתכונים סודיים להכנת סוגים שונים של בירות מפורסמות. העולם צורך כ-1,300 מיליארד ליטרים בירה בשנה ופועלות בו למעלה מ-6,000 מבשלות, המייצרות יותר מ-15 אלף מותגים.

     

    מבשלת הבירה הראשונה בארץ הוקמה על-ידי משפחת רוטשילד בשנת 1934 ונקראה "מבשלת פלסטינה". עסקיה פרחו במיוחד בתקופת מלחמת העולם השנייה, כשעיקר הצרכנים היו חיילי בנות הברית שהוצבו באזור. בשנות ה-50 פותחה בה בירה "גולדסטאר" ובשלהי שנות ה-60 הצטרפה אליה "מכבי".

     

    שוק הבירה בישראל מגלגל היום כ-100 מיליון דולר בשנה והשחקנים העיקריים בו הם "מבשלות בירה ישראל" (כ-30 אחוז מהשוק עם ייצור מקומי של "קארלסברג" ו"טובורג" וייבוא של מותגים כמו "גינס" האירית ו"באלטיקה" הרוסית) וחברת "טמפו" (הגלגול העכשווי של "מבשלת פלסטינה" המיתולוגית), המייצרת ומשווקת כ-70 אחוז מהמותגים הנמכרים בארץ (ביניהם "גולדסטאר", "מכבי", "היינקן", "מאלטסטאר" ו"מאלט נשר"). הישראלים נחשבים לצרכני בירה קטנים לעומת האירופים. הישראלי שותה בממוצע 14 ליטר בירה בשנה לעומת הצ'כי הצורך 140 ליטר, האירי הלוגם 110 ליטר והאנגלי, הגרמני והדני עם 100 ליטר לשנה.

     

    מסקר שבדק את המאפיינים החברתיים והדמוגרפיים של שותי הבירה, עולה שגברים נוהגים לשתות בירה בחברה, מחוץ לבית, בעוד נשים נהנות לשתות בירה גם במסגרת ביתית. מהממצאים מצטיירת בירה "קורונה" כבירה "נשית" (51 אחוז מצרכניה הן נשים) ואילו "קרלסברג" כבירה ה"גברית" ביותר.

     

    בירה לבריאות

     

    לא צריך להיות איש רפואה כדי להבין מדוע הבירה משפרת את מצב הרוח: כל בירה מכילה אלכוהול ברמה זו או אחרת (1-6 אחוזים) ושתייה בכמויות סבירות תורמת להרגשה מרוממת בלי תוצאות לוואי של שכרות. בין מעלותיה של הבירה ניתן למנות גם היעדר שומן וקפאין ותכולת ויטמינים ( B ,( חומצה פולית וניאצין, וכן יסודות קורט שרובם מקורם בלתת.

     

    מחקר שנעשה באוניברסיטת טקסס בדק את השפעת שתיית הבירה על 70 אלף נשים. התוצאות הראו כי צרכניות הבירה סבלו פחות מבעיות של יתר לחץ דם בהשוואה לאלו שנהגו לשתות יין או משקאות אלכוהוליים אחרים. מחקרים אחרים הראו שהבירה מסייעת לשמירה על צפיפות העצם ומניעת אוסטיאופורוזיס.

     

    תכולת פוליפנולים גבוהה מסייעת לבריאות הלב ולמניעת סרטן, ואצל גברים, שתיית בירה מאפשרת זרימה חופשית של הדם ומשפרת את התפקוד המיני. בגרמניה פותחה לאחרונה בירה בעלת עוצמה כפולה של נוגדי חימצון שממציאיה טוענים לסגולות בריאות מפליגות. על בירה שחורה נהגו להמליץ לנשים הרות ומיניקות. ב-100 מ"ל בירה 38-42 קלוריות (חצי מהכמות שביין, למשל, ופחות ממשקאות קלים ממותקים). ב-100 מ"ל בירה שחורה 35 קלוריות ובבירה שחורה קלה (דיאט) רק 18 קלוריות.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: איי פי
    גברים שותים בירה בחברה, נשים גם בבית
    צילום: איי פי
    מומלצים