שתף קטע נבחר

עזבו את הספאמרים, התרכזו במפיצי הווירוסים

לא כל בעיה ניתן לפתור במלחמה. לפני שפוצחים במלחמות, כדאי לחשוב מה היא המטרה. האם המלחמה בספאם היא תרגיל שיווקי שאחת מהשלכותיו היא פגיעה בחופש הביטוי? אז מה עושים? דואר הזבל לפח וחסל

הכנסת הכריזה מלחמה על הדואר זבל או נגד "פניה בלתי מוזמנת", כפי שהדבר מוסבר בהצעת חוק שרוצה להגיש חבר הכנסת רומן ברונפמן. הממשל שלנו אוהב מלחמות, ובגלל זה הוא מכריז מלחמות חדשות לבקרים, מלחמה בתאונות דרכים, בנגע הסמים בפיראטיות תוכנה.

 

צריך להגיד שלא כל בעיה ניתן לפתור במלחמה, וחשוב הרבה יותר לפני שפוצחים במלחמות, שבהן כידוע המטרה מקדשת את כל האמצעים, אולי שווה לחשוב מה היא המטרה. ח"כ ברונפמן צירף להצעה את דברי ההסבר הבאים: "שיטה זו (שליחת דואר אלקטרוני. א.ג), שאינה כרוכה בעלות התקשרות או בזבוז זמן של כוח אדם, מאפשרת שליחת מספר גדול של דואר אלקטרוני לאלפי לקוחות בו זמנית - רוב העלויות של זמן נייר דיו וכו' יוטלו על הלקוח."

 

קראתי את הקטע מספר פעמים, ובכל פעם נזכרתי בבדיחה על הבחור שקונה נפטלין בכמויות מעוררות חרדה עד שהמוכר שואל את הקונה אם הוא יודע כיצד להשתמש בכדורי הנפטלין, הקונה משיב "בוודאי, אני פשוט לא פוגע בפשפשים". כבוד חבר הכנסת, ניתן לחסוך "זמן נייר ודיו" על ידי מחיקת דואר אלקטרוני לא רצוי, מוזמן או לא, מבלי להדפיסו על עותק קשיח.

 

גם דמי הקלדה?

 

נוסף על כך, ח"כ ברונפמן מציע שהרשם (כנראה הכוונה לרשם מאגרי המידע) ינהל פנקס למניעת פניות בלתי מוזמנות שיכיל שמות ודרכי התקשרות של אנשים שהגישו לרשם בקשה למניעת פניות בלתי מוזמנות וטרם בקשו הסרת שמם מהפנקס. כמו שאני מכיר את הממשלה שלנו, בקשה לרישום בפנקס תעלה כסף, דמי בקשה, דמי רישום וכמובן, ואיך אפשר ללא דמי הקלדה.

 

אפשר יהיה להגיש רק בירושלים על שבעה טפסי נייר ובכולם המבקש יהיה חייב לחתום אישית לפחות תריסר פעמים לרבות אישור בחתימה וחותמת של עורך דין ליד כל חתימה וחתימה. ולא ייקח הרבה זמן עד שבמדינת הקומבינה ניתן יהיה להשיג עותק מלא של הפנקס תמורת סכום פעוט בדולרים, או פשוט להוריד אותו מהרשת.

 

אך זה לא מפתיע, כך נראות רב "המלחמות" שלנו, כמו שה"מלחמה בתאונות הדרכים" הפכה כבר מזמן למלחמת השלטון בכיס האזרח על ידי הושבת עוד ועוד ניידות ומכמונות מהירות תוך הזנחת נושא מניעת תאונות הדרכים (כ-30% מהדוחות של המשטרה הם על מהירות בעוד שרק כ-15% מהתאונות מרכיב המהירות גרם לתאונה – לרוב גם מדובר שהמהירות החמירה את הפציעות ולא הייתה הגורם לתאונה).

 

האם המלחמה בספאם היא תרגיל שיווקי?

 

האם יש בכלל בעיה הנקראת "דואר זבל" או שמא מדובר בעוד תרגיל שיווקי כדוגמת באג שנת אלפיים זצ"ל? לדעתי, מדובר במשהו קרוב יותר לתרגיל שיווקי, או חמור מכך ניסיון לפגוע בחופש הדיבור. הדואר האלקטרוני העובר בתיבת דואר ממוצעת שייך לאחת מארבע הקבוצות הבאות: דואר רציני, דואר המכיל "דברים יפים מחברים" וסתם קשקשת ברשת, דואר פרסומי ("פניות בלתי מוזמנות") ווירוסים למיניהם.

 

הווירוסים

 

מוסכם כי הווירוסים זו רעה חולה, ויש להילחם בה הן משפטית והן טכנית. מדובר בוונדליזם ויש להילחם בתופעה. אך הארגונים הגדולים למלחמה, כולל הרשויות, מעדיפים לתבוע אנשים שמורידים מהאינטרנט ולא נוגעים במי שמעלה וירוסים לאינטרנט.

 

הדואר הרציני והקשקושים

 

נוסף על כך, מוסכם כי אין לגעת בדואר הרציני. אז נשארנו עם שני סוגים. הארגונים הגדולים המעסיקים מאות עובדים סובלים דווקא מ"הדברים היפים" שרצים בדואלים, כגון סרטון MPEG בגודל 2-3 MB שנישלח בתפוצה רחבה יכול לסתום שרת דואר אלקטרוני של חברה.

 

מבחינת המעבידים, דואל המכיל סרטון טוב, שנישלח לכל עובדי החברה ולכל חבריהם "מזבל" הרבה יותר מדואל HTML בגודל 32 KB שמפרסם גלולה לשיפור חיי המין. אז אני לא כל כך שמח כשהחברות גדולות מתגייסות למלחמה בדואר הזבל. אני סבור שהמלחמה העיקרית שלהם היא באותן אתנחתאות ביום עבודה עמוס, בו לכמה שניות אני שומע ו/או רואה קטע שובר שיגרה.

 

הדואר הפרסומי

 

נשאר הדואר הפרסומי, בבית הדירות שגרתי בו היה פתרון פשוט, ליד תיבות הדואר הניחו סל ענקי (לדעתי זה היה סל כביסה). בדואר אלקטרוני הפתרון הרבה יותר פשוט, כפתור ה DEL וחסל. מיד יקומו הצבועים וגידו – ומה אם הילד שלי יקבל דואר סקס. צבועים על שום שהכל סביבנו רווי אלימות וסקס.

 

רוצים דוגמאות בבקשה: אקזיט, מנחי ערוץ הילדים (בעיקר המנחות, אבל גם המנחים), פרסומות ואפילו חדשות. מי שלא רוצה שהילד שלו לא ייחשף למסרים מיניים, שישלח אותו לגור עם כת האיימיש, וגם שם אני לא בטוח שיש סביבת א-מסרים מיניים. דוא"לים שמבטחים חיי מין טובים יותר, לא מעלים או מורידים בהרבה את מפלס החשיפה למסרים מיניים. ואסור לשכוח את הצד של אותם אנשים שהתחברו לאינטרנט כדי לראות ולשמוע ולחקור וכן גם את חיי המין. באוניברסיטה לא נותנים קורסים כאלה.

 

לאף אחד אין מונופול על האמת

 

גם הפרסומות הרגילות חשובות, מדובר על גיוון – אותה מילה שמיקרוסופט שונאת, וכנראה בגלל זה מיקרוסופט נושאת כרגע את דגל המלחמה בדואר הזבל. הגיוון הוא אבי כל הדברים שאנו מכירים, לאף אחד, אבל לאף אחד אין מונופול על האמת (גם לכל אותם אלו שכותבים בטוקבקים כאילו הם יודעי כל והכותב אוויל משריש).

 

אז לפני שיוצאים למלחמת חורמה בדואר הזבל, צריך לזכור שלאנושות הייתה תקופה ללא גיוון, היא נקראה ימי הביניים. תקופה ללא "דואר זבל" – כי רק לכמורה היה מותר לכתוב ולשלוח דואר והמגילות הכילו רק דברי "קודש" או נושאים קשורים. אז התנוחה היחידה המותרת בסקס הייתה המיסיונרית. וחלילה וחס טען חוצפן אחד שכדור הארץ נע סביב השמש ולא הפוך, אז הוא מיד עבר עינויים קשים.

 

דואר הזבל לפח וחסל

 

יש תוכנות היכולות למיין דואר במהירות ובזריזות, ומה שלא מוצא חן בעיניכם – פשוט תמחקו. אבל אל תגבילו את הדואר שמגיע אלי ואל רבים אחרים, כי כן, אני רוצה לדעת על מדפסת לייזר צבעונית שנמכרת בפחות מ-500 דולר, וכן, לפעמים מעניין אותי לראות כיצד אני יכול לשפר את חיי המין שלי ולא פחות מעניין אותי גם הדרשה של רבי מברוקלין בנושאי הרמב"ם.

 

פעם מזמן לפני עידן האינטרנט הייתי מנוי על מגזין BYTE שהיה ה"תנ"ך" של אנשי המחשב. כל חודש הייתי מקבל גיליון שהתחרה בגודלו עם דפי זהב של אזור המרכז כאשר חלקו הגדול (מעל 60%) היה פרסומות. נדירים המקרים בהם הייתי קורא כתבה עד תומה, אבל את הפרסומות, לרבות "מדורים פרסומיים" הייתי קורא בשקיקה, רק כך יכולתי לדעת מה חדש ומה קורה.

 

היום, מצויד באנטי-וירוס ובתוכנה למיון דואר, זה לוקח לי בין דקה לחמש לעבור על כל הדואל, ולמחוק את אלו שלא מענינים אותי. אני מעדיף את זה ככה, מאשר הקמת פנקסים אצל האח הגדול, שהיום רק ישתמש בזה למנוע "פניות לא מוזמנות" ומחר ישתמש בו כדי לשלוח לי הודעות מטעם הממשלה וההמשך מצמרר. הניחו את כלי המלחמה בדואר הזבל, ותתחילו להילחם בכותבי הווירוסים – שם המלחמה האמיתית!

 

אייל גונן הוא עורך דין בעל תואר שני במנהל עסקים המתמחה בדיני מחשבים, אינטרנט, זכויות יוצרים וקניין רוחני.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: פי סי מגזין
הזבל לפח וחסל
צילום: פי סי מגזין
מומלצים