מופע האימים של פלטלי

מופע שכזה בניו-יורק, פריז או כל בירה נחשבת אחרת היה מחסל את הקריירה של מי שנחשב לתקופה מסוימת לילד הפלא של המחול האירי וחביב לבה של הביקורת. לישראל, כך עולה ממה שנשקף אמש מבמת היכל התרבות בתל-אביב, מרשה לעצמו מייקל פלטלי להתייחס כמו למדינה לבנטינית חסרת חשיבות, שכן אחרת קשה להסביר כיצד העז לשלוח הנה את ההפקה המביכה הזו, שמתהדרת אולי בשמו של הכוריאוגרף, אך אינה עומדת בשום אופן בסטנדרטים שמצדיקים את מחירי הכרטיסים הנעים בין 189-389 שקלים.

אם העמדה לכאורה של תרגילי סדר מסוגננים, דפיקות רגלים מתוזמרות כמו מצעד של מפלגה פשיסטית וקו עלילה מופרך, אינפנטילי ונטול מעוף כמו תסריט רע עושים לכם את זה - יש סיכוי שתרוו נחת מן המופע.

קשה לי להאמין שאלפי רוכשי הכרטיסים שגדשו אמש את האולם ומילאו כנדרש את תפקידם במחיאת הכפיים, אכן התכוונו לרמז על הנאה אמיתית. אולי אותם מוחאים ביקשו לומר לעצמם שבשביל המחיר ששילמו, הם יעשו הכל בשביל ליהנות מהפיאסקו. הדרך היחידה בה ניתן ליהנות מן האירוע היא בהתייחסות פרודית אליו ותו לא.

צחוק לחוד, השאלה הרצינית היא איפה להתחיל? אולי בבמה המשמימה שפריטי התפאורה היחידים המונחים עליה הם צוגים כסופים של תאורה, בד שחור שחונק את הבמה ומנוקד לפרקים בנורות דמויות כוכבים ואיזו פלטה צבועה בכסף שתלויה על הבד ואמורה להיראות כמו סמל אירי עתיק? או אולי בתלבושות שלא הושקעה בהן טיפה של מחשבה? ומה עם שתי הנשים המנגנות לכאורה על כינורות חשמליים שאינם מחוברים כלל למערכת הגברה ואחת מקשתותיהם נפרמה?

אחיזת עיניים

"Lord Of The Dance" הוא לכאורה מופע בידור, אך מוגדר כמחול - ולכן אין אלא להתחיל במחול. חבורת הרקדנים שנשלחה לישראל היא במקרה הטוב חובבנית. הסולנית הראשית, בלונדינית שמנמנה ומחויכת, נעה בכבדות על הבמה וכל ניסיון לשוות לעצמה מראה שברירי הוא מגוחך. כפות ידיה מאובנות, וכפות הרגלים, שהן ליבת העשייה של פלטלי, לא מצליחות לנפק את אותו הברק שהדליק את המאסות לפני כעשור.

גם הרקדן שמגלם את דמותו של הלורד עצמו אינו יותר מבינוני ומתחנף. כוחה של הכוריאוגרפיה של פלטלי היה ועודו טמון במאסה קריטית של רקדנים שנעה כאיש אחד. ביחד, זה עוד עובד איכשהו, אבל נדמה כי גם הרקדנים העומדים על הבמה מתקשים לשלהב את עצמם.

לאורך המופע יש הרבה יותר מדי רגעים מתים שממקדים את תשומת לב הקהל במה שאין על הבמה. עם מעט הוקוס פוקוס של פירוטכניקה, יכלה ההפקה לנסות ולהסתיר את האנכרוניסטיות שלה ואת דלותה.

מביכים במיוחד קטעי הפיתוי של רקדנית מגובנת חמושה בפיאה ג'ינג'ית ושמלה אדומה שמפזזת לבדה על הבמה הפעורה. מעולם לא נראו זעזועי אגן ונפנופי שער כל-כך לא מושכים.

"Lord Of The Dance" הוא מופע רע, וולגרי שכל הצדקת קיומו הינה רווח כספי למפיקיו. הוא נשען על אבק הכוכבים שדבק לפני שנים ביוצרו, ואיכויותיו האמנותיות מסתכמים ברגעים ספורים של כוריאוגרפיה שבביצוע אחר ייתכן והיו הופכים למשהו ראוי.

כמו במופע קסמים, בסופו של דבר נחשפת התרמית: עצם העובדה שרקיעות הרגלים הן לא יותר מפסקול, שהכינורות הן דמה ושלמעט זמרת ששרה בקלטית במעברים, כל האירוע כולו הוא פלייבק ותו לא, הופכת את האירוע למעליב. אם יש בכם געגועים לברק שהפגין פלטלי על בימת האירוויזיון בשנת 1994 בנסיעה הקרובה שלכם לאילת קפצו לבקר במופע "Wow", שם מציג צוות הרקדנים קטעים מובחרים מתוך"Lord Of The Dance". עבור 50 שקלים תוכלו לקבל הפקה מהוקצעת, עשירה שאינה מתיימרת אך מצליחה להביא את רוח המחול הקלטי.