גנדי: עדיין יש תקווה למאבק בלתי אלים באזור

"החברה האנושית אימצה תרבות של אלימות כדרך לפתרון קונפליקטים. תרבות זו מאלצת אותנו להשתמש באלימות בכל עת ולהסלימה בכל שלב, על מנת להחריף את המאבק". כך פתח את דבריו הערב (יום ה') ד"ר ארון גנדי, נכדו של מנהיג הודו לשעבר, מהטמה גנדי.

"אני סבור שמדינה זו הגיעה כבר לשלב הקיצוני של המאבק, בו לשני הצדדים נמאס מהאלימות הבלתי פוסקת והם מחפשים דרך להגיע לשלום ולשקט", אמר גנדי, נשיא מכון גנדי לאי אלימות, בפני פאנל מיוחד בנושא פיתרון המאבק הישראלי פלסטיני בדרכים לא אלימות, שהתקיים במכון ואן-ליר בירושלים.

סבו, מהטמה גנדי, הוביל בשנות השלושים את העם ההודי למאבק בכיבוש הבריטי באופן בלתי אלים והפך לאחד המהפכנים הנערצים בעולם. גנדי הצעיר היה אורחם של מכון ואן-ליר הישראלי, מכון פנורמה הפלסטיני המחנך לדמוקרטיה ותנועת "הקמפוס לא שותק". הוא הופיע גם בפני קהל פלסטיני ברמאללה.

הכעס מניע אותנו

"אנו מונעים בכל עת על ידי כעס רב. הכעס מניע אותנו לעשות דברים שליליים ואלימים. הכעס פועל כמו חשמל. הוא חזק, מלא אנרגיה וקטלני, אך החוכמה היא לדעת לתעל את האנרגיה שבו למען האנושות ולא נגדה", הסביר.

גנדי גדל בדרום אפריקה של משטר האפרטהייד, כילד להורים ממוצא הודי. כבעל גוון עור כהה סבל רבות מאלימות של ילדים לבנים. הסבל שעבר כילד, סיפר גנדי, יצר אצלו כעס רב ורצון לנקמה. הוא החל להתאמן ולפתח כושר גופני גבוה על מנת שיהיה מסוגל להשיב מכות למתקיפיו.

על מנת להרחיקו מאלימות ולספק לו חינוך טוב יותר לקחו אותו הוריו להודו, שם גדל והתחנך בבית סבו אשר החדיר בו את תורתו הייחודית. "סבי הציע לי שבכל פעם שמתעוררים בי כעס ואנרגיה שלילית, אשב ואוציא אותם על כתיבת מאמר במקום על אלימות. אבל אסור שהמאמר יהיה מאמר כועס ואלים, שמנציח את הכעס, אלא להיות מועיל ולהציע פתרון לקונפליקט ולכעס. זו היתה דרכו של סבי לחנך אותי", סיפר.

יש בנו אלימות רבה

גנדי ציין כי לא קיים הבדל מהותי בין אלימות אקטיבית לאלימות פאסיבית, וכי כל בני האדם אוצרים בתוכם אלימות רבה. "אנו תופסים עצמנו כאנשים בלתי אלימים, כי איננו מכים אנשים ברחוב. אבל אנחנו טועים. יש בנו אלימות רבה, גם אם היא פאסיבית. אלימות פאסיבית מייצרת לבסוף אלימות פיזית וזו גוררת עוד אלימות. לא נצליח כך לעולם לצאת ממעגל הדמים, כי אנו מוסיפים דלק למדורת האלימות", אמר.

"אני מאמין שעדיין ישנה תקווה לשלום באזור, ולמאבק בלתי אלים, אם בני האדם יבינו שהכוח העליון נמצא בתוך עצמם ולא במדינות או בצבאות. אם הם יפעלו על מנת להפסיק את האלימות הפאסיבית שבתוכם ולחיות בהרמוניה עם שכניהם וסביבתם, ניתן יהיה להגיע כאן למצב של אי אלימות", הוסיף גנדי.

למרות הגישה שעשויה להיתפס כנאיבית לאוזניים מזרח תיכוניות, הוא משוכנע שהשיטה אפשרית לחלוטין ואף הוכיחה את עצמה בכמה אזורים מוכי אלימות בעולם. "זה קרה בברית המועצות, בצ'כוסלובקיה, בדרום אפריקה.

"אנשים למדו לחיות זה עם זה בהרמוניה ולהפסיק את האלימות והכעס, והצליחו לעשות זאת בין לילה כמעט. אם יבינו הישראלים והפלסטינים כי הרצון לעתיד משותף הוא החשוב, הם יוכלו להפסיק את האלימות. אם זה לא יעזור, הפתרון המוצלח הבא הוא לחלק את הארץ לשתיים, ולנסות לחיות בשלום זה עם זה", סיכם.